איש השבוע: לואיס ואן חאל
תאהבו אותו או תשנאו אותו - דבר אחד אי אפשר לקחת מוואן חאל: יש לו הרבה ביצים ובעיקר עין נהדרת לזיהוי שחקנים צעירים. בבכורה הרשמית המחודשת שלו על הקווים בהולנד, המאמן הקשוח החליט להשאיר את הבאנקרים של ברט ואן מרווייק מחוץ לראדר: רפאל ואן דר וארט, גרגורי ואן דר ויל ונייג'ל דה יונג לא זומנו בטענה שהיו עסוקים במעבר לקבוצה חדשה.
בנוסף לכך מארק ואן בומל פרש, בעוד מרטין שטקלנבורג ויוריס מאתיסן ירדו לספסל. התוצאה: ברונו מרטינס וג'ורדי קלאסי האלמוניים מפיינורד עלו להופעת בכורה יחד עם עוד 4 שחקנים שצברו פחות מ-10 הופעות כ"א במדים הלאומים(!). אחד מהם, לוסיאנו נרסינח מפ.ס.וו כבש את השער השני ב-0:2 על טורקיה באמסטרדם ארנה בפתיחת קמפיין מוקדמות גביע העולם. אז נכון שנבחרת האוראנג' הייתה רחוקה מלהרשים ועוד מוקדם לדבר על מהפכה, אבל לפחות שבה לנצח סוף סוף.
לוזר השבוע: הארי רדנאפ
פעם אחת אתה למעלה ופעם למטה. הקלישאה השחוקה של מאמני הכדורגל קיבלה משמעות חדשה במקרה של הארי רדנאפ. רק לפני 5 חודשים הוא היה קרוב כפסע מהגשמת ג'וב חייו: הדרכת נבחרת אנגליה. התקשורת והאוהדים דחפו, טוטנהאם סירבה לשחרר בלי פיצוי הולם. ההתאחדות חיפשה מישהו זול יותר ומינתה את רוי הודג'סון והשאר היסטוריה.
התרנגולים של רדנאפ איבדו את המומנטום ושוב סיימו אחרי ארסנל, למרות כדורגל חיובי שהציגו. צ'לסי זכתה באלופות ודחקה את הספרס רק לליגה האירופית. המנג'ר בן ה-65 פוטר ונותר ללא עבודה בחודש אוגוסט לראשונה אחרי עידן ועידנים. כה גדולה היא תשוקתו למשחק, עד אשר החליט השבוע לקבל על עצמו את תפקיד היועץ המקצועי בקבוצת נעוריו בורנמות' מתחתית הליגה השלישית. לא שיש לי בעיה עם הסיפור הרומנטי הזה, כמו שאני חושב שלהארי מגיע הרבה יותר.
האקס פאקטור: אבו דיאבי
עונת 2011/2012 הייתה הקשה ביותר בקריירה של אבו דיאבי. לורן בלאן בנה על הקשר האחורי בן ה-26 בקמפיין מוקדמות היורו, אך מסכת של פציעות גרמו לו להיעדר מכל עונת המשחקים בפרמיירליג (למעט 4 הופעות מהספסל בארסנל) ולרוע מזלו גם את הטיסה לאוקריאנה פיספס. הקיץ הוא חזר לתפוס את מקומו בהרכב של התותחנים ואפילו נבחר לאיש המשחק של סקיי ספורטס ב-0:2 על ליברפול באנפילד. בשבוע שעבר קיבל זימון מחודש לנבחרת של דידייה דשאן.
האשראי הוכיח את עצמו כבר במשחק החזרה הרשמי שלו אחרי 15 חודשי היעדרות: בדקה ה-20 בהלסינקי קיבל דיאבי כדור עומק מעולה מכרים בנזמה והמשיך באלגנטיות בין הרגליים של לוקאס ארדצ'קי כדי לתת לצרפת 0:1 חשוב על פינלנד. "דיאבי הוא קשר מושלם, אני מקווה שזו תהיה החזרה האמיתית שלו", הצהיר דשאן.
התופעה: נבחרת בלגיה
על הדשא באצטדיון בקרדיף רצו בשבת האחרונה שחקנים בשווי כולל של 180 מיליון יורו. אין הכוונה לנבחרת ספרד או גרמניה ואפילו לא לאיטליה. אנחנו מדברים על נבחרת בלגיה ודור הזהב שלה, שכולל את התכשיט מצ'לסי אדן הזאר, הקוסם מפ.ס.וו דריס מרטנס, הרכש היקר של זניט אקסל ויטסל (40 מיליון), השוער העולה של אתלטיקו טיבו קורטואה ועוד 7 שחקני פרמיירליג בכירים.
הנבחרת של מארק וילמוטס ניצחה 0:2 מול עשרה שחקני וויילס, דווקא בנשק החזק של יריבתה: מצבים נייחים. וינסנט קומפני (בנגיחה אחרי כדור קרן) ויאן פרטונחן (בעיטה חופשית) סידרו לשדים האדומים 3 נקודות חשובות במירוץ לגביע העולם. "אי אפשר להשוות את הדור הזה לדור שסיים במקום הרביעי במונדיאל 1986 כי עדיין לא עשינו כלום", טען וילמוטס וצדק. המבחן האמיתי ביום שלישי בבית מול קרואטיה החזקה. נמשיך לעקוב.
המספר הנוסף: 300+
תכירו את הנשיא הכי מצליח בכדורגל העולמי: ז'ורז'ה נונו פינטו דה קוסטה. קרוב ל-30 שנים הוא עומל כדי להפוך את פורטו לאחד מהמועדונים המובילים ביבשת ופרט להישגים על הדשא, אין עוד בעלים שמרוויח כל כך הרבה כסף ממכירת שחקנים. המעבר של האלק לזניט בשבוע האחרון תמורת 55 מיליון יורו, העלה את סכום המכירות של הדרקונים ללמעלה מ-300 מיליון יורו בשמונה שנים בלבד (!).
למעשה מאז הזכיה בצ'מפיונס ליג ב-2004, נפרדה פורטו מעוד 9 כוכבים שעל כל אחד מהם קיבלה בין 18 ל-40 מיליון יורו: ביניהם פלקאו, פפה, אנדרסון, ליסנדרו לופס, עלי סיסוקו, דקו, ז'ורז' בוסינגווה, ריקרדו קרבאליו ולוצ'ו גונסאלס. ומה הרווח עליהם? את דקו למשל קנתה פורטו ב-100 אלף יורו ומכרה ב-20 מיליון לברצלונה. אבל העסקה הכי כדאית הייתה העברתו של אנדרה וילאס בואס לצ'לסי תמורת 15 מיליון יורו. מדובר במאמן, כן?