כמעט נכנסו:
ונדר בלו, מארקט (3). נתן טורניר מצוין, כולל סל ניצחון בסיבוב השני, אבל ההופעה החלשה שלו מול סירקיוז משאירה אותו מחוץ לעשירייה.
סת' קרי, דיוק (2). משחק אדיר שלו מול מישיגן סטייט, אך חבל שהזיכרון האחרון מקריירת כדורסל המכללות שלו היא הפסד ללואיוויל (1 כללי), ויכולת אישית חלשה. למרות זאת הוא צפוי להצטרף לאחיו סטפן ב-NBA, אבל זה לא ישנה את טעם ההחמצה.
לקווינטון רוס, אוהיו סטייט (2). שתי הופעות מרשימות שלו מול אריזונה ומול וויצ'יטה סטייט (36 נק' ב-40 דקות בסה"כ), כולל שלשת ניצחון מול הוויילד קאטס, כשעל השעון נותרו שתי שניות בלבד.
מייק רוסאריו, פלורידה (3). טורניר טוב בסה"כ שלו, אבל היכולת החלשה של אריק מרפי ופטריק יאנג בצבע לא כל כך עזרה, ופלורידה מוצאת את עצמה בחוץ בשלב העלית 8, שנה שלישית ברציפות (הראשונה אי פעם).
סי ג'י פייר, סירקיוז (4). שני משחקים סולידיים שלו, כולל 11 נקודות מול אינדיאנה ו-13 מול מארקט. אם יממש את ההימור שלי שיתן את דאנק הטורניר בפיינל פור ואני מוצא לו מקום בעשירייה הראשונה.
10. דבאנטה גארדנר, פורוורד, מארקט (3)
היה מצויין בניצחון הגדול על מיאמי עם 14 נקודות ב-5 מ-7 מהשדה. עזר למארקט לשלוט בצבע, שם קלעה 40 נקודות (הכי הרבה לקבוצה בארבעת הטורנירים האחרונים). הוא גם היה היחידי במארקט שהופיע בהפסד לסירקיוז, כשסיים עם 14 נקודות באחוזים טובים ו-7 ריבאונדים.
9. דשון תומאס, פוורוורד, אוהיו סטייט (2)
ללא ספק אחד הסקוררים הטובים במדינה, שהוכיח זאת בטורניר כשקלע מעל 20 נקודות בכל ארבעת המשחקים של אוהיו סטייט. הוא פוגע מכל הטווחים, יכול להוריד את הכדור לרצפה, ויודע להשתמש ב-2.04 מטרים שלו כדי לייצר נקודות על שחקנים נמוכים ממנו. בלתי ניתן לעצירה. זה לא הספיק לבאקאייז.
8. ניק סטאוסקאס, גארד, מישיגן (4)
אחרי פתיחת טורניר מהוססת קצת (כמצופה מפרשמן), סטאוסקאס (קנדי ממוצא ליטאי) התפוצץ על פלורידה עם 22 נקודות ב-6 מ-6 מחוץ לקשת. סירקיוז, היריבה של מישיגן בחצי הגמר בשבת, ידועה כקבוצה ששומרת אזורית (הפעם האחרונה בה היא שמרה אישית הייתה ב-2009!). כשמולה עומד קלעי כמו סטאוסקאס, יש סיכוי שנראה את סירקיוז מציבה עליו שומר אישי.
7. מלקולם ארמסטיד, גארד, וויצ'יטה סטייט (9)
אף אחד לא הבין לפני כשנתיים מה גרם לו לוותר על מלגה מלאה באורגון וללכת לשחק וללמוד בויצ'יטה סטייט, כשהוא נאלץ לעבוד במכירת מכוניות כדי לממן את הלימודים. חוץ ממלקולם, שהאמין ששם יהיה לו צ'אנס להתפתח ולקבל יותר דקות משחק. ולמרות ההצלחה של אורגון בטורניר, נראה שארמסטיד צדק. הוא התחיל את סוף השבוע במשחק נהדר מול לה סאל (13), עם 18 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. ומול המדורגת הבכירה אוהיו סטייט (2) והגארד ההגנתי הנפלא שלה, ארון קראפט, הוסיף 14, 7, 3. "הייתי מוכן לאתגר", הוא סיפר כשנשאל על המצ'אפ עם קראפט, ואולי דיבר גם על עצם הבחירה בוויצ'יטה סטייט, "אתה חייב לקחת סיכונים בחיים, והסיכון הזה השתלם לי".
6. פייטון סיבה, גארד, לואיוויל (1 כללי)
אמנם היה חלש מול אורגון (12) בסוויט סיקסטין, אבל הוא היה המנוע של הקבוצה בניצחון האמוציונלי על דיוק (2). סיבה חדר לצבע פעם אחר פעם, סיים בווירטואוזיות מעל מייסון פלאמלי ורייאן קלי האיטיים, בדך ל-16 נקודות ו-4 אסיסטים. סיבה, שומר נהדר, הקשה מאוד על מוליכי הכדור של דיוק במשחק בו לואיוויל חטפה 10 פעמים (1 שלו). הבא בתור: מלקולם ארמסטד.
5. מיץ' מגארי, פורוורד-סנטר, מישיגן (4)
ממוצעיו העונה עד לטורניר: 6.2 נק', 5.5 ריב'. בטורניר: 17.5 נק', 11.5 ריב'. "הוא מפלצת בצבע", הגדיר אותו סטיב קר, במהלך המשחק בו מישיגן גברה על המדורגת 1, קנזס. מגארי, היחיד שהיה בדירוג הזה גם בשבוע שעבר, מוסיף למישיגן שחקן פנים מאסיבי, משהו שהיה חסר להם העונה. קשה להאמין שזה אותו שחקן שפתח בחמישייה רק חמש פעמים העונה.
4. מייקל קרטר-וויליאמס, פוינט גארד, סירקיוז (4)
בכדורסל המכללות, רוב הרכזים הבולטים מצטיינים בתחום מסויים. יש קלעים (טריי בורק), שומרים (קראפט) או כאלה שמחפשים את המסירה (פיל פרסי). במקרה של מייקל קרטר-ויליאמס, זה מרגיש כמו החבילה השלמה. בניצחון הענק על אינדיאנה (1) הוא חבש את כובע הקלעי וסיים עם 24 נקודות. מול מארקט (3) הראה את הגיוון שלו עם 12 נק', 8 ריב', 5 אס', 5 חטיפות וחסימה. בגובה 1.98 מטר, קרטר-וויליאמס הוא גם הנווט והמנהיג של ההגנה האזורית הרצחנית של סירקיוז, ומשתמש בידיים הארוכות שלו כדי להפריע לקלעים ולחטוף כדורים. אם הם יזכו בתואר, הוא יהיה הסיבה המרכזית לכך. אחרי האזורית של ג'ים בייהיים, כמובן.
3. קארל הול, פוורוורד, ויצ'יטה סטייט (9)
24 נק', 12 ריב', 9 חסימות בסה"כ, בשני הניצחונות האחרונים של השוקרס (על לה סאל ואוהיו סטייט) לא יספרו את כל הסיפור. ב2007, האל אובחן כסולב מבעיית לב (neurocardiogenic syncope, לרופאים שביניכם) אחרי שהתעלף מספר פעמים במהלך פעילות גופנית. הרופאים אמרו שהוא לא יוכל לשחק יותר לעולם, והאל עבר משחקן כדורסל לבחור שמתקן נורות תאורה בתמורה ל-12 דולר לשעה.
ב-2009, אחרי שהרופאים מצאו תרופה חדשנית, חזר למגרשים. הוא שיחק במכללת צפון-מערב פלורידה סטייט, ואז הגיע גרג מארשל, מאמן וויצ'יטה סטייט. מארשל הציע לו מלגה, דחף אותו לעבוד קשה ולהשתפר בקיץ האחרון, והשאר היסטוריה. בשבת האל חוזר לג'ורג'יה, שם הוא גדל ושם הכל התחיל. אבל הפעם, הוא לא בא הביתה. הוא לא בא לנוח. הוא גם לא בא להחליף נורות. הוא מגיע לפיינל פור, שם אף אחד לא ציפה שהוא יהיה. יחי הסינדרלה.
2. טריי בורק, פוינט גארד, מישיגן (4)
את סוף השבוע הזה טריי בורק החל חלש, כשלא קלע נקודה במחצית הראשונה מול קנזס, ששלטה במשחק. אבל אז, אחרי מחצית בה בורק התמקד בלמסור לחברים, הכוכב של הוולבנירז לקח הכל עליו. הוא סחב את מישיגן להארכה עם שלשה מטורפת, ושם המשיך לעשות כרצונו בג'ייהוקס. זה נגמר עם 23 נק' ו-10 אס'. בניצחון הבא, מול פלורידה הלילה, בורק היה קצת יותר "שקט", עם 15 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7. אם בורק יגיע לאטלנטה מפוקס וחד כמו שהוא היה בסוף השבוע האחרון, קשה מאוד יהיה לעצור אותו ואת שאר החברים בצהוב-שחור, שחזרו לפיינל פור לראשונה מאז ימי הפאב פייב, לפני עשרים שנה.
1. רס סמית', גארד, לואוויל (1 כללי)
בקושי מטר שמונים ומטבע, שחקן שהגיע ללואוויל לפני שלוש עונות בלי ציפיות. לפנות בוקר הוא הפך לשחקן הרביעי ב-20 השנים האחרונות שקולע לפחות 20 נק' בכל ארבעת המשחקים בטורניר, בדרך לפיינל פור. אל סוף השבוע הזה הוא הגיע חולה, על אנטיביוטיקה, ובקושי התאמן. היו לא מעט חששות בקרב אוהדי, שחקני ומאמני לואוויל שסמית' לא יוכל לשחק כמו שהוא יודע ורגיל. אחרי סוף השבוע הזה, מי שצריך לחשוש הוא כל מי שאינו אוהד, שחקן, או מאמן לואיוויל. 31 מול אורגון ו-23 מול דיוק, ב-16 מ-30 מהשדה בסך הכל ו-21 מ-26 מהקו! לואיוויל מגיעה לפיינל פור באטלנטה אחרי הפציעה המחרידה של קווין וור, וכמו שהוכיחה מיד לאחר המקרה במשחק מול דיוק, יש לה בדיוק את האנשים שיוציאו מהסיטואציה הזו את המיטב. סמית' הוא בינתיים הבכיר שבהם.
