לך תסביר להם איך זה מרגיש עכשיו. מה הם מבינים בכלל? למרות שהם בטוחים שיש להם מושג, הם בעצם לא יודעים כלום. הם לא יצליחו להפנים שום דבר. לך תעביר את זה לאוהדי מכבי חיפה, שמרשים לעצמם להיות מאוכזבים מקמפיין בליגת האלופות בו הם לא ניצחו את יובנטוס ובאיירן מינכן; לך תנסה לחלוק את זה עם אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל, עבורם כל הפסד מצריך ועדת חקירה; באלו שמעיזים לדבר בגוף ראשון על ברצלונה, מילאן או יונייטד אתה אפילו לא תשקיע את המאמץ;
לך תסביר להם איך זה מרגיש להיות היום אוהד של הפועל כפר סבא.
נכון, התבגרת עם השנים, הבנת שכדורגל זה לא באמת הכל ולמדת לקחת דברים בפרופורציה. אבל בכל זאת יש לך מין צביטה כזו בלב - למרות שכבר מזמן הפסקת לדקלם את שחקני ההרכב בעל פה ומתוך שינה. יש לך מין מועקה כזו בגרון - כי אתה מבין שבאמת קרה פה משהו היסטורי, וממש לא בקונטקסט החיובי של המילה. כי מהקבוצה ההיא, שגדלת עליה ויחד איתה - יישארו בקרוב רק זיכרונות. מין הפועל יהוד בגרסה המודרנית.
וזה מה שיש כשאתה צולל פנימה, מנסה למלא את החלל הגדול שנפער בך. יושב בפאב עם חבר ונזכר איך אתם, יחד עם עוד 180 אוהדים, רואים את טל בנין, ראובן עטר והפועל חיפה מפרקים אתכם לחתיכות אי שם באמצע שנות ה-90'. אבל בכל זאת זה מעלה חיוך מאוזן לאוזן, משום מה; אתה נזכר איך ביום של גשם עופר שטרית כובש שלושער, כולל פצצה בשמאל לחיבור, ב-2:3 המטורף של בית"ר ירושלים; אתה גם מתחיל לשחזר רגעים יפים יותר כמו הרביעייה ההיא של יניב אברג'יל ב-3:7 על האלופה הטריה הפועל חיפה וה-0:4 שמכבי חיפה חטפה בקרית אליעזר; ואז אתה קולט, בפעם המי-יודע-כמה, מי הם הגיבורים האמיתיים ובקצה העין נהיה לך קצת לח.
**
כמה התרגשת לראות את גאבור מרטון. זר, שמנמן ואחד שבכלליות לא נראה כאילו משהו מעניין אותו. אבל כמה קלאסה. כוכב אמיתי. כשבערך כל מי שאתה מכיר מוחא כפיים לעוד מהלך גדול של ליאו מסי, זלאטן איברהימוביץ' או כריסטיאנו רונאלדו, אתה נזכר באיזה סטייל מספר 6 בירוק-לבן היה שולח כדור על 60 מטר או נותן עוד פס גאוני. במחצית, כשהיית הולך לבקש חתימה, היית יכול להריח את הזיעה שלו והיית כל כך מאושר, אפילו שלא יצא לך לראות מהכורסה בסלון כל מהלך שלו ב-17 זוויות שונות ב-HD מהקאמפ נואו או מהברנבאו.
ואז זה שוב מכה בך, המועקה הזו. בכל כמה דקות מחדש. אותה התחושה שאי שאפשר להשתחרר ממנה. כמו פרידה. אז אתה מריץ שוב את התמונה שבה תומר שם טוב שורף את האגף הימני, את גבי ספיר רץ בשמאל ואת דודי סטולפר מחכה שם באמצע ומנווט את הכל. וגאבור, כמובן. והכרוז הכי מונוטוני במזרח התיכון. ומייקל יפה. ומוטי יברבאום.
**
אפרופו יברבאום. יותר משהיה קשה לראות את דבריו הכל כך אמיתיים שאחרי הירידה ההיסטורית והבלתי נתפסת לליגה א', אפשר היה להזדהות איתם. כמה כאב לו, כמו לכל אחד שחי את המועדון בכל דקה. אבל יותר מהכל, אפשר היה לראות כמה תסכול הצטבר אצלו. כמה זעם.
"יש אנשים שהפכו את המועדון הזה מאימפריה למיץ של הזבל", ירה היו"ר. "כפר סבא היא קבוצה גדולה מדי מכדי להימחק מהמפה ואני אדאג שהאנשים שהביאו אותה למצב הזה יישבו מאחורי סורג ובריח". לא קשה לנחש למי הוא התכוון.
לא נזכיר את שמו, רק נציין שהוא כבר הספיק לעשות בלאגן בעוד מועדון בישראל וכרגע הוא רוצה לרכוש את בית"ר ירושלים. לא רק שהוא נטש את הספינה הטובעת בכפר סבא, הוא אפילו לא השאיר סירת הצלה או פתח מילוט.
אחרי ירידת הליגה עם סגל שכלל את אביחי ידין, דגלאס דה סילבה, מאור מליקסון, גיז'רמו ישראלביץ', סמואל יבואה, אורי אוזן ואוהד לויטה, הוא החליט שמספיק לו. ייתכן שכלא זה צעד מרחיק לכת, אבל בשרון עדיין לא מבינים איך כאלו שחקנים - אשר חלקם נלקח כנדוניה להפועל תל אביב ועל הדרך גם עלה לליגת האלופות - מצאו את עצמם בלאומית. שלא לדבר על התגמולים המגוחכים-עד-לא-קיימים בעזיבתם.
**
ואז אתה שוב נזכר, כן.
הקבוצה שלך בליגה א' (מה?!) ואתה אפילו מתחיל להעריך את הימים בלאומית. ואם יש משהו שממש ממש כואב לך, היא העובדה שזה עובר מתחת לרדאר. ככה, כאילו כלום. אימפריה, קבוצה שבה התחילו את דרכם אגדות כמו יצחק שום, שלמה שרף, דרור קשטן ואלי יאני, הולכת ומתמוססת. הכלבים נובחים והשיירה עוברת ונדמה שלאף אחד לא באמת אכפת.
בדיוק כפי שבעונת הקיזוז - זו ש"מזוהה" עם מכבי חיפה יותר מכל - אף אחד לא זכר שגם כפר סבא הפסידה בענק. נכון, הקבוצה של תומר קשטן היתה הלוזרית בהיסטוריה של המשחק ואיבדה יתרון של מיליון נקודות בערך, אבל אלמלא אותה שיטה ידועה לשמצה היא כבר היתה חוזרת לליגת העל. ובכל זאת, את הצעקה שלה, בדיוק כמו בשרשרת האירועים המוזרים עם אותו בעלים שלא נאמר את שמו, אף אחד לא שמע. או אולי לא רצה לשמוע. ככה זה כשאתה רחוק מהצלחת.
ועכשיו אתה רחוק אפילו יותר.
**
השאלה היא איך מתרוממים מהברוך הזה, למרות הכל, אלא שבקצה המנהרה קשה מאוד לראות אור. רוכש לא ממש נראה באופק והתקציב מהעירייה, עם כל הכבוד והרצון הטוב, לא יכול להחזיר את הפועל לצמרת. כשהסיכוי לעלות מליגה א' הפך להיות קשה יותר - כמעט באופן סטטיסטי - מלזכות בלוטו, ייתכן שהצירוף "הפועל כפר סבא" ו"הליגה השלישית" ימשיך יחד עוד זמן רב.
או שאולי בכלל נופתע ונתעורר מחלום הבלהות הזה. ואז, פתאום, תתגלה מציאות שבה בית"ר כפר סבא לא הפכה לקבוצה הבכירה של העיר. ולך תסביר להם איך זה מרגיש עכשיו.
