"מה אתם שמחים? כולה עוד שלשה של פניני", שאל מישהו בסנדוויצ'יה מחוץ לבלומפילד. "רוצים לתת להם 30 הפרש". בזמן שחבורה של אוהדי ב"ש התחילה לשיר נגד מכבי, הצהובים עוד היו עסוקים בדרבי בכדורסל ששודר בטלוויזיה. דן מרגלית יצא החוצה עם בורקס בידו לראות מה קורה, אבל מה שעלולה הייתה להיות תחילתה של מהומה רבה הסתיים בלא דבר. "תל אביב עולה באש", האדומים שרו לצהובים. אוהדי מכבי מבחינתם, חייכו, ירקו איזו קליפת גרעין על הרצפה והתחילו להתפזר איש איש לשערו. משחק העונה הפגיש את הקבוצה הכי רעבה בליגה עם הקבוצה הכי זקופה. בסוף היום, כל אחת רק התחזקה בפינתה.
צרת הספורט
"כל משחק הוא חוויה", כתוב מעל גלגל המזל שמחוץ לאצטדיון. מכבי ת"א פתחה רולטות מחוץ למגרש והחגיגה רק התחילה. שרת הספורט, לימור לבנת הגיעה עם הפמליה ובכניסה פגשה 4 רקדניות ברזילאיות רוקדות בקצב הסמבה מעוטרות בנוצות ענק. רק לפני כמה ימים היא הצטמררה כשראתה את המעודדות בחצאי הגמר בכדורסל וביקשה מהמנהלת לבטל את הטומאה ועכשיו היא קבלה דוגמא קטנה מאחד הפסטיבלים הגדולים בעולם. מי שלא רצה אותן רמטכ"ל, קיבל אותן שר ביטחון. וולקאם טו בלומפילד.
האווירה בפנים מדהימה. עם כל סאגת הכרטיסים בב"ש, נראה ש-1,800 "ספונסרים" יודעים את העבודה ולא מפסיקים לשיר גם אחרי שהרשת של אג'ידה רועדת. מנגד, הקהל הצהוב בעוד תצוגת מופת. שתי הקבוצות מדברות אירופה ונתנו מופע שלא היה מבייש אף מגרש ביבשת. אסור להוציא למכבי את המשחקים מהבית.
זלזל או לא?
על הלוח: 0:1, על השעון: 7:01 דקות. משיח שרק לפנדל, שלף כרטיס אדום וכולם בטוחים: ב"ש חוסלה. "תיראו את הערן זהבי הזה", צעק אוהד בית"ר לידי (כן, אוהד בית"ר), "איזה שחצן, באיטליה הוא היה מקבל קנס של 50 אלף יורו". מספר 7 בצהוב ניסה להשפיל, להביך, לנעוץ עוד מסמר וירה לעצמו כדור ברגל. זהבי הוכיח את מה שכבר ברור: היחידה שיכולה לעצור את מכבי ת"א זו היא בעצמה. אפשר לשכוח לו את הפנדל היחיד שמכבי החמיצה העונה, אפשר להסיר בפניו את הכובע על שהיה מעורב בכל 3 השערים של מכבי, אבל חטא היוהרה שצץ אז עם ה-"פיו פיו", הבליח שוב ועוד עלול לחזור ולהכות. זהבי הוא אחד השחקנים הטובים בליגה בעונתו הטובה בקריירה ועדיין, אף אחד לא יכעס אם יכבד קצת את היריבה.
"באר שבע לא מתייאשת", אמר מאור בוזגלו לאחר שספג שריקות בוז וכאילו דיבר על עצמו, "לא ב-10 שחקנים ולא מול מכבי. זה יכול היה להיגמר הרבה יותר רע". די קשה למדוד את זה שכן ב"ש שיחקה רק 7 דקות ב-11 שחקנים, אבל הקבוצה של אלישע לוי עמדה הרבה יותר טוב כשכבר לא היה לה מה להפסיד. הובר נכנס לקישור, אראל הוסט לבלם וחצי בלומפילד בכלל לא הספיק לראות את השער של פלט. פתאום החמצת הפנדל של זהבי ממש כאבה באזור הצהוב. 11 אלף המומים ביציע, גם גדולי הציניקנים נחנקו מהגרעינים.
העומק של מכבי
"רציתי לכבוש שער בהופעת הבכורה שלי", אמר ברק בדש בסיום, "לצערי זה לא הלך". החלוץ התרגש כאילו רק עלה לבוגרים. באמצע המחצית השנייה הוא עמד על קו האמצע, מוכן לצעדיו הראשונים בצהוב וראה איך יצחקי סוגר לו את הבסטה. ולחשוב ששני אלה, יחד עם טל בן חיים, נכנסו רק כמחליפים ושלושתם יחד כבשו העונה יותר מכל רמת השרון. לא יעזור בית דין, אין לאף קבוצה בליגה יכולת להתמודד עם הכלים האלה.
"אני מאוכזב", אמר אוהד מכבי, "הקבוצה של אוסקר הייתה נותנת פה 1:7". אוהדי ב"ש עודדו דקות ארוכות לאחר המשחק. הקבוצה מהנגב לא התפרקה, לא נדרסה ואולי הוכיחה אחת ולתמיד שהיא יכולה לעמוד גם במבחן האופי. הילדה הדחויה הוזמנה סוף סוף למסיבת הפיג'מות של מלכת הכיתה. אז אולי זרקו עליה עגבניות, אבל היא חזרה הביתה מרוצה כי זכתה לעמוד במרכז הבמה. אליניב ברדה שיחק על הקו האחורי כמעט כל המשחק וירק דם כדי שב"ש לא תחזור לדרום שחוטה. תבוסה בדרך כלל מדחיקים, מתרצים, זורקים לזבל. הפסד רק מגביר את הרעב ועל הגחלת הזו צריכים לשמור בדרום. אין טעם להתעסק בפנדל או לא, משיח טעה או צדק. עם קפטן חלוץ שעושה הגנה אפשר לצאת למלחמה.
היריבות החדשה והנקייה
"כבר קנינו כרטיסים לאמסטרדם", אמר איזה מישהו. מצד אחד אוהדי ב"ש לא ישנו כבר יומיים, פתחו את אולם הכדורסל בעיר וספסרו בכרטיסים. מצד שני, הצהובים לא סופרים אפילו את באזל. מכבי ת"א וב"ש מתאימות אחת לשנייה כמו פאזל. זו לא יריבות יצרית מדי, לא מסורתית מדי, לא פוליטית. אין פה איזו היסטוריה ביניהן או עבר מהדהד. האחת אלופה, השנייה ניצלה במחזור האחרון, האחת עובדת כמו מכונה, השנייה מונעת מרעב. האחת גוליית, השנייה דוד. אז אולי אין חדש תחת השמש אחרי משחק העונה, אבל כמה כיף לסיים משחק בלי פצועים, עימותים עם שוטרים, מחדלים כאלה ואחרים. כשהחסרונות והיתרונות משלימים, אפשר סוף סוף ליהנות מכדורגל.
