סדרת ההצלבה ביורוליג הסתיימה בנוק-אאוט מוחץ שחבטה ריאל במכבי תל אביב. הסדרה הזו, התרחשותה ותוצאותיה נתנו תשובה חד-משמעית לוויכוח שהתקיים כל העונה בנוגע לשאלה אם מכבי בנתה קבוצה מספיק טובה.
מדריד ניצחה בכל פרמטר ולמעשה מכבי לא הצליחה באף מפגש, כולל במשחק הביתי, לעמוד בתכנית המשחק. כולם דיברו על ריבאונד ההתקפה של ריאל, על כמות השלשות ועל איבודי הכדור, אבל מכבי נתקלה בהגנה אישית מעולה שהעמידה אותה על ממוצע נקודות בסדרה של כ-57 נקודות. ועם 57 נקודות אי אפשר לנצח. כאשר זה קורה במשחק אחד, זה מקרי. כאשר זה קורה בשלושה משחקים, זו עובדה. זה היה בית ספר להגנה של קבוצה ושל בודדים, ללא התחכמויות אבל עם עבודה של כל שחקן שעלה למגרש.
המסקנה הברורה היא שלמכבי אין קבוצה טובה מספיק כדי להגיע ליינל פור וגם ההגעה לפיינל 8, שנעשתה אחרי קאמבק מדהים ולא מוסבר, עדיין לא צריכה להסתיר את העובדה הזו. מעולם מכבי לא הפסידה בסדרה 3:0, מעולם מכבי לא הפסידה חמישה משחקי בית בעונה וכל זה מורה בצורה ברורה על מה שקרה.
מכבי תל אביב מראש מצהירה שהיא מועדון שרוצה לנצח כל משחק ורוצה לזכות בכל תואר, וזה כשלעצמו מטיל לחץ, עומס וקושי להיות חלק מהקבוצה. אם זה שחקנים, אם זה מאמן ואם זה הנהלה - כל פעולה של מישהו מהמשולש הזה, כל תוצאה וכל אמירה או הצהרה יוצרת רעש והתרחשות בתוך סיר הלחץ.
שחקן במכבי תל אביב, ישראלי או זר, נתקל בדרישות אחרות מאמן במכבי תל אביב עובד קשה ובלחץ לא רגיל, זו משרה שוחקת ומלחיצה. התקציב שלה לא הגדול ביותר באירופה, אבל גם לא קטן והשאלות שצריכות להישאל הן: האם הוא נוצל? האם במסגרת התקציבית הזו אפשר לבנות קבוצה טובה יותר? האם נעשתה עבודת בניה נכונה החל בשלהי העונה שעברה, דרך הקיץ ודרך חילופי ושחרורי שחקנים מתחילת העונה ועד הטופ 16? האם השחקנים נתנו את המקסימום? האם הקבוצה הגיעה לכושר הטוב ביותר בזמן הנכון? האם היה קשר טוב וסינרגיה בין השחקנים לבין עצמם ובין השחקנים למאמנים? האם היה מנהיג או מנהיגות לקבוצה? ואם כן, האם זו מנהיגות חיובית או שלילית? האם הקפטנים ביצעו את תפקידם ותרמו?
אין ספק שגם במסגרת התקציבית הזו מכבי יכולה הייתה לבנות קבוצה יותר טובה. יש לי את הרושם שיותר מדי שחקנים לא הגיעו העונה לכושר טוב מספיק ויסכמו את העונה כאחת חלשה, אף אחד מהם לא יכול לברוח מהאמת. נכון, עונה בנויה מעליות, ירידות, פציעות, הרחקות, שעות טיסה, שעות אימון ושעות משחק, אבל מכבי הגיעה למצב שלמרות הסגל הרחב יש לה שחקן אחד אמיתי בעמדה מספר 5, וזה שחקן שתוכנן בתחילת השנה להיות אולי סנטר שלישי.
מכבי הגיעה למצב שבסדרה נגד ריאל מדריד דווין סמית' היה חלש ולא היה לה אף אחד שייכנס לנעליו. התרומה מעמדת הרכז הייתה לא מספיקה לאורך כל העונה, למרות שבעמדה זו תופקדו ארבעה שחקנים. גם מעמדה מס' 4 התרומה לא מספיקה - הרבה מאוד שיחקו בעמדה זו ונרשם בעיקר חוסר יציבות. עמדה זו עברה שינוי בכדורסל האירופאי והיא דורשת היום מהשחקן בה להיות גבוה עם קליעה משלוש (ראה מירוטיץ', בייליצה, פרינטזיס), ריבאונדר טוב וגם עם משחק לואו פוסט ועבודת הגנה יעילה.
כדי להגיע לרמות הגבוהות צריכה להיות לקבוצה יכולת קליעה משלוש יציבה של יותר משחקן אחד ועם תרגילי משחק טובים עבור הקלעי, אבל גם עם יכולת אישית טובה והוצאת כדור מהירה נגד כל הגנה טובה. אם אתה משחק היום פיק אנד רול, צריכים להיות שחקני פיק אנד רול טובים - גם גארדים וגם שחקני פנים שיידעו לבצע את זה כיאות, ולמכבי לא היו הרבה כאלה.
עכשיו מכבי צריכה להחליט איך ומי בונה את הקבוצה, כי זו כרגע השאלה האקוטית ונראה שאין לה תשובה ברורה. כרגע היא נכנסת לזמן סיום הליגה וההשפעה של הסיום האירופאי תפוג בעוד זמן מה, אבל בליגה שלנו הסיפור הוא אחר. רמת ההגנות שמכבי פוגשת פה שונה, כמו גם העומק של הקבוצות היריבות. אז קדימה לפלייאוף.
