זה היה אחד הטורנירים החלשים שלנו, המייגעים, המשעממים והאפורים. השחקנים כולם דיברו שהנבחרת צריכה לסיים את הקמפיין בצורה טובה מול אירלנד בבית, אבל זה היה משחק קשה לצפייה. כל הטורניר חשבנו שהיום יהיה לנו קצת מתוק והיה עוד יותר מר.
אני רוצה להחזיר אתכם לדקה ה-76 במשחק. אלי גוטמן לא ידע איך להתנהל עם חילוף פשוט, הוא הורה לחן עזרא להכנס ואז הורה לעזרא לשבת ולשכטר לעלות. ככה התנהל אלי גוטמן בכל הטורניר. מבולבל, לא יציב ולא הוביל לשום מקום, אלא להיפך, חזרנו לאחור. בעבר, נבחרות ענקיות כמו ספרד, צרפת ואנגליה שעלו על ישראל ב-4 דרגות, הקיאו דם כדי להוציא תיקו בר"ג. נבחרת ישראל הנוכחית ניצחה משחק אחד ברמת גן מתוך 5, רק את לוקסמבורג. הכשלון צועק לשמיים. גוטמן הוא בראש הנכלשים וכמובן אחריו, רוב שחקני הסגל.
אי אפשר לדבר על לתת למאמן עוד קמפיין אחרי קמפיין שכזה, גוטמן הודה שלמאמן קבוצה זה שונה לגמרי מלאמן נבחרת. כל קבוצה שהוא יאמן בליגת העל תהיה קבוצה טובה משום שגוטמן יעבוד איתם ביום יום וישגע אותם בשיחות אישיות. נבחרת זה שונה לגמרי. אוסף של "כוכבים", שמגיעים פעם במספר חודשים למספר ימים בלבד. גוטמן לא יכול לעזור להם בכלום. הם מגיעים נפוחים ועשירים ולא רוצים ללמוד. הם יודעים הכל.
כשלון נוסף הוא ההתנהלות התקשורתית של אלי גוטמן. גוטמן מקבל על כך ציון 3. הוא רצה לרצות את התקשורת ולכן הוכח לאחר פרק זמן קצר, שבין מה שהוא אומר במסיבות העיתונאים לבין מה שקורה בשטח זה שמיים וארץ, לא דומה. אין לנו הרכב קבוע, אין שיטה, הנבחרת נראיתה אומללה במרבית המשחקים. כשגוטמן קצת שיחרר, ראינו שיש פוטנציאל ולכן הוא האשם העיקרי.
כולם ללא יוצא מהכלל היו אכזבה גדולה פרט לחמישה שחקנים. החלוצים תומר חמד ועדן בן בסט, שגם הם לא נבחרו ע"י גוטמן בתחילת הקמפיין אלא הוזעקו לסגל במהלך הקמפיין והוכיחו את עצמם. הבלם איתן טיבי ושני המגנים הצעירים שקיבלו סיכוי רק בשלהי הקמפיין ואין לי טענות אליהם, עמרי בן הרוש ואופיר דוידזאדה. כל היתר - כשלון גדול, מי יותר ומי פחות, לא תרמו במואמה לנבחרת. אחד הכשלונות היותר גדולים הוא, שבקמפיין הזה, אוהדי הכדורגל בישראל לא היו לצידה של הנבחרת. אוהדים לא חיכו למשחקים, לא ראינו את האטרף באוויר שקרה לנו כמעט בכל משחק בר"ג בעבר. במשחק מול אירלנד אלפים עם מנויים ועם כרטיס למשחק לא הגיעו וזה אומר הכל.
לגבי העתיד - לא חייבים תמיד להזמין לנבחרת את הכוכבים הגדולים. כל הכוכבים בישראל לא הובילו אותנו לטורניר גדול. הגיע הזמן לשנות גישה. הדבר הראשון, להביא מאמן זר או צוות אימון זר בדיוק כמו במכבי ת"א. כאלה שלא מכירים מראש, לא יודעים את השפה העברית ומי הם השחקנים "הטובים". מצדי, שיעלו כל משחק עם 11 חוטבי עצים, אבל שסוף סוף נתקרב לרמה הבינונית באירופה. אף אחד לא ישכנע אותי שאם בוסניה הגיעה גם ישראל היתה מגיעה.
הבעיה הכי גדולה היתה שמתחילת הדרך השחקנים קראו מדף שמקום שלישי זה סביר. מי שמגיע לקמפיין וחושב שמקום שלישי זו הצלחה, שלא יגיע לנבחרת. נכון שעל הנייר, רוסיה ופורטוגל טובות מישראל אבל זה רק על הנייר כי פורטוגל היא נבחרת של כוכב אחד, אבל כנבחרת היא בינונית מאוד. נבחרת ישראלית חזקה, ואני לא מגזים, היתה יכולה להוציא 6 נקודות מפורטוגל. אבל הפחד הגדול של גוטמן מפורטוגל והגול השערורייתי ב-3:3 בר"ג באשמתו של אוואט גרמו לנבחרת לקחת 2 נקודות בלבד. שלא לדבר על איבוד 4 מול אזריביג'אן ועוד 2 בתיקו מול צפון אירלנד. עכשיו תראו איפה כל הנקודות שאיבדנו, ואיפה יכולנו להיות.
זו הפעם הראשונה שאני אומר את זה אחרי 25 שנה: אני ממש מרוצה שזה נגמר, זה היה נורא ואיום ואני מאוד מקווה שקברניטי ההתאחדות לכדורגל ישבו סוף סוף ויקיימו דיונים רבים ומקצועיים עם אנשי מקצוע. שיבנו נבחרת עם מאמן ושחקנים שיובילו אותנו לאליפות אירופה בצרפת 2016 וזה לא יהיה פשוט גם כשאפשר יהיה לעלות מהמקום השלישי.
