רגע האמת הגיע. אחרי כל ההפתעות, התהפוכות והדרמות הגענו לפיינל פור של הכדורגל העולמי. למעמד הגיעו שלוש אלופות עולם לשעבר וסגנית שלוש פעמים, שתי נבחרות אירופאיות יאבקו בשתי המעצמות של דרום אמריקה. האם נבחרת אירופית תניף לראשונה את הגביע מעבר לאוקיינוס האטלנטי או שמה שהיה הוא שיהיה והגביע יישאר בדרום אמריקה.
בחצי הגמר הראשון יאבקו שתי הנבחרות בעלות ההיסטוריה הכי מפוארת בתולדות המונדיאלים. גרמניה ששיחקה הכי הרבה משחקים ובאמתחתה שלושה גביעים (האחרון אי שם ב-1990), וברזיל, הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל הטורנירים, כבשה הכי הרבה שערים והניפה את הגביע חמש פעמים.
שוער: האמון של סקולארי מול הטוב בעולם
אחד הרגעים הזכורים והמרגשים באליפות היה הריאיון האמוציונלי של ז'וליו סזאר לאחר שהדף שני פנדלים בדו קרב מול צ'ילה בשמינית הגמר. קריירת המועדונים של סזאר נמצאת בירידה תלולה מאז הטורניר בדרום אפריקה (משחק בטורונטו), שאליו הגיע כאחד משלושת השוערים הטובים בעולם. למרות זאת סקולארי האמין בו וסזאר לא מאכזב. יציב, לא טועה ומפגין מנהיגות וניסיון.
אבל בשער הנגדי, עומד השוער הטוב בעולם, שלפי הדרך שהקריירה שלו מתפתחת, הולך להפוך לאחד הגדולים בכל הזמנים. למנואל נוייר יש הכל. 1.93 מ', אתלט מדהים, מוטת ידיים מפלצתית, קריאת משחק נדירה (לעיתים נראה כליברו שמחפה על הבלמים) ומשחק רגל ברמות הגבוהות ביותר (ותודה לגווארדיולה).
הסימפטיה לסזאר, אבל אין תחרות. יתרון גדול לגרמניה.
הגנה: החיסרון של טיאגו סילבה והשינויים של לב
עד כה, החלק החזק של ברזיל היה מרכז ההגנה. הקפטן טיאגו סילבה ודויד לואיז מספקים טורניר נהדר, יציבים מאוד ואף תורמים בצד ההתקפי עם כל שלושת השערים בשלבי ההכרעה. אבל צהוב טיפשי של טיאגו סילבה, יכול לעלות לברזיל ביוקר. למרות שבספסל יושב דאנטה, אחד הבלמים הטובים בבונדסליגה, משום מה סקולארי לא מאמין בו והעדיף לשלב את הנריקה כמחליף בדקות האחרונות מול קולומביה. גם מרסלו וגם דני אלבס הם מגנים נהדרים מבחינה התקפית, אך קצת לוקים בצד ההגנתי ובמקרה של אלבס גם סובלים מירידה חדה בכושר, כך שהשילוב של מאייקון במקומו (עשה עבודה סולידית וטובה מול קולומביה), אמור לעזור לפחות בפן ההגנתי.
למרות שספגה רק שלושה שערים בטורניר, ושמרה על שער נקי בשלושה מחמשת משחקיה, נראה שרק במשחק מול צרפת, מצא יוגי לב את השילוב האידיאלי מבחינתו במרכז ההגנה. מול האלג'יראים, מרכז ההגנה האיטי של הגרמנים נחשף בערוותו שוב ושוב. מול צרפת, בואטנג והומלס, שאף הבקיע את שער הניצחון, נראו הרבה יותר מתואמים. בנוסף, הפציעה של מוסטאפי, והחזרה של הקפטן פיליפ לאם לעמדת המגן הימני, עשתה רק טוב להגנה הגרמנית (וגם להתקפה). חוכמת המשחק של לאם, המנהיגות, הסגירות המושלמות שלו והיציאות הנהדרות קדימה, היו חסרות מאוד באגף כששיחק כקשר אחורי.
למרות שספגה יותר, ההגנה של ברזיל יותר יציבה, אבל החיסרון של טיאגו סילבה מאזן את הכוחות.
קישור: אנמיות בשני הצדדים
ברזיל מציגה קישור הגנתי יחסית ודי אנמי מבחינה התקפית. על הנייר סקולארי משחק עם קשר אחורי יחיד - לואיס גוסטבו, שמלבד האסיסט לניימאר נגד קמרון, מתרכז רק בעבודת הגנה. שני הקשרים שלצידו הם אוסקר, שאמור להיות זה שמצטרף מקו שני ולספק את הכדורים לחלוצים אבל עד כה מציג טורניר חלש מאוד, ופאוליניו, קשר 50/50 קלאסי או פרננדיניו ההגנתי והקשוח משלימים את הקישור. הקישור של ברזיל עושה עבודה טובה מאוד הגנתית, סוגר היטב את המגנים כשאלה תומכים בהתקפה ומונע כמעט לחלוטין התקפות מעבר נגדם. אבל מבחינה התקפית התרומה רחוקה מלהיות מספקת.
גם בקישור יוגי לב עשה הרבה התאמות בין המשחקים. הוא התחיל בזה שאימץ את שיטת הקישור של גווארדיולה, ושיחק עם לאם כקשר אחורי, כשקרוס וחדירה/שווינשטייגר לפניו. מול פורטוגל זה נראה נהדר אבל בהמשך היה נראה שמשחק ההתקפה של הגרמנים תקוע משהו וגם מבחינת משחק הלחץ הגרמנים לא הצליחו לחטוף מספיק כדורים בשטח היריב וחשף את מרכז ההגנה האיטי להתקפות מעבר מסוכנות. לב ראה, הפנים ועשה את השינוי המתבקש מול צרפת, כששיחק עם שוויני וחדירה כשני אחוריים וקרוס לפניהם (התאים עצמו למבנה הקישור הצרפתי) ואכן, הגרמנים נראו הרבה יותר יציבים וחזקים, ושיתקו את הקישור הצרפתי.
לגרמנים יש יתרון קל, דווקא מבחינה התקפית.
התקפה: איך ברזיל תסתדר בלי ניימאר?
הפציעה של ניימאר היא מכה קשה לברזיל. הוא השחקן שסביבו סבב כל משחק ההתקפה, הוא היחיד שייצר משהו בחלק הקדמי, משך את תשומת הלב של שניים ושלושה מגנים ושבר את הגנות היריב. בלעדיו ברזיל בבעיה קשה. רבות נכתב ודובר על החולשה של פרד, כשגם מחליפו ז'ו כנראה לא יביא את הישועה. האלק באמת מנסה אבל הוא לא בשיאו. וויליאן, שאמור להיכנס לנעליו הגדולות של ניימאר, הוא שחקן מצוין אבל אינו שחקן של מספרים וגם לא זוכה לאמון גדול מסקולארי.
לגרמנים יש מגוון גדול של שחקנים בחלק הקדמי. דווקא חביבו של יוגי לב, מסוט אוזיל, ממשיך את עונתו החלשה מארסנל ומפגין יכולת בינונית. תומאס מולר, לא משנה היכן הוא מוצב (חלוץ מדומה או בכנף) ממשיך לספק מספרים ולעשות תמיד את הפעולות הנכונות. כששורלה משחק, האגפים של גרמניה נראים הרבה יותר טוב ולכן הוא יועדף לדעתי על גצה, שלא מבריק בטורניר הנוכחי. אם קלוזה יפתח הוא יספק את הנוכחות הפיזית והאיום המתמיד ברחבה ואולי דווקא מול ברזיל ישבור את שיא השערים של רונאלדו האגדי.
עד לפציעה של ניימאר, לא היה ספק בכלל איזו חוליית התקפה יותר איכותית ומסוכנת. אבל ברגע שאין ניימאר, המטוטלת נעה בגסות לכיוון ההתקפה הגרמנית.
לסיכום, על הנייר הגרמנים טוב יותר, משחקים כדורגל יעיל ויש הרגשה שאחרי שנים של אכזבות, הפעם זה הטורניר שלהם. מצד שני, התשוקה האדירה של הברזילאים והדחיפה האדירה שהם מקבלים מהקהל, אולי יחפו על החיסרון של סילבה וניימאר. ההימור שלי: גרמניה בגמר
