לפני פחות משנה, קצת לפני שעסקת ענק העבירה את גארת' בייל מטוטנהאם לריאל מדריד תמורת סכום דמיוני, התרנגולים נותרו בהלם מנטישה של שחקן פחות נוצץ ומפורסם, אבל לא פחות יעיל וחשוב. אחרי עונה אחת בלבד בספרס, קלינט דמפסי החליט לעזוב וחתם בסיאטל מה-MLS, באחת ההעברות המפתיעות של קיץ 2013. עם 12 שערים בעונת הבכורה, ואחרי חמש שנים בפולהאם, רגע לפני שקיבע מעמדו ככוכב בפרמייר-ליג, האמריקאי החליט לחזור הביתה.
לא רק כדורגל: הכירו את דמפסי הזמר
למרות שכבש לא מעט בלונדון, דמפסי לא היה שחקן הרכב בטוח וכשנה לפני הגביע העולמי הוא היה חייב דקות משחק כדי להגיע בכושר הטוב ביותר למשימה החשובה כל כך: ייצוג ארצות הברית במונדיאל השלישי שלו. אבל אל תטעו, לא רק אהבה למולדת ופטריוטיות היו שם. הכוכב הכי גדול של סיאטל זכה לחוזה שנתי בסכום של 6.695 מיליון דולר, יותר מתיירי הנרי וראשון ברשימת המרוויחים בליגה.
הצעד של דמפסי, ההליכה הזו אחורה משחקן מוביל בפרמייר ליג - כזה שלקח על הגב שלו את פולהאם עד גמר הליגה האירופית – ל-MLS, יכול להיתפס כמוזר או חריג, אבל הוא מספר המון על השחקן עצמו. איש עבודה, שלא מפסיק לרוץ ולהילחם, ומוכן לוותר על הכבוד ועל התהילה בצד אחד, בשביל לעבוד קשה ולהרוויח אותם מכיוון אחר. ב-2018, במונדיאל ברוסיה, דמפסי כבר יהיה מבוגר, בן 35. הוא ידע שזו ההזדמנות האחרונה שלו להוביל את נבחרתו בזירה היוקרתית, ושהדרך לעשות זאת היא לצאת לרגע מאור הזרקורים של לונדון ולחזור הביתה.
"לא יכולתי לקחת את הסיכון שאגיע למונדיאל אחרי שנה שבה בקושי שיחקתי", סיפר אז דמפסי בפשטות: "זה הצעד הנכון עבורי ועבור הקריירה שלי, כל מה שאני רוצה וצריך זה לשחק עכשיו". בישראל היו קוראים לזה "ברח עם הזנב בין הרגליים", "התגעגע לאמא", "מפחד מאתגרים". בארצות הברית פשוט העריכו אותו ואת הוויתור שהוא עושה. הם הבינו שהקריירה האישית שלו זזה מעט הצידה, ולנגד עיניו עומדת טובת האמריקאים, כולם.
תחילת דרכו בסיאטל הייתה בינונית, למרות הסכום הרב שהושקע בו, ואולי דווקא בגללו ובעקבות הציפיות הנלוות, אך לאחר השאלה של חודשיים לפולהאם, חזר במארס 2014 לסונדרס והחל לפרוע שטרות: שלושער, צמד, צמד ושער נוסף סידרו לו מאזן של 8 שערים בחמשת משחקי הליגה הראשונים, וגם ליורגן קלינסמן היה ברור שיש על מי לסמוך בברזיל.
את הכושר הטוב מהליגה הביא הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת לכר הדשא. במשחק הראשון מול גאנה הוא שבר שיא אמריקאי עם שער בגביע העולמי אחרי 29 שניות בלבד, ולרמות ששבר את אפו, עלה כמו גדול למשחק השני מול פורטוגל ושבר שם שיא נוסף: השחקן הראשון בתולדות ארה"ב שכובש ב-3 מונדיאלים ברציפות. פתאום, כשדמפסי תופס את משבצת החלוץ, אי זימונו של לנדון דונובן והפציעה של ג'וזי אלטידור כבר לא כל כך מורגשים.
אם משבצת החלוץ מתקבלת אצלו באופן טבעי, סרט הקפטן וההשלכות שבאות איתו, לא ממש. "זה לא אני", סיפר דמפסי והסביר: "אני לא טיפוס כזה, שצועק, מכוון ומעיר. אני שקט, אבל ככל שהזמן עובר אני משתדל להיות קולני יותר, להראות לחבר'ה שאני פה אם הם צריכים משהו".
למרות שהוא טיפוס שקט, יש משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. דמפסי עבר בכל כך הרבה מדינות בקריירה, שיחק לצד כל כל הרבה שחקנים, אבל את המבטא הטקסני אי אפשר להוציא מפיו. ולא רק המבטא מזהה אותו עם טקסס. על פי סיגי שמיד, מאמנו בסיאטל, תכונה נוספת הגיעה משם: "כבר בקולג' זיהיתי אצלו המון יתרונות ככדורגלן – טכניקה, פיזיות, כושר – אבל נראה לי שהיתרון הכי גדול שלו הוא שיש לו הבזקים של דמיון שאין לאחרים, על גבול הגאונות. אני חושב שזה הגיע מהמשחקים ברחוב ובשכונה, מהימים שלו בנאקוגדוצ'ס".
באותה שכונה בה החל לשחק כדורגל, גם השתנו חייו. כשהיה בן 12, אחותו הלכה לעולמה באופן מפתיע ממפרצת במוח, מקרה שגרם לקלינט לשאול עצמו המון שאלות על החיים ועל האלוהים. "במשך מספר שנים, למרות שגדלתי בבית מאוד דתי, שמתי חומה ביני לבין אלוהים", סיפר דמפסי על אותה תקופה. מאז ועד היום, אחרי כל שער שהוא כובש, דמפסי מניף את שתי אצבעותיו לשמיים ושולח מסר של אהבה לג'ניפר אחותו האהובה, ולחבר נוסף שנהרג בתאונת אקדח.
כמה שנים לאחר מכן, דמפסי עצמו כמעט נהרג. רכב שבו נסע עם חבריו למכללה היה מעורב בתאונת דרכים, ממנה כוכב הנבחרת יצא בשלום. איפשהו בין אותה תאונה לבין הקריירה המקצוענית, דמפסי חזר לסמוך ולהאמין במי ובמה שגדל עליו: "המילים של אלוהים אליי היו מלאות תשוקה ושלום, הבנתי שמערכת היחסים איתו חשובה להצלחה שלי".
השחקן שהגיע מלמטה,מהשכונות, ונסע מספר פעמים בשבוע כ-6 שעות כדי להתאמן, השתחרר מהצל של לנדון דונובן והפך לכוכב הכי גדול של ארה"ב. קלינט דמפסי הוא קפטן אמריקה, האיש שהאמונה שלו היא האמונה של אומה שלמה.
