1. MVP. לפעמים לאירועים שקורים מחוץ למגרש, יש השפעה מדהימה על היכולת המקצועית של קבוצה שלמה. הדוגמא הטובה ביותר היא השבוע המטורף שעבר על אוקלהומה ובעיקר על שני הכוכבים שלה - קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. לפי איך שהסדרה בין אוקלהומה לקליפרס נפתחה, אפשר היה לחשוב שהקבוצה מעיר המלאכים תטרוף את החבורה של סקוטי ברוקס. נראה היה שההתפתחות בפרשת סטרלינג הכניסה את הקליפרס לאטרף, כריס פול פתח את ההגנה של הת'אנדר כמו רופא מנתח, ג'יי ג'יי רדיק, ג'מאל קרופורד ומאט בארנס לא הצליחו להחטיא וכמובן שבלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן נראו גדולים מדי על סרג' איבקה. אלא שכמה שעות לאחר התבוסה המשפילה במשחק הראשון הגיעה ההכרזה הרשמית על זכייתו של דוראנט בתואר ה-MVP בפעם הראשונה בחייו ולאחריה הנאום האמוציונלי של מלך הסלים, שבו הודה במשך כעשר דקות, כשדמעות לא מפסיקות לזלוג מעיניו, לכל אחד מחבריו לקבוצה. מי שראה את הנאום יכל להבין שני דברים. הראשון הוא שמדובר לא רק בשחקן נפלא אלא גם בבן אדם מדהים שלא מתבייש להגיד את מה שיש לו על הלב בריש גלי ולפרגן לחברים שלו בצורה מעוררת התפעלות.
הדבר השני הוא שבמשחקים הבאים, הת'אנדר הולכים להילחם בשבילו כמו שהסקוטים נלחמו למען וויליאם וואלאס. במשחקים מספר 2 ו-3 ראינו אוקלהומה אחרת. מגובשת יותר, אנרגטית יותר ומרוכזת במטרה. המפתח לכל זה הוא דווקא ראסל ווסטברוק. בפעם האחרונה שכתבתי עליו כאן, לא חסכתי בביקורות עליו כי היה ברור שהוא פשוט לא ממצה את הפוטנציאל שלו ובשל סגנון משחקו הפרוע פוגע בעצמו ובעיקר בקבוצה. אני לא הייתי היחיד. בנאום המרגש השבוע, דוראנט התייחס לביקורות הללו וניסה לחזק את חברו הטוב לעיניהם של המבקרים. כנראה שזה עבד מצוין כי בשני המשחקים האחרונים הוא העלה את רמת משחקו בשתי דרגות והראה למה הוא מסוגל באמת. לדעתי, המאצ' אפ בינו לבין פול ימשיך להיות זה שיכריע את הסדרה ועכשיו נותר לראות מה תהיה התשובה של CP3.
2. רבותיי, מהפך. מועמדת נוספת לכתר שעברה שבוע הפכפך במיוחד ועברה מגיהנום לגן עדן תוך ארבעה ימים היא אינדיאנה וגם אצלה אפשר לומר שהאירועים מחוץ למגרש שיחקו תפקיד מרכזי. מה לא אמרו על הפייסרס בחודשים האחרונים? שהם קבוצה שבורה עם בעיה קשה בחדר ההלבשה, שרוי היברט רכרוכי, שפול ג'ורג' לא יציב, שלאנס סטיבנסון מופרע מדי ושכבר אין להם סיכוי לחזור ליכולת שאפיינה אותם בחצי הראשון של העונה. אחרי ההפסד הביתי לוויזארדס במשחק הראשון בסדרה, כל הביקורות הסתמנו כנכונות ובעיקר אלה על היברט, שסיים אותו ללא נקודות וללא ריבאונדים, נתון מדהים בהתחשב בכישרון והמימדים של הסנטר הענק. ואז קרו שני דברים. בניסיון לעשות סוף לשמועות לאווירה העכורה בחדר ההלבשה, פול ג'ורג' העלה לאינסטגרם תמונה שלו ביחד עם היברט ושל ג'ורג' היל במהלך דיג משותף - בילוי שנחשב בארה"ב לפופולארי ומקרב לבבות.
ג'ורג' אף ציין שעשה זאת כדי להוכיח שאין שום דם רע בין שחקני הקבוצה המובילים אלא נהפוך הוא. הדבר השני היה שחרורו של אנדרו ביינום. מצד אחד, הסנטר שסובל מפציעה כרונית בברך שיחק אומנם שני משחקים בלבד מאז הגיע לפייסרס וגם לפלייאוף הוא הגיע פצוע ולא שותף בסיבוב הראשון או במשחק הראשון של הסיבוב השני אך הטיימינג לשחרור - דווקא אחרי המשחק הגרוע ביותר של היברט בקריירה, הפתיע לא מעט אנשים. ייתכן וזה היה מהלך מחושב של לארי בירד, שהבין כי ביינום כנראה כבר לא יחזור למגרשים העונה ובגלל שהיברט הוא כל מה שיש לו, הגיע הזמן להחזיר לו את הביטחון. הרי הירידה ביכולתו החלה בערך מאותו רגע שבו ביינום הוחתם בקבוצה.
הפלא ופלא, התוכנית של בירד והפייסרס עבדה יותר טוב כנראה ממה שהם חשבו אפילו. במשחק הבא היברט התפוצץ עם 28 נקודות על הראש של ננה, גורטאט והוויזארדס והוביל את חבריו לניצחון. גם במשחק השלישי הוא נראה כמו היברט הישן והטוב, וכשהוא בשיאו, הפייסרס הם שוב מועמדים לגיטימיים לאליפות. במיאמי כבר מתחילים לחשוש.
3. אלופה בחסד. האלופה חששה לא מעט גם לפני הסדרה מול ברוקלין אבל בינתיים נראה שזה היה לשווא. הנטס היו היחידים שניצחו את לברון ג'יימס וחבריו בכל המפגשים במהלך העונה הסדירה אבל לפלייאוף כידוע חוקים משלו. הקבוצה של ג'ייסון קיד בקושי עברה את טורונטו, אז אין ספק שההיט פשוט גדולים עליהם. מה שהספיק מול הרפטורס הנאיבים, לא קרוב אפילו בשביל לדגדג את האלופה שבינתיים משייטת לה לעבר גמר המזרח. אם אצל פול פירס וקווין גארנט אפשר להרגיש את הפרישה המתקרבת, ריי אלן ממשיך להיראות כמו ילד נצחי ואם למישהו עוד היה ספק, מי בין שלושת כוכבי העבר הגדולים של הסלטיקס עשה את ההחלטה הנכונה כשבחר להיות שחקן משלים בקבוצה גדולה במקום להוביל אחת, שני המשחקים הראשונים בסדרה הבהירו סופית שצלף השלשות הנפלא עשה את ההחלטה המקצועית הנכונה ביותר.
4. הטקסנים הלוהטים. גם הפיינליסטית השנייה של גמר ה-NBA של העונה שעברה נראית בדרך הבטוחה לגמר האיזורי. במהלך העונה הסדירה הספרס הפסידו פעמיים לבלייזרס אבל היתרון העצום שיש להם בניסיון וותק בא לידי ביטוי מהרגע שהסדרה החלה ופורטלנד, שהרשימה מאוד בסיבוב הראשון, נראית פתאום כמו הקבוצה הצעירה וחסרת הניסיון שחשבנו שהיא לפני הסדרה מול הרוקטס. רוצים להבין כמה סן אנטוניו מוכנה למעמדים האלה לעומת הבלייזרס? טים דאנקן רשם השבוע את הופעתו ה-220 בפלייאוף, שזה שווה לכמות משחקי הפלייאוף של פורטלנד מאז הקמת המועדון.
ללא ספק נתון מדהים שיכול להסביר מצוין למה שני המשחקים הראשונים בסדרה היו כל כך חד צדדיים. לדאנקן יש יותר משחקי פלייאוף ברזומה מל-13 מועדונים שונים ב-NBA, כולל האלופה מיאמי, ורק שני שחקנים פעילים מובילים עליו בקטגוריה הנ"ל- דרק פישר (249) וקובי בראיינט (220). ודאנקן בכלל לא היה השחקן הבולט של סגנית האלופה בשני המשחקים הראשונים. טוני פארקר, שעוד עשוי ביום מן הימים לעקוף את דאנקן והשבוע הגיע למשחק מספר 181 בפלייאוף, היה איש המפתח. דמיאן לילארד הוא אולי שחקן הקלאץ' המבטיח ביותר שיש ב-NBA כיום אבל את מה שפארקר שכח, הרכז המוכשר של פורטלנד עוד לא למד. הנוקאאוט שהצרפתי נתן ללילארד בשני המשחקים הראשונים אולי עוד ישתלם לו בהמשך הקריירה אבל בינתיים זה הפך את הסדרה לחד צדדית ודי מאכזבת.
5. הקרב האמיתי. לפני הפלייאוף ערכנו משאל בקרב מומחי ה-NBA שלנו וביקשנו מכל אחד מהם להמר על תוצאות הפלייאוף. אז נכון שעבר בקושי סיבוב וחצי ויש עוד הרבה משחקים לפנינו אבל החלטנו לבדוק בינתיים מי מוביל וגילינו שיש מאבק צמוד בין שלושת הפרשנים של הערוץ לאחד מהעורכים הבכירים של האתר, עופרי עמרמי.
בינתיים עידו גור נוטל את ההובלה לאחר שניחש 7 מתוך 8 העולות לחצי הגמר האיזורי. ובהתחשב בכך שאף אחד לא הצליח לא הצליח לנחש שוושינגטון תעיף את שיקגו, הוא במצב מצוין. על כל פנים, הכל עוד פתוח כי גור וערן סורוקה, חשבו ששיקגו תגיע עד לגמר המזרח כאשר גיל ברק ועמרמי המוערך הימרו על גמר מזרחי צפוי בין אינדי' למיאמי.
6. כואב הלב על מארק ג'קסון. המאמן המצוין הוליך את גולדן סטייט לעונה הטובה ביותר שלה ב-20 השנים האחרונות אך זה לא הספיק עבור קברניטי המועדון, שהחליטו לפטר אותו לאחר ההפסד הכואב בשבעה משחקים לקליפרס בסיבוב הראשון. הפיטורים של ג'קסון עמדו על הפרק מאמצע העונה ולכולם היה ברור שהיחסים העכורים שלו עם ההנהלה הגבוהה יגרמו לפיטוריו במידה והוא לא יצליח לעבור סיבוב. מערכת היחסים המיוחדת שהייתה לו עם שחקניו לא עזרה לו ופשוט חבל לראות מאמן טוב הולך הביתה רק בגלל פוליטיקה.
7. ונסיים בחיוך. שימו לב לחמשת המהלכים הכי מצחיקים של הפלייאוף עד עתה, עם פינת הפספוסים הנהדרת של שאקיל אוניל-
ולא יאומן שניק יאנג מהלייקרס הצליח להיכנס לשם גם הפעם למרות שסיים את העונה כבר מזמן.
