ברוקלין נטס היא אחת הקבוצות הכי קשות לעיכול לקראת פתיחת ה-NBA. לא רק שעל הקווים יעמוד ג'ייסון קיד, שרק לפני ארבעה חודשים פרש ממשחק פעיל, הקבוצה השנייה של ניו-יורק קיבלה חיזוק משמעותי ומפתיע עם צירופם של הכוכבים הוותיקים, קווין גארנט ופול פירס, בטרייד שנערך עם בוסטון סלטיקס בערב הדראפט ושינה לחלוטין את שתי הקבוצות. את בוסטון הוא הכניס לתהליך בנייה ארוך טווח ואת הנטס הפך לאחת הקבוצות הכי מפחידות בליגה. השאלה: האם בברוקלין יצליחו לתרגם את הכישרון העצום על הנייר להצלחה על הפרקט?
אם מינויו של קיד למאמן והמעבר של גארנט עוד איכשהו מתקבלים על הדעת, המעבר של פירס, שעזב את בוסטון לראשונה בקריירה המקצוענית שלו, מפתיע ביותר. אם המעבר של גארנט ופירס לברוקלין יתברר כמוצלח בסופו של דבר, אוהדי הנטס ייצטרכו להודות דווקא לפירס, שהיה זה ששכנע את גארנט לעזוב את בוסטון והצטרף לנטס: "אתה יודע מה קורה בבוסטון. דוק (ריברס) עובר לקליפרס ובטוח שאנחנו לא עוברים איתו, אז מה אתה חושב חברי המגודל? אני יודע שאתה לא רוצה לפרוש. יש לך עדיין הרבה יותר מדי לתת בשביל שתוותר על זה ואתה אוהב את המשחק יותר מדי", סיפר פירס על השתלשלות העניינים וחשף כי גארנט התלבט רבות בנוגע למעבר ואבד עצות אך הוא הצליח להבהיר לו שזאת כנראה ההזדמנות האחרונה של שניהם לקחת עוד תואר.
לאחר מכן הסביר פירס איך ולמה בחר דווקא בגישת שכנוע זאת: "קווין הוא אחד שאוהב קודם כל לשלול דברים. גם אם תציע לו מאה מיליון דולר שהוא חייב לקחת באופן מיידי הוא יסרב. צריך לגרום לו לחשוב ולא לקבל החלטה ישירה. ידעתי שהתגובה הראשונית שלו תהיה שלילית אבל גם ידעתי שזאת הולכת להיות שיחה ארוכה".
הביטוי, "שינוי תרבותי", הפך בשנים האחרונות לקלישאה שכיחה ב-NBA, קלישאה שמוצמדת לקבוצות שהחליפו מאמן או עשו טרייד משמעותי, אבל מה שעובר על הנטס לאחרונה הוא "הלם תרבות". מאז צירופם של גארנט ופירס, בברוקלין מנסים לשנות את הזהות הקבוצתית וזה תהליך שעשוי להפוך אותם למתמודדת לתואר האליפות. בעונה שעברה, שהייתה הראשונה שלהם בברוקלין, הנטס ניצחו 49 משחקים וסיימו במקום הרביעי במזרח אלא שהם לא הפחידו אף אחד. יתרה מכך, נצמדה אליהם תווית של לוזרים מכיוון שהפסידו ברוב המשחקים נגד הקבוצות הגדולות וההגנה שלהם דורגה במקום ה-19 בלבד בליגה. "היינו בצד של הוותרנים" הגדיר את זה ברוק לופז בצורה הטובה ביותר. פירס וגארנט מייצגים את כל מה שהיה חסר לנטס בעונה שעברה - ווינריות, אופי לוחמני והגנה חזקה.
כיום זה נשמע אחרת. הקולות נשמעים בכל תדריך או אסיפת קבוצה ומהדהדים בכל איזור חדר ההלבשה. המסר מועבר בצורה של שטיפת מוח או כמו תקליט ישן ושרוט Defence- Defence- Defence- Defence . אם גארנט לא צועק את זה, אז פירס כן. שתי ההערות שנשמעות באופן ברור יותר מכל האחרות הן תחפו אחד על השני בהגנה ותשיגו עצירות בהגנה. שני שחקני הרכש החדשים הפכו בתוך חודש לשתי הדמויות הדומיננטיות ביותר בקבוצה. הם הרעשניים ביותר, מקפידים לתת הוראות לאחרים ואחראים על שמירת המוראל הגבוה. הפורוורד הוותיק, רג'י אוואנס, אמר משפט אחד שמבהיר היטב את ההרגשה של שאר השחקנים: "אתה שומע אותם, ורק טיפש לא יקשיב למה שיש להם לומר". גארנט כבר בן 37, פירס בן 36 אבל בעונה שעברה שניהם דורגו בצמרת מדד היעילות של הליגה. זקנים, אבל לפניך.
לנטס יש כיום חמישיית חלומות כאשר כל אחד נחשב לאחד הטובים בעולם בעמדה שלו וכולם אול-סטארים מוכחים. פירס וגארנט מצרפים לרכז, דרון וויליאמס, לגארד הוורסטילי, ג'ו ג'ונסון, ולסנטר הכי טכני ומהוקצע בליגה, ברוק לופז. האחרון הרשים את קווין גארנט יותר מכולם עד כה ובאחד האימונים, אחרי עוד מהלך יעיל של הסנטר הנהדר, גארנט התפעל ביראת כבוד והחמיא לו בצורה לא שגרתית: "היכולות ההתקפיות שלו מרשימות ביותר. אף פעם לא שיחקתי לצד שחקן גבוה עם יכולות כאלו וברמה כל כך גבוהה". גם ללופז היו רק דברים טובים להגיד על חברו החדש לקו הקדמי: "קווין הוא המנהיג בהגנה. הוא תופס את המקום שלו ומדבר כל הזמן דרך משחק ההגנה. לדעתי זה טוב שיש לך מישהו שיושב לך ליד האוזן ומזכיר לך את התפקיד שלך".
הנטס לא רק איכותיים יותר העונה, הם גם עמוקים יותר. הצוות המסייע כולל שחקנים משלימים נהדרים כמו אנדריי קירילנקו, אנדריי בלאץ', שון ליבינגסטון, אלן אנדרסון (אקס מכבי), מירזה טלטוביץ' והווינר הוותיק, ג'ייסון טרי, שהגיע ביחד עם פירס וגארנט. פירס עצמו טוען שהשמיים הם הגבול עבור הפוטנציאל של הקבוצה. "כולנו מבינים שאנחנו צריכים להוריד מהאגו. אסור לנו להיות אנוכיים ואנחנו חייבים להיות אכפתיים. אין סיבה שמישהו ייקח הכל על עצמו. יש לנו המון שחקנים שיכולים לעשות את זה אבל אם נחלוק את הכדור בצורה שווה ונשחק ביחד, אני חושב שלפוטנציאל שלנו אין גבולות".
אבל למרות האופטימיות של פירס, יש לא מעט פרשנים ספקנים בניו-יורק שלא מאמינים שהנטס יוכלו להפוך לקבוצה מנצחת כל כך מהר. סימן השאלה הראשון הוא ג'ייסון קיד, שהיה שחקן נפלא אבל מגיע לתפקיד תובעני ביותר עם אפס ניסיון באימון ולא בטוח שלהתחיל את קריירת האימון במקום עם כל כך הרבה לחץ להצלחה מיידית זאת ההחלטה הכי חכמה עבורו. מצד שני, קיד מקבל עזרה גדולה מעוזר המאמן המנוסה, לורנס פרנק, שחזר הקיץ לנטס לאחר שהיה מאמן ראשי במועדון בין 2004-2010. בינתיים, לפי הדיווחים מהאימונים הפתוחים לתקשורת, פרנק הוא האיש הדומיננטי במהלך האימונים ולא קיד. פרנק אחראי על רוב ההסברים לשחקנים והוא היחיד שמעביר את תרגולי ההגנה.
סימן השאלה השני הוא החיבור בין הגישה המיוחדת של קיד, פירס וגארנט למנהיג של הקבוצה עד כה, דרון וויליאמס. וויליאמס בן ה-29 הוא אחד הרכזים הטובים בעולם אך דמות שנויה במחלוקת ומעניין יהיה לראות איך הוא יסתדר עם קיד ושני הכוכבים שהגיעו מבוסטון. ברור לכולם שכדי שהעסק יתחבר, די-וויל ייצטרך למסור יותר ולזרוק פחות וכך גם ג'ו ג'ונסון, שהיה מתחת לרמתו הרגילה בחלק גדול מהעונה שעברה.
בכל מקרה, הנטס יכולים להתמודד עם מיאמי (ניצחו אותם 62:86 במשחק הכנה), אינדיאנה ושיקגו על ראשות המזרח, אך מה שכרגע חסר זה החיבור בין השחקנים ועל זה עובד קיד כל כך קשה בחודשיים האחרונים. אם הנטס יצליחו להישאר בריאים עד לסוף העונה והכימיה בין השחקנים תפרח, הם יוכלו להגיע רחוק אבל סבלנות היא מפתח חשוב להצלחה ולא בטוח שלבעלים הרוסי, מיכאיל פרוחרוב, יש אותה. המהלכים שלו עד כה מראים על רעב גדול להצלחה מיידית וההיסטוריה מוכיחה שקבוצות אלופות נבנות בהדרגה. בניית כימיה קבוצתית והקניית אופי ווינרי הם דברים שלוקחים לא מעט זמן והשאלה היא כמה זמן יקציב פרוחרוב לקיד וכמה זמן יש לפירס וגארנט לפני שהזקנה תכריע אותם סופית?
