איזה קיץ משוגע עובר על הליגה הטובה בעולם. הרבה שנים לא זכינו לראות כזו תנועה של כוכבים, כשבראשם כמובן לברון ג'יימס. למרות שהקיץ עוד לא נגמר ויש עוד מספר שחקנים טובים חופשיים (גרג מונרו ואריק בלדסו למשל) או טריידים שעלולים להתבצע, נראה שכבר עכשיו אפשר לסמן את המנצחות והמפסידות הגדולות של הפגרה ב-NBA.
המנצחות. לברון, בלאט ומייקל ג'ורדן תופסים פיקוד
קליבלנד - עם כל הכבוד לדייויד בלאט ומינויו למאמן במקום מייק בראון, הוא כמובן לא הסיבה המרכזית לכך שהקאבלירס הם המנצחים הגדולים של הקיץ. הערך של הפרובינציאליות הוא מדהים. אחרי ההפסד הכואב לסן אנטוניו, לברון הרגיש צורך לשוב הביתה, וארבע שנים לאחר ששבר את ליבם של אוהדי קליבלנד – הרעיד שוב את אמות הסיפין. ג'יימס חוזר ללבוש את מדי הקאבס והעיר המשעממת ביותר בארה"ב חוזרת לכותרות.
הגעתו הפכה את הקאבס באופן מיידי מקבוצה בינונית לאחת הטובות במזרח החלש ואפשרה גם את צירופם של ריי אלן, מייק מילר וג'יימס ג'ונס, שלמרות גילם המופלג עדיין מסוגלים לצלוף באחוזים מצוינים מחוץ לקשת. וזה לא הכל, הפסטיבל סביב חזרתו של ג'יימס, השכיח מעט את הבחירה מספר אחת בדראפט - אנדרו וויגינס, שנחשב לפוטנציאל ענק ואמור להוות תוספת משמעותית.
שארלוט - לא יאומן אבל כבר קיץ שני ברציפות שמייקל ג'ורדן והקבוצה שלו עושים את כל ההחלטות הנכונות. ההורנטס היו אחת ההפתעות הנעימות ביותר של העונה שעברה ובמהלך הפגרה עשו עוד צעד וחצי בדרך לצמרת המזרח. החיזוק המשמעותי ביותר היה כמובן ההחתמה של סטיבנסון, שייצור ביחד עם קמבה ווקר קו אחורי סופר אנרגטי ומגוון. הם איבדו אומנם את ג'וש מקרוברטס שעבר למיאמי אחרי עונת שיא אבל בחירת הדראפט, נואה וונלה, הוא פאוור פורוורד מוכשר ביותר שיכול להיכנס במהירות לנעליו ולעזור לאל ג'פרסון הנפלא בקרבות מתחת באיזור הצבע.
הבעיה העיקרית של שארלוט בעונה שעברה הייתה היעדר קלעים יציבים מחוץ לקשת וגם בזה ג'ורדן ניסה לטפל הקיץ כשייבא ממיאמי בערב הדראפט את הרוקי המוכשר והבעייתי, פי ג'יי היירסטון, שאמור להיות פתרון מושלם לבעיה. כמו השחקן הגדול בתולדות המשחק, גם היירסטון למד במכללת צפון קרוליינה אך הסקורר המוכשר שקלע ב-40 אחוז לשלוש בעונתו השנייה בצפון קרוליינה, הושעה וסולק מהמכללה בעקבות תקרית לא נעימה ומצא את עצמו בליגת הפיתוח בשנה שעברה. הגארד בן ה-21 הוא כישרון גדול והשחקן הראשון שמגיע מליגת הפיתוח ונבחר בסיבוב הראשון אבל גם טראבל מייקר לא קטן שהסתבך בעוד תקרית אלימה הקיץ כשהכה באגרופו שחקן תיכונים במשחק ראווה. אם ג'ורדן וסטיב קליפורד יצליחו להרגיעו אותו, בעיית השלשות של ההורנטס תיפטר. בינתיים, אם לשפוט לפי היכולת בליגת הקיץ, אוהדי שארלוט יכולים להיות אופטימיים מאוד.
בוסטון - הסלטיקס, שהחלו בקיץ הקודם תהליך של בנייה מחדש, נראים בדרך הנכונה ולמרות שהם עדיין רחוקים מסיום התהליך, אוהדיהם כבר יכולים להתחיל לראות את האור בקצה המנהרה. דני איינג' בחר את הגארד, מרקוס סמארט, שנחשב ע"י רבים לגארד הטוב ביותר במחזור ואת הסווינגמן, ג'יימס יאנג, עוד כישרון ענק שמגיע מקנטאקי. צירופו של סמארט וההחתמה המחודשת של אייברי בראדלי יאפשרו לבוסטון לוותר על הנכס הגדול ביותר שלהם, ראג'ון רונדו, שנכנס לעונתו האחרונה בחוזה.
קבוצות רבות מעוניינות ברונדו ועכשיו, עם סמארט ובראדלי בקו האחורי, לאיינג' לא צריכה להיות בעיה להעביר אותו בטרייד תמורת הקבוצה שתציע את העסקה הטובה ביותר. איינג' לא הסתפק בכך ובעזרת טרייד עם קליבלנד, בוסטון השיגה בחירת טופ-10 בדראפט הבא ואת טיילר זלר, שחקן פנים מוכשר שלא מיצה את הפוטנציאל שלו בקאבס ועוד יכול להתגלות כגניבה.
שיקגו - הבולס לא השיגו את כרמלו אנתוני כפי שרצו אבל זה לא אומר שלא היה להם קיץ מוצלח. הגנה מצוינת כבר יש להם וזאת לא תהיה הפתעה גדולה אם התוספת של פאו גאסול, דאג מקדרמוט, אחד הסקוררים הגדולים בתולדות המכללות, וניקולה מירוטיץ', שסופסוף עשה את המעבר לליגה הטובה בעולם, תעזור למשחק ההתקפה שלהם הרבה יותר מהסקורר האגוצנטרי של הניקס. גאסול ישלים בצורה נהדרת את ג'ואקים נואה וטאג' גיבסון בקו הקדמי. הידיות הקטלניות של מירוטיץ' ומקדרמוט לא יאפשרו ליריבות להצטופף בצבע ואם דרק רוז אכן בריא כמו שהוא ואנשי הבולס טוענים, לשיקגו יש קבוצה שיכולה לראות את עצמה כמועמדת לאליפות.
סן אנטוניו - כל מי שחשב שהאליפות המדהימה וסגירת המעגל תשביע את תאבונם של גרג' פופוביץ' וחניכיו טעה ובגדול. המכונה המשומנת רוצה עוד אליפות ונראה אם הפעם יש למישהו אומץ לקרוא להם זקנים או קשישים. הספרס הצליחו לשמור הקיץ על כל הנכסים שלהם. המאמן האגדי חתם על חוזה ארוך טווח, טים דאנקן הבלתי נגמר יכול היה לפרוש אבל נשאר לעוד עונה, בוריס דיאו ופטי מילס, שהיו מגיבורי סדרת הגמר, האריכו את חוזיהם ובדראפט, פופוביץ' ואר סי ביופורד שוב הצליחו למצוא כישרון גדול במקום נמוך. בבחירה האחרונה בסיבוב הראשון, הם לקחו את קייל אנדרסון, שהיה הכוכב הגדול של UCLA בעונה החולפת ומזכיר את בוריס דיאו. אנדרסון הוא פורוורד אינטילגנטי בגובה 2.06 עם יכולת מסירה נהדרת ושליטה בכדור כמו של רכז, ריבאונדר מצוין ובעל קליעה טובה מכל הטווחים. אומנם גמלוני ואיטי אך אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל הגדול.
המפסידות: החלטות טיפשיות וכסף שהלך לפח
מיאמי היט - כריס בוש ודוויין ווייד נשארו, לואל דנג הגיע כדי לסתום את החור הענק שנפער בשל עזיבת קינג ג'יימס, אך עם כל הכבוד לסמול פורוורד הבריטי ולנאמנות שהוכיחו ווייד ובוש, בלי לברון, מיאמי לא יכולה אפילו לחלום על אליפות. מלבד זאת, יכול מאוד להיות שהניסיון להשאיר את לברון בפלורידה, יעלה לפט ריילי וקבוצתו ביוקר. כדי לנסות לשכנע את ג'יימס להישאר, מיאמי החתימה את ג'וש מקרוברטס ודני גריינג'ר ובחרה בדראפט את שבאז נאפייר, הרכז שהוביל את קונטיקט לאליפות המכללות ונחשב לחביבו של ג'יימס. הבעיה: הם שחקנים משלימים ולא יותר מכך ובליגות הקיץ של אורלנדו ולאס וגאס, נאפייר נראה רע מאוד.
לוס אנג'לס לייקרס - הקבוצה היחידה שיכולה להתחרות במיאמי על תואר הלוזרית של הקיץ. מאז שג'רי באס הלך לעולמו, האימפריה מלוס אנג'לס לא מצליחה להתרומם כי ג'ים וג'ני, שירשו מאביהם את הקבוצה והג'נרל מנג'ר, מיץ' קופצ'אק, ממשיכים לעשות פאדיחות. גם בעונה הקרובה, המעודדות הן הסיבה היחידה לראות את משחקי הקבוצה ואפילו אם קובי בראיינט בריא, הסגל של הלייקרס חלש מדי מכדי להתמודד עם אריות המערב. אחרי העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון, הלייקרס הגיעו לפגרה עם רצון עז להחתים את כרמלו ולברון אבל יצאו ממנה עם קרלוס בוזר וג'רמי לין. הם איבדו את פאו גאסול וג'ודי מיקס, שחררו את הרכז המוכשר, קנדל מארשל וכדי להוסיף חטא על פשע, משום מה החתימו את ג'ורדן היל ואת ניק יאנג על חוזים שמנים וארוכי טווח. בקצב הזה, הלייקרס יחליפו את הניקס כבדיחה של הליגה.
יוסטון רוקטס - הקיץ דווקא התחיל טוב עבור הרוקטס, שרצו והצליחו להיפטר מחוזיהם היקרים של עומאר אשיק וג'רמי לין, כדי לפנות מקום בתקרת השכר לכוכב גדול נוסף לצידם של ג'יימס הארדן ודווייט הווארד. לדריל מוריי ואנשי הקבוצה היו שאיפות גדולות. בתחילה הם פינטזו על לברון וכרמלו. כשאלה סרבו, הם ניסו ללכת על כריס בוש והציעו לו חוזה מקסימום אך הפורוורד נשאר במיאמי ומי שהוחתם לבסוף היה טרבור אריזה. הסמול פורוורד האתלטי הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה וקלע שלשות מצוין אך ממש לא כוכב על. המכה הגדולה ביותר עבור הרוקטס היא הוויתור הבלתי מובן על צ'נדלר פארסונס הנהדר, שערק ליריבה השכנה והשנואה מדאלאס.
אינדיאנה פייסרס - עבור לארי בירד ופרנק ווגל, הפגרה הייתה המשך ישיר לסיום המאכזב של העונה שעברה. באינדי רצו להשאיר את לאנס סטיבנסון אך ההצעה הכספית שלהם (44 מיליון דולר ל-5 שנים) הראתה שהם לא היו מוכנים לעשות זאת בכל מחיר והגארד עבר לשארלוט והשאיר אותם עם חור רציני בקו האחורי. כדי לסתום את החור, בירד החתים את רודני סטאקי מדטרויט וסי ג'יי מיילס מקליבלנד אבל לא נראה שזה יספיק. אולי זה יעזור כדי לשפר את איום הקליעה מבחוץ, שהיה נקודת התורפה הבולטת של הקבוצה, אבל לסטאקי אין את הכישרון של סטיבנסון ובשנתיים האחרונות הוא לא סיפק את הסחורה ולא עמד בציפיות הגבוהות שהיו ממנו בתחילת הקריירה.
ניו יורק ניקס - קצת קשה להבין את השמחה הגדולה של פיל ג'קסון ואוהדי הניקס מכך שכרמלו אנתוני החליט להישאר. הרי מאז ש"מלו" הגיע לתפוח הגדול, הקבוצה לא הצליחה להסיר מעליה את תדמית הלוזרית שדבקה לה בארבעים שנה האחרונות. לג'קסון הייתה הזדמנות פז לבנות מחדש את הקבוצה, בידיעה שבקיץ הבא הוא יוכל להיפטר גם מהחוזים השמנים של שני האימפוטנטים הבכירים בקבוצה - אמארה סטודמאייר ואנדרה ברניאני, אבל במקום זאת הוא בחר להחתים את אנתוני על חוזה מקסימום לחמש השנים הקרובות מבלי אפשרות להעביר אותו בטרייד בשום שלב.
הוכחה נוספת למצב העגום היא העובדה שסטיב קר העדיף את גולדן סטייט על פניהם, למרות ההזדמנות לעבוד שוב תחת ה"זן מאסטר". מינויו של דרק פישר הוא פתרון יצירתי ונחמד אך גם הימור לא קטן בהתחשב בכך שפישר רק פרש הקיץ ממשחק פעיל. המהלך החיובי ביותר בפגרה היה הטרייד עם דאלאס שהביא לקבוצה את הרכז הספרדי המצוין, חוסה קלדרון, במקומו של ריימונד פלטון המאכזב ואת הרוקי, קליאנתוני ארלי.
אורלנדו - המג'יק פתחו את הקיץ עם טעות נוראית כשהעבירו לדנבר את ארון אפללו, הגארד המוערך שהיה השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בעונה שעברה, תמורת אוון פורנייה הצעיר והבחירה ה-56 בדראפט. העברתו של אפללו נבעה בעיקר מהרצון לקדם את ויקטור אולדיפו המוכשר אבל להעביר את אחד השוטינג גארדים הטובים בליגה אחרי עונת שיא תמורת הצרפתי, שאומנם מסתמן כמו סקורר מוכשר אך עדיין לא מספיק מוכח, זאת לא החלטה הגיונית ואין ספק שהם יכלו לקבל יותר עבור נכס כמו אפללו.
למזלה, לאורלנדו היו שתי בחירות בעשירייה הראשונה של הדראפט האיכותי והיא ניצלה אותן כדי לבחור את הפריק האתלטי, ארון גורדון, והרכז הוורסטילי, אלפריד פייטון. צעד נבון נוסף היה שחרורו של ג'אמיר נלסון, ששיאו כבר מזמן מאחוריו, אבל מצד שני, בצעד תמוה במיוחד, הם החתימו את בן גורדון הנוראי לשנתיים תמורת 9 מיליון דולר ואת צ'אנינג פריי לארבע שנים תמורת 32 מיליון דולר. שני השחקנים הללו הם דוגמא מצוינת לאיך אפשר לזרוק הרבה מאוד כסף לפח. פעם החשיבו את גורדון לשחקן מוכשר ואיכותי אבל היום אנשים שכחו שהוא שחקן כדורסל ופריי הוא אומנם שחקן פנים חכם ומנוסה עם קליעה טובה מבחוץ אבל להחתים אותו על חוזה לארבע שנים כשבקו הקדמי יש את ניקולה ווצ'ביץ', ארון גורדון, טוביאס האריס, אנדרו ניקולסון ומו הארקלס, זאת פשוט החלטה טיפשית ולא מובנת. אי אפשר לרצות לתת דקות לצעירים מוכשרים ולקדם אותם ובאותו הזמן להביא על העמדה שלהם שחקן וותיק ולשלם לו כל כך הרבה כסף.
