"..איך עזבנו שמה את הבית
את הכול שמנו במזוודה
איך דיברו אלינו שמן זית
אם תרצו אז אין זו אגדה.." (חיים חפר)
בשנת 2001 הגיע לישראל כדורגלן ברזילאי הישר לזרועותיה של הפועל ר"ג. הוא עבר מקבוצה קטנה לאחרת וב-2004 מצא בית בכרמל. השחקן התאהב בנופים הנשקפים מסטלה מאריס ובריח הגלים שעלה מן המפרץ והחליט להשתקע. גוסטבו בוקולי קיבל בשבוע שעבר אזרחות אחרי 12 שנים בארץ ברגע שאולי מסמל יותר מכל את הסיבוב הראשון של העונה. הזר הכי בולט ששיחק כאן בעשור האחרון, הפך ישראלי. ובכלל, כל הליגה שלנו העונה הפכה קצת יותר ישראלית, אם בזכות שחקנים תוצרת הארץ שלקחו את המושכות, או אם כתוצאה של סקאוטינג כושל.
ואלה שמות:
מאנה, מיטרוביץ', פלט, ראיוס, איליץ', קולין, סאשה, באנגורה, ז'ונס, טונייס, מולמו, גאובידה, לאמין, פאנקה, ג'וקיץ', זיטו.
מכנה משותף 1: זרים שהגיעו בקיץ.
מכנה משותף 2: אף אחד מהם לא סיפק עד כה את הסחורה.
13 מחזורים חלפו ביעף, ודבר אחד אפשר להסיק בתום הסיבוב הראשון: לא הגיעו הקיץ זרים משמעותיים, אבל גם אלה שהמשיכו בקבוצותיהם מהעונות הקודמות, לא התבלטו. נוצרה ליגה כל-ישראלית, לרעה או לטובה. תופעה מקרית וחולפת או מחלה כרונית?
נקודה קטנה
זרים שהגיעו בקיץ מתקשים לעתים להתאקלם, אז צריך לתת להם זמן לפני שמורידים להם את הראש. הבדלי השפה, הרילוקיישן של המשפחה והציפיות הגבוהות, עלולים להיות נטל כבד. אם נחזור רגע ל-1991, פרט לכמה סקאדים, הגיע ארצה גם איזה אחד, שורה אובארוב. השוער הרוסי נחת עם שק של ציפיות אחרי שהשתתף עם נבחרת ברית המועצות במונדיאל 1990, אבל העסק לא דפק. הוא ספג 13 שערים ב-6 המחזורים הראשונים והתקשורת חגגה. בסוף העונה הוא זכה באליפות והשאר היסטוריה.
אבל בואו נודה, רוב הרשימה לעיל, לא תצליח לטפס בעקומת השיפור כמו אובארוב, אולי אחד או שניים. הרוב יהיו כנראה על המטוס בקיץ, אם לא כבר בינואר. אפשר אמנם להצביע על מספר בודד של שחקנים זרים שעושים עבודה טובה, אבל זה לא העניין. חואן פאבלו, אג'ידה ושראנוב נמצאים בין 4 המקומות הראשונים בליגה, קשה להגיד שרק בזכותם.
העובדות מוכיחות: אין כיום אף זר מוביל, אף מנהיג שהגיע מעבר לים כדי לשאת את האונייה הישראלית המתנדנדת אל האופק. כל זר שנמצא כאן, הוא רק תוספת, לא ציר מרכזי. אפילו מכבי ת"א, הקבוצה אליה כולם נושאים עיניים בתקווה לישועה, כשלה בבחירת הזרים העונה, והיא אמורה להיות הדבר הכי קרוב כאן לאירופה.
ברשימת 20 הכובשים הטובים בליגה יש רק 6 זרים, אחד בלבד (ספאדסיו) נכנס לעשירייה הראשונה. חמשת המבשלים הטובים בליגה הם ישראליים. שני זרים בולטים שחלה ירידה משמעותית ביכולתם קשורים לבני יהודה: איינוגבה ספג כבר 25 שערים, כמות אליה הגיע בעונות הקודמות רק אחרי המחזור ה-20. גלבאן כבש 3 שערים העונה ונראה שהוא מתקשה להתאקלם במכבי פ"ת. אז זה אולי מעורר קצת אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ, אבל יש לזה גם מחיר.
הפארסה הגדולה: הפועל ת"א
לא רק ש-4 הזרים שהגיעו בקיץ וכן משחקים לא מוסיפים הרבה, אלא שגם מחוץ לסגל (עד לדרבי) יושבת בניחותא פאדיחה נוראית, בסראט עבדורחימי. איך לעזאזל מועדון שמכבד את עצמו נופל על כזו שטות? מישהו שם טעה בניווט, אבל גם בלי המחדל הזה, קשה להגיד שהקבוצה הזו יודעת מה הכיוון.
ואם כבר מדברים על החתמת זרים, איך ייתכן שקבוצה פיטרה מאמן, טרם הביאה אחר במקומו, אבל זר חדש כבר הוחתם? בני יהודה סגרה חוזה עם ג'יימס קין, שמי יודע, אולי יתאים למאמן הבא, אולי לא, מה זה משנה? ואלו רק שתי דוגמאות בולטות להחתמת זרים שערורייתית במחוזותינו.
מערך הסקאוטינג השתכלל יחד עם הטכנולוגיה והפך לגורם משמעותי בהצלחה/כשלון. מדובר במקצוע, לא בהמתת חסד של איזה שחקן שרוצים לתת לו ג'וב במועדון כדי שלא ייעלב. בליגת העל הצפופה, זר איכותי יכול לעשות את הבדל בין קבוצת צמרת לקבוצת תחתית בלי למצמץ, ועדיין, מועדונים שצמאים לכל שקל מזלזלים. ישראליזציה, כבר אמרנו?
הצד החיובי: לגיונרים תופסים פיקוד
שכטר, ברדה, בוזגלו, בקל, גאדיר, לירן כהן, מוגרבי ויצחקי חזרו הקיץ. הם הצטרפו לזהבי, דקל קינן וגילי ורמוט שחזרו בעונה שעברה. רובם משמעותיים בקבוצה שלהם ויותר מעניין מכך, מי שחזר, נכנס מהר לעניינים ושמר על כושר בקיץ, הוביל את הקבוצה שלו לצמרת דוגמת גאדיר, מוגרבי, ברדה ויצחקי. מי שהתקשה להכניס להילוך, כמו שכטר למשל, גם הקבוצה שסביבו בקושי שרדה בעלייה. המסקנה: לגיונר בכיר הוא לאו דווקא משוואה להצלחה, לגיונר בכושר - כן.
קשה לומר כמה המצב הנוכחי ישפיע על הליגה או על הנבחרת, אבל רק כמקרה מבחן, כדאי להעיף מבט לאחד המשחקים הגדולים ששוחקו השבוע בפרמייר-ליג. סיטי ניצחה 3:6 את ארסנל, מתוך 30 אנשים שעמדו על כר הדשא כולל מאמנים ומחליפים, רק 3 נולדו באנגליה. קיבוץ הגלויות והעובדה שאין הגבלת הזרים בממלכה שהמציאה את הענף הזה, הפכו את הכדורגל שם למטורף ולמסקרן בעולם. הנבחרת האנגלית לעומת זאת, נכשלת שוב ושוב.
בחזרה לקרקע
בגלל שאצלנו הנבחרת כך או כך נכשלת, עדיף שיהיו בליגה הזו זרים שיכולים להוביל את העגלה, בעיקר כדי שתהיה פה קצת יותר תחרות, עניין ואיכות. לקראת ינואר הקרוב כדאי מאוד לחדד חרבות, כי מי שתפגע בול עם זר איכותי יכולה לשנות את העונה שלה מן הקצה אל הקצה. חלון ההעברות הפעם יהיה קריטי עבור 3-4 קבוצות צמרת ואין ספק שכולן חייבות שדרוג. הישראליים מקבלים מקום יותר משמעותי, אם זה בכוונה או שלא וזה בהחלט חשוב, אבל אין כמו קורטוב פלפל חו"לאי בשביל לתבל את הדייסה שלנו.
