יש חיים אחרי הסופרבול: לואיס פורש, לבולטימור כבר יש יורש

כשהעונה של בולטימור רייבנס תסתיים מיד עם תום הסופרבול היא תצטרך להתמודד עם העובדה שהמנהיג הבלתי מעורער שלה לא יחזור למחנה האימונים לקראת הקיץ. ריי לואיס, לב ההגנה הטובה בליגה בעשור (וקצת) האחרון, פורש ממשחק פעיל. מי שהיה הפנים של המועדון כל כך הרבה שנים יותיר חלל גדול במרכז ההגנה, וגם בחדר ההלבשה. למרות זאת, נראה שלפחות על המגרש, לואיס מפנה את הבמה לשחקן לא פחות טוב. טרל סאגס.

מקצועית, סאגס בן ה-30, שנלקח על ידי בולטימור עם הבחירה ה-10 בדראפט של 2003, לא פחות חשוב ותורם לא פחות מלואיס להגנה של הרייבנס. וכאמור, הוא עושה את זה כבר לא מעט שנים. בסגול-שחור של בולטימור הוא ביצע יותר סאקס על ה-QB היריב וכפה יותר פאמבלים מכל שחקן אחר בתולדות המועדון. הוא נבחר 5 פעמים לפרו בול (האול סטאר). ובעונה שעברה נבחר לשחקן ההגנה של ה-NFL. ואת כל זה הוא עושה מאותה עמדה של לואיס, ליינבקר אמצעי/פנימי.

ליינבקרים הם בעצם כמו הקוורטרבקים של ההגנה. לפי שיקול דעתם וקריאת מערך ההתקפה, הם יכולים להחליט כיצד לסדר את ההגנה וכמה שחקנים לשלוח כדי לרדוף אחרי ה-QB. וסאגס, שחלק את העמדה עם לואיס, ראה אותו עושה את זה כל כך הרבה זמן. כשאומרים "ללמוד מהטובים ביותר", מתכוונים בדיוק לזה.

לצד לואיס, סאגס היה בשנים האחרונת חצי מצמד ליינבקרים מהאיכותיים שהליגה ראתה אי פעם. העונה זה בא פחות לידי ביטוי מאחר ושניהם סבלו מפציעות. סאגס, שב-9 עונות החמיץ רק 3 משחקים (כולם ב-2009), מאזן מטורף שנפגע העונה, כששיחק רק ב-8 מ-16 משחקי העונה הסדירה. לואיס בן ה-37 היה בריא עוד פחות, ושחיק רק ב-6 משחקים. אבל הם החלימו בדיוק בזמן, ולצד הודעת הפרישה של לואיס התחברו שוב כדי להצעיד את הרייבנס לסופרבול – השני של לואיס, הראשון של סאגס.

אז לא, סאגס הוא לא קולני כמו לואיס, וכנראה שגם רקדן פחות טוב. אבל עם איך שהוא נראה במשחק מול דנבר (10 טאקלים, 2 סאקס על פייטון מאנינג), ועם התצוגה ההגנתית שעצרה את ניו אינגלנד על 13 נקודות אצלה בבית, הוא מגיע למבחן הבגרות שלו כשהוא יותר ממוכן. לואיס, כמו שמנהיג גדול אמור, יכול לפרוש בשקט. הרי את היורש שלו הוא גידל בעצמו.

**

בין פלייאוף ה-NFL, בחירות האול סטאר ב-NBA וחזרתה של ה-NHL משביתה, וקצת אחרי שעונת פוטבול המכללות הגיעה לסיומה, כדורסל המכללות הולך ותופס תאוצה. ומהרגע שיחלוף לו הסופרבול (ב-3 בפברואר) ולאחר מכן האול סטאר (ב-17), ועד שה-NBA וה-NHL יכנסו לישורת האחרונה ולפלייאוף בסוף אפריל, הבמה כולה תתפנה למה שהוא אולי טורניר הספורט המוצלח בעולם – הריקוד הגדול, טורניר ה-NCAA בכדורסל מכללות. וכדאי לכם להתחיל לעשות קצת שיעורי בית, כדי להגיע מוכנים לכמה שבועות של טירוף חושים.

ולפני שאתם יושבים על המחברות (או יוטיוב ו-ESPN), בואו נשים רגע את האצבע על עניין אחד שכדאי שיתפוס את תשומת לבכם: הרכזים. בתקופה בה נדמה שמרבית קבוצות ה-NBA מתמקדות בבידודים, אחד על אחד ופיק אן רול עם כוכב הקבוצה, היינו חושבים שחשיבות הרכז תדעך. אבל דווקא ההיפך קורה. אם מחפשים תשובה לשאלה למה, אז אפשר לשים את האצבע על דור רכזים סופר מוכשר, אתלטי מאוד, ולהראות שבעצם כל מועמדת לאליפות בליגה מחזיקה רכז בכיר, מלבד האלופה מיאמי (מריו צ'אלמרס, לא להיעלב).

ומבט חטוף על עונת המכללות הנוכחית מספיק כדי להבין שלדור הרכזים הזה יש המשך. "פוינט גארד היא כנראה העמדה עם הכי הרבה עומק בכדורסל מכללות העונה", מגלה ג'יי בילאס מ-ESPN, ובהחלט עושה חשק לראות לאן החבר'ה האלה יתפתחו. וכדי שתתחילו להיכנס לעניינים, הנה קצת עזרה בשיעורי הבית – שלושה שמות של רכזים, שכדאי להכיר.

טריי בורק, מישיגן (מדורגת 2 בארה"ב), 17.8 נק', 7.2 אס'
למה הוא מיוחד: קולע מעל 50% מהשדה וכמעט ב-40% משלוש, מוסר נהדר, אבל בשונה מרכזי מכללות רבים, טריי מאבד מעט ומציג יחס אסיסטים-איבודים מעולה של 4 ל-1.

משהו מעניין: הוא לוקח חלק בבית הספר לקינסיולוגיה (חקר הגוף בתנועה והזרמת אנרגיה באמצעות טכנולוגיות חדשות וביגוד מיוחד). אז אם הוא יקפוץ מעל איזה שחקן בקרוב, או יעשה איזה מהלך אתלטי מטורף, תדעו שזה לא חומרים משפרי הופעה, זו הגרב.

מייקל קרטר-וויליאמס, סירקיוז (מדורגת 3), 12.3 נק', 9.2 אס'
למה הוא מיוחד: בשונה מבורק (1.90 מ'), MCW לא צריך לחפות על חיסרון בגובה. ממרומי ה-1.98 מטר שלו הוא גם שומר מצוין וחוטף אדיר (3.1 למשחק), בזמן שהוא מוכיח שכנראה מדובר במוסר הטוב במדינה. צריך להפוך לשחקן התקפה שלם יותר ואז באמת יהיה כאן פוטנציאל לאחד הרכזים הטובים בעולם.

משהו מעניין: .

המשך יבוא...