תכירו: חמן מנן. בשבילכם אני אולי חנן ממן, אבל בשידור הישיר בבלגיה קצת עיוותו את שמי - בערך כמו שלגיא לוזון קוראים פה "גי". מחזור הסיום של הסיבוב הראשון, וסוף סוף אני זוכה לדקות ראשונות. עדיף מאוחר מאשר אף פעם, לא?
הכל היה כמו בתכנון. נכנסתי מול קבוצה גדולה כמו זולטה וורגם, כשהתוצאה עדיין 0:0, אני כובש ואז כל התקשורת המקומית והאוהדים שואלים איפה הייתי עד היום. אבל כמעט, רק כמעט. הייתי טוב, פעלתן וחוצפן אבל היה חסר לי הגרוש ללירה. קיבלתי מחמאות בסיום, אבל בלי שלוש נקודות זה באמת לא שווה כלום.
יום אחרי המשחק היה לי קצת מוזר לא להתייצב למשחק של קבוצת המילואים, אפילו קצת חסר. הרגשתי שם ממש בנוח והגשמתי שם את כל מה שדמיינתי שיקרה לי מבחינה מקצועית, וזה באמת לא דבר מבוטל – למרות מה שחושבים. הרמה שם גבוהה מאוד, בכל קבוצה משחקים 4-5 שחקנים מהקבוצה הראשונה, ולמרות זאת ב-9 משחקים כבשתי חמישה שערים ובישלתי חמישה נוספים. הייתי רמה מעל כולם, מבלי להשתחצן כי אני לא כזה, אלא ההיפך.
אני גאה בעצמי שלא התייאשתי, התמדתי באימונים ובקבוצת המילואים, לא התלוננתי ולא נשברתי – ובסוף הגיעה ההזדמנות לשחק בקבוצה הראשונה, אפילו אם זה רק כמחליף. אני חייב הרבה לקיילה ולחברים הטובים שלא הפסיקו להאמין בי ולתמוך בי, והרבה בעזרתם הצלחתי להגיע מוכן לרגע הזה שבו המאמן קורא לי להיכנס למשחק.
אני מרגיש שדברים מתחילים להסתדר ולהיראות טוב, ומקווה לקחת את זה למקומות חיוביים ולהגשים את החלום האירופי. עכשיו, סוף סוף, קיבלתי את מה שרציתי וחיכיתי לו – ומעכשיו הכל תלוי בי. יש מאמן חדש, בוב פיטרס, הוא מאמין בי והחליט להמר עליי, דבר שהיה חסר לי מאז שהגעתי לפה, ואחרי שזה קרה הכל נהיה טוב יותר. עכשיו אני צריך להחזיר בכל הזדמנות שתגיע.
ואיך אפשר בלי חיבוק של אמא? ניצלתי את הפגרה כדי לצאת לסוף שבוע קצרצר בביתי החמים בקרית טבעון, ואיך שהגעתי נתתי כמובן חיבוק חם ונשיקה ענקית לאמא שלי, וכאפה קרירה לאבא שלי. סתם! אבא קיבל 'בוסה' ענקית לקרחת. אפרופו אבא, כל החיים גדלתי לתוך סיפורים וחוויות, כשאינסוף אנשים מספרים לי כמה ברוך ממן היה גדול.
זה תמיד ריגש אותי, אך השבוע הכה בי חזק בשני מקרים שונים. הראשון: אייל ברקוביץ' (כבוד גדול) סיפר שבתור ילד היה משלם על כרטיס רק כדי לראות אותו משחק. השני: בתוכנית הקומית של שלום אסייג שנות ה-80 (סדרה גדולה) יש פרק שבו מדברים עליו. אני מאחל לעצמי להגיע לחצי מההצלחה שלו.
בארץ סוף סוף ראיתי שוב את האחייניות המהממות שלי וגם את אמם המדהימה (אחותי). נפגשתי עם חבריי הטובים, שהמרחק מהם הוא קושי בפני עצמו. איך עידן ויצמן כתב לאחר ביקור בארץ? הסוללה טעונה במלואה.
ואי אפשר בלי מילה על ליגת העל לסיום, ליגה שתמיד אתגעגע אליה. לדעתי יהיה מאוד מעניין השנה, בטח כל עוד מכבי תל אביב תמשיך להצליח באירופה. הפועל ת"א והפועל ב"ש נראות כמו היחידות שמסוגלות לאיים על הצהובים, וצריכות לנצל כל מעידה של מכבי. שיהיה המשך שבוע טוב לכולם.
