דקה 92. מירקו אורמוש מהפועל עכו כובש שער מפתיע שמותיר את יושבי וסרמיל בהלם. אבל מה שהפתיע יותר, היו שריקות הבוז שהקבוצה קיבלה מספר שניות לאחר מכן - עם שריקת הסיום - מקומץ אוהדים בשער 2. הררי מילים נכתבו על הפועל באר שבע של השנה, רובם ככולם חיוביות, ובצדק רב.
אבל יש גם נקודה פחות חיובית. 16 מחזורים חלפו ודווקא בעונה בה הקבוצה עושה את קפיצת המדרגה על הדשא - ואת השינוי המנטלי מהקבוצה הכי לוזרית בליגה לקבוצה שלוקחת את הנקודות גם במשחקים פחות טובים - מי שנשארו מאחור הם האוהדים. מצד אחד, הם מגיעים למשחקי החוץ בכמויות מטורפות. 4,000 לר"ג במפגש עם בית"ר י-ם במחזור הפתיחה, 2,000 לעכו, 2,500 לחיפה מול מכבי ולבלומפילד מול הפועל, אבל מאידך הם מייבשים את וסרמיל עם כמויות פושרות ביותר 6,000 נגד רמה"ש ועכו והשיא השלילי - 1,500 צופים בלבד במשחק נגד רעננה.
לאורך שני העשורים האחרונים ראו בב"ש קבוצות כמו נתניה, הפועל פ"ת וקרית שמונה משתלבות בצמרת ולא הבינו איך הן לא מפוצצות את המגרשים. תמיד אמרו בבירת הנגב שכשהפועל שלהם תהיה בצמרת, וסרמיל יהיה מפוצץ בכל שבוע. מסתבר שבמקרה הזה, חלומות לחוד, מציאות לחוד.
התירוץ העיקרי של אלו שלא מגיעים הוא המתקן המיושן וחסר הכריזמה הקרוי וסרמיל. פתאום צצים כמו פטריות אחרי הגשם אנשים שטוענים שבגלל שמשחקים במגרש מכוער וישן, הם יבואו רק למגרש החדש, שתאריך היעד לפתיחתו הוא רק באמצע העונה הבאה. מה שמעלה את השאלה - האם מגרש חדש יכול להביא יותר אוהדים מאשר קבוצה טובה? מובן שהתשובה לכך היא שלילית והבעיה עמוקה יותר.
שנים של כישלונות הבריחו דור שלם של אוהדים שיותר קל להם לאהוד את ברצלונה מהבית מאשר לצאת ולהגיע להצגה הטובה ביותר בנגב. בסיס האוהדים כבר לא איתן כפי שהיה עד סוף העשור הקודם ושבע שנים בלאומית עשו את שלהם וגרמו לבריחה המונית של אנשים מהמותג הקרוי הפועל באר שבע. לכן, האוהדים המעטים שעדיין פוקדים בקביעות את וסרמיל חייבים ללכת בקו אחיד של תמיכה בקבוצה בכל תוצאה אפשרית ולא לקלל אף אחד גם בימים פחות טובים.
נראה שהאוהדים שכחו את העונות הגרועות של הקבוצה שבשנתיים האחרונות נשארה במחזור האחרון בליגה, ופתאום דורשים לדרוס בכל משחק כל יריבה אפשרית. כמו שהסיבה להצלחה הגדולה במשחקי בחוץ היא המסה העצומה של האוהדים שמגיעים אליהם, אין שום סיבה בעולם שהקבוצה לא תממש אותה גם במשחקי הבית.
