לפני תחילתו של פלייאוף 2013, ואף במהלכו, ריחפה באוויר התחושה שהפלייאוף הזה הוא של מיאמי ועוד חמש עשרה. גם כאשר שיקגו ניצחה את המשחק הראשון בפלורידה בסיבוב הקודם, קשה היה באמת להאמין שהבולס אכן יקטעו את חלום הריפיט של לברון. אבל אחרי שאינדיאנה חילצה ניצחון באמריקן איירליינס ארנה, נראה כי זהו כבר עסק שונה ושההיט לא ישייטו להם בקלות לעבר הטבעת.
בשנה שעברה הסיפור בין שתי הקבוצות היה דומה: אז הם נפגשו בחצי גמר המזרח והפייסרס גנבו את הביתיות, בדיוק כמו השנה, כשניצחו את משחק מספר 2 במיאמי. אינדי חזרה הביתה, ניצחה את משחק 3, עלתה ל-1:2 בסדרה ואפילו הובילו 36:54 בירידה למחצית של משחק 4. באותה נקודת זמן נראה היה שלברון וחבריו מסתבכים, אבל אז הם התעשתו, הפכו את המומנטום והמשיכו לניצחון 93:102 באותו משחק. לאחר מכן הם כבר רכבו על הגל עד הסוף וניצחו 2:4.
כעת, הבחורים הקשוחים של פרנק ווגל - שכבר נתנו פייט למיאמי - התבגרו בשנה, צברו ניסיון פלייאוף ונראים כחבורה שלמה ומגובשת. אם ערב תחילת הסדרה נראה היה כי יתרונם של ההיט על הפייסרס הוא בקו האחורי הודות לאתלטיות והניסיון של ג'יימס את וייד, אז עכשיו אפשר לומר כי תמונת המצב נראית מעט שונה.
**
49 נקודות קלע בשני המשחקים הראשונים פול ג'ורג, מתוכם שלשת קלאץ' ששלחה את משחק מספר אחד להארכה, ושלוש קליעות עונשין בסיום ההארכה שכמעט והעניקו לפייסרס את הניצחון במשחק הראשון. קור הרוח שהפגין ג'ורג במאני טיים הראו כי לאינדיאנה יש למי ללכת כשצריך סל גדול, קריטריון שצריך להיות לכל קבוצה שטוענת לכתר. תרומתו של ג'ורג לא באה לידי ביטוי רק בהיבט הנקודות, יש לה ערך מוסף - היא מעייפת את לברון שצריך להתמודד איתו בהגנה.
בדו קרב הגבוהים, רוי היברט ודיוויד ווסט מהווים יתרון מול כריס בוש וכריס אדנרסן וגם על הלוח רואים את זה: 87 נקודות לצמד של הפייסרס מול 57 בלבד לשניים שממול. בצירוף התרומה שנותנים ג'ורג היל (23 נקודות ו- 10 אסיסטים בסדרה) ולאנס סטפנסון (17 נק' ו- 20 ריב' בסדרה) נראה כי אם מצרפים את כל הפאזל אינדיאנה לא נופלת ממיאמי. על כן, היתרון של מיאמי בעמדות החוץ, מתבטל.
הסדרה הזו הולכת להיות קרב עיקש לכל אורכה, בזה אין ספק. גם המאמנים מודעים לקרב הצמוד ולחשיבות של כל מהלך להכריע משחקים בסדרה. "זה היה ממשחקי הכדורסל הטובים ביותר בהם לקחתי חלק, והוא הלך לטובתנו", סיפר פרנק ווגל בסיום משחק מספר 2, והסביר: "הודות ליכולת של השחקנים שלנו לבצע מהלכים מכריעים בקלאץ', יש לנו יתרון".
**
הפייסרס, לפני הכול, זו קבוצה מצוינת. הצלחתם בפלייאוף הוא לא אפיזודה חולפת אלא סיפור הצלחה. חלוקת הנקודות המאוזנת, הלחימה וההמשכיות נותנים את התחושה שהחבר'ה הצעירים הללו יהיו פה עוד הרבה זמן. ג'ורג וסטפנסון בני 23 בלבד, היל והיברט בני 27. אליהם מצטרף הניסיון של דיוויד ווסט בן ה-33, שמביא איתו ניסיון עשיר. וכל זה, אגב, בלי הקלע הבולט - דני ג'ריינג'ר. מדהים.
עכשיו, כשהסדרה עוברת לאינדיאנה במצב של 1:1, אפשר לומר בביטחון שלפייסרס יש סיכוי גדול להפתיע את מיאמי. אולי הגדול ביותר מבין כל יתר 29 הקבוצות ב-NBA. אידני היא קבוצה ביתית מובהקת שקולעת 23 נקודות יותר בממוצע במשחקי הבית (98 מול 75 בחוץ) וסופגת 31.28 נקודות פחות בממוצע בבית.
"רובנו מרגישים כי היינו צריכים להיות ביתרון 0:2 בסדרה", אמר רוי היברט בסיום המשחק השני. ואם הוא יוצא עם תחושה כזו מצמד משחקי החוץ, תארו לכם למה הוא וחבריו מסוגלים בבית. עד כה, כידוע, הם גם לא הפסידו בפלייאוף זה באינדיאנפוליס. נכון, לברון ווויד עדיין לא הגיעו לשם בפלייאוף 2013 והם עדיין הפייבוריטים לנצח את הסדרה, אך אל תתפלאו משום דבר. ייתכן שכשיגיעו לאינדיאנה, יהיה ה"באנקר לייף פילדהואס" של הפייסרס היכל הכדורסל האחרון בו הם ירחפו העונה.
