אבל מעבר לכל זה, היה גם כדורגל ובשני המשחקים מול הסלובנים, מכבי ספגה שלושה שערים של רכות בהגנה, שערים שאסור לספוג ברמות האלה, ונגררה אחרי מאריבור – גם בגלל הפיגור מהמשחק הראשון, וגם בגלל השער הראשון שספגה במשחק "הביתי". במחצית הראשונה הצהובים נראו פשוט רע מאוד, ולא ברור האם היה זה מתח או עייפות.
דווקא הפציעה של קרלוס גארסיה עשתה יחסית טוב למכבי, כי אוסקר נאלץ לעשות חילוף התקפי – ושיתוף הפעולה של פריצה עם בן בסט סידר לרכש מטולוז שער בכורה ועוד מצב מסוכן. בכלל, שני השערים של מכבי הגיעו מכדורי עומק של ראדי ומיכה, וכשמשחקים לעומק קורים דברים טובים ולראייה העובדה שמכבי יצרה בלאגן בחצי השני והגיעה ליותר מצבים.
השער השני שמאריבור הבקיעה סגר את סיפור המשחק הזה. לאחר השער של בן בסט הייתה אמונה שמכבי יכולה להבקיע את השלישי ולהשלים את הקאמבק, אבל הגול השני – שוב מרכות בהגנה – היה חותמת רשמית להדחה.
ההבדל בין אוסקר של העונה הראשונה במכבי, לבין זה של העונה, הוא הזמן שהיה לו להכין את הקבוצה למסגרת האירופית. אז, בדומה למה שקורה במכבי חיפה הנוכחית, לצהובים לא היו משחקים באירופה ואפשר היה לבנות קבוצה תוך כדי תנועה. העונה לאוסקר לא היה זמן, והוא היה חייב לספק תוצאות מהרגע הראשון, ולצערו במבחן הראשון שלו הוא נכשל ולא עמד בלחץ.
מכבי, כפי שהיא נראתה מול מאריבור וכפי שהיא בנויה, לא מתאימה לשלב הבתים של ליגת האלופות וגם ג'ורדי קרויף יודע את זה. המנג'ר בונה על הליגה הישראלית ומבין שתארים מקומיים הם הדרך לייצר מסורת. מכבי עדיין לא בשלה לצ'מפיונס, ואולי עם עוד קצת אימונים, חיבור בין השחקנים ואולי רכש נוסף, מכבי תמצא עצמה בליגה האירופית. קל זה לא יהיה.
