"האם רפא מארקס הוא שחקן החיזוק הגרוע בתולדות ה-MLS?", זעקה כותרת אחת. "ההיסטוריה לא תזכור לטובה את השהות של מארקס בניו יורק", נכתב במקום אחר. לאחר שברצלונה שיחררה אותו ב-2010, נראה היה שהקריירה של הבלם, שכבר נכנס לעשור הרביעי לחייו, תדעך במהירות. הוא הלך לכסף הגדול בארצות הברית יחד עם חברו תיירי הנרי, אבל שום דבר לא הסתדר לו בתפוח הגדול.
פציעות תכופות, יכולת מאכזבת, חוסר חשק מופגן ובעיקר הרבה שטויות - כל אלה איפיינו את השנתיים המתסכלות של מארקס בניו יורק רד בולס. פעם אחת הוא הורחק על עבירה כה גסה, שהיא גרמה ליריב לשבר בעצם הבריח. בפעם אחרת הוא הצית תגרה המונית במשחק פלייאוף קריטי, ובסוף גם השאיר את הקבוצה ב-10 שחקנים. בהזדמנות נוספת הוא האשים את חבריו לקבוצה בהפסד וספג ביקורת קשה בתקשורת. נדמה שדווקא כאשר הוא היה אמור להיות זה שמביא את השקט הנפשי והניסיון, המקסיקני איבד את הראש בשיטתיות.
אז הוא חזר הביתה, למקסיקו, לקבוצת קלוב לאון. וזה גם עבד. ה"לוס פאנסאס ורדס" (בעלי הכרס הירוקה) זכו באליפויות האפרטורה והקלאוסורה בשנה החולפת, אבל לא לקח זמן רב עד שהשטויות צפו מחדש אל פני השטח. במשחק חשוב בגביע הליברטדורס, . חצי הביקורת שוב הופנו לעברו, המקסיקנים החלו להיזכר בהרחקות שלו במשחקים חשובים אחרים במדי הנבחרת (כמו בקרב עמוס היצרים מול ארה"ב במונדיאל 2002, אז הצליח לבעוט וגם לנגוח בקובי ג'ונס במכה אחת). במדינה החלו לשאול את עצמם אם אפשר לסמוך על הקפטן שלא יעלה להם ביוקר בגביע העולמי בברזיל.
אז למה המאמן הלאומי מיגל הררה הכריז בחגיגיות עוד בחודש ינואר שמארקס הוא הבאנקר היחיד שלו בסגל? אולי כי הוא מזכיר לו את עצמו.
ב-1993 הררה הפך לחלק מרכזי בנבחרת המקסיקנית שניסתה להעפיל למונדיאל בארה"ב השכנה. הוא לא היה המגן הכי גדול, אבל תמיד שיחק עם הרבה מלחמה והקרבה. הוא זכה לכינוי "פיוחו" (כינה) בגלל האופן בו הציק לשחקני ההתקפה. באחד ממשחקי המוקדמות האחרונים נגד הונדורס, הוא הופקד לשמור בצורה צמודה על השחקן הכי טוב של ההונדורים. הררה שמר צמוד מדי. תחילה הוא קיבל כרטיס צהוב על דחיפה ואז כניסה חזקה מאחור גרמה להרחקתו. המאמן דאז, "הדוקטור" מחיה ברון, לא ראה זאת בעיניים יפות והחליט להדיח אותו מהסגל לגביע העולם.
הררה לא שכח את ההחלטה הזו, שהרסה לו את החלום להופיע בגביע העולמי. אז כשהוא הפך למאמן הרביעי של מקסיקו במהלך המוקדמות למונדיאל 2014, החליט שאיש לא יימחק בגלל טעות כזו או אחרת. במיוחד לא מארקס, הקפטן הכמעט נצחי של נבחרת מקסיקו.
אחרי אותה הרחקה מול בוליבאר, מארקס התנצל בפומבי והבטיח שהמעשה לא יחזור. הררה קיבל את ההתנצלות. "אני חושב שבכדורגל, אף אחד לא עשה יותר טעויות ממני או איבד את הראש יותר ממני", הזכיר המאמן. "כל מה שאני יכול לעשות זה לדבר איתו. רפא הבין שטעה, מדובר בסיטואציות רגשיות שצריך לשמור בהן על קור הרוח".
ואכן, הררה לקח את מארקס לשיחה מלב אל לב. הוא הבהיר לבלם שהוא זקוק למנהיגות שלו, לניסיון הרב וכמובן ליכולת שהפכה אותו בשעתו לאחד הבלמים הטובים בעולם ושחקן הרכב במדי אלופת אירופה. לא סתם המקסיקנים מכנים את מארקס "הקייזר של מיצ'ואקאן" (מחוז הולדתו), בהקשר בולט לפרנץ בקנבאואר. הוא לא מסוג המנהיגים שצורחים על החברים לקבוצה ומעבירים הוראות, אלא אחד שנותן דוגמא בדרך שבה הוא משחק, גם אם לעתים הוא עושה בדיוק ההיפך ממה שצריך.
את ההרכב שלו הררה בנה קודם כל עם מארקס במרכז ההגנה, ורק אחר כך הציב את 10 הנוספים. על האמון הזה, הבלם בן ה-35 החזיר בענק בשלב הבתים בברזיל. הוא עשה היסטוריה והפך לשחקן הראשון שעונד את סרט הקפטן בארבעה מונדיאלים שונים, אחרי שקיבל את ההנהגה כבר בגיל 23 ב-2002. ועם המחויבות הזו, בינתיים הוא מציג את הגרסה הטובה שלו, זו שמביאה את הניסיון יחד עם יכולת עילאית לקרוא את המשחק ולהעלים חלוצים. את כל הקרדיט אחרי ה-0:0 מול ברזיל קיבל השוער ממו אוצ'ואה, אבל היה זה כל משחק ההגנה של הטריקולור שתיפקד בצורה מופלאה בטורניר.
"מיד אחרי הטעות מול בוליבאר, רפא ניגש אליי בשדה התעופה וביקש סליחה", נזכר נשיא קלוב לאון, חסוס מרטינס מורגייה, ששיבח את מארקס: "עכשיו הוא חזר לעצמו. אילו שלושה משחקים הוא נתן! כל העבודה שעשה במהלך הקריירה... הוא מנהיג טהור, ווינר במלוא מובן המילה ועכשיו מוביל נבחרת מקסיקנית שהעפילה לשמינית הגמר. אני גאה בו ובמה שהוא עושה במדי הנבחרת".
ולא רק הגנה הוא עושה. נדמה שבדיוק כמו שבנה לעצמו שם כמי שמאבד עשתונות ברגעי השיא, בעולם מקביל הוא גם הפך לסקורר במאני טיים. בקרב על ההעפלה מול קרואטיה, כשהכרטיס לשמינית מונח על הכף ודקות הסיום מתקרבות, הגיע רפא שלנו לנגיחה עוצמתית וקבע 0:1. בכך, הוא הפך לשחקן המקסיקני השני בלבד בהיסטוריה, אחרי קוואטמוק בלאנקו האגדי, שכובש בשלושה מונדיאלים שונים. ומדובר בבלם, כן? בהמשך הוא גם הוסיף בישול ונבחר בצדק לאיש המשחק.
אבל למרות היכולת המופלאה וההנהגה, אם תשאלו את הציבור המקסיקני תגלו שעדיין מקונן שם חשש לקראת הולנד. לא רק בגלל היריבה המאיימת או כי מקסיקו כמעט תמיד מודחת בשמינית. גם בגלל שבכל שלב נתון מארקס עלול להפוך את עורו ולהיות שוב רפא הרע. עם האמון של "פיוחו" והידיעה שזו כנראה ההזדמנות האחרונה של מארקס להופיע על הבמה המרכזית, אומה שלמה חולמת על עוד ערב נטול תקלות מצידו. כזה שאולי יביא תוצאה שתדהים את כל העולם.
