מונדיאל 2002 היה נקודת המפנה בקריירה של ריו פרדיננד. אחרי קמפיין מוצלח ביפן וקוריאה הדרומית, הוחתם הבלם במנצ'סטר יונייטד, וכבר בעונתו הראשונה במועדון זכה בתואר הבכורה שלו, אליפות הפרמייר-ליג. עונת 2003/4 הייתה צפויה להיות רגע השיא של פרדיננד. יונייטד רק התחזקה בכשרון פורטוגלי צעיר, כריסטיאנו רונאלדו אחד, וסומנה כמועמדת בכירה לאליפות שניה ברציפות, ואף ללכת עד הסוף בליגת האלופות. במקביל, בנבחרת התכוננו לקראת משחקי היורו בפורטוגל בסוף העונה, והבלם היה בדרך הבטוחה להפוך לאחד מעמודי התווך של שלושת האריות. עתיד ורוד? ובכן, רק דרך עיניים אדומות.
בספטמבר 2003, יומיים אחרי משחק הליגה של המוליכה יונייטד מול ארסנל, פרדיננד נעדר מבדיקת סמים שגרתית שערכה ההתאחדות האנגלית. השחקן הועמד לדין משמעתי, נקנס ב-50 אלף ליש"ט והושעה מכל פעילות לשמונה חודשים החל מינואר 2004. חלום האליפות עם יונייטד (שעם או בלי קשר, הידרדרה מאז למקום השלישי) נגוז, ואולי חשוב יותר, גם השאיפה להופיע עם הנבחרת ביורו. עם היוודע חומרת העונש, הודה פרדיננד שהוא "הרוס לחלוטין מהסיטואציה". אז הוא עוד רצה להיות חלק מהסגל הלאומי.
כמו במקרים רבים של ספורטאים מוצלחים, הציבור והתקשורת די שכחו לפרדיננד את התקרית המביכה. הוא חזר במלוא עוזו ליונייטד, זכה באליפויות ובגביע אירופה, ואפילו נכנס כמה פעמים לנבחרת העונה של הפרמייר-ליג. אז באמת הכל מאחוריו? לא בדיוק. כי לריו פרדיננד יש 81 הופעות בנבחרת הלאומית, מאז ערך את הבכורה ב-1997. אבל למרות שאנגליה השתתפה מאז בשישה טורנירים בינ"ל גדולים, ריו היה איתה רק בשלושה מהם. וכך, לאחר שהנבחרת של סטיב מקלארן לא הצליחה לעלות ליורו 2008, את גביע העולם של 2010 החמיץ בגלל פציעה. שנה לאחר מכן נוכח לדעת שמאמן הנבחרת דאז, פאביו קאפלו, הדיח אותו מתפקיד הקפטן, ומינה במקומו את ג'ון טרי. ריו, כצפוי, התאכזב – אך לא היה מוכן למכה שצפויה להגיע.
כניסתו של רוי הודג'סון לתפקיד מאמן הנבחרת, במקומו של קאפלו המתפטר, סימלה עבור פרדיננד את הדרך החוצה. מאז אותו יום קיצי במאי 2012, חודש לפני שריקת הפתיחה של היורו, לא נקרא פרדיננד לדגל ולו פעם אחת. הודג'סון אף הגדיל לעשות וכאמור טען שפרדיננד "כבר מתקרב לגיל מבוגר, וקשה להאמין שעוד ילבש את המדים הלאומיים". הבלם, בחור רגיש, לקח קשה את השתלשלות העניינים הזו.
עשרה חודשים עברו מאז אותה הדחה מהסגל. שנתיים חלפו מאז משחקו האחרון של פרדיננד במדי הנבחרת. עשרות משחקים ביונייטד. אנגליה הודחה (שוב) ברבע הגמר, ממשיכה לתלות תקוות בקמפיין הבא. הפעם, ברזיל 2014 קוראת לה. סיים-אול, סיים-אול. במחזור המשחקים הקרוב של מוקדמות המונדיאל תצא הנבחרת לצמד משחקי חוץ, הראשון בסן מרינו, השני אצל מוליכת הבית המפתיעה, מונטנגרו. כל מצב שבו אנגליה תשוב ללא שש הנקודות עשוי להוביל לפספוס הכרטיס לטורניר בקיץ הבא. גם הודג'סון יודע את זה. אז הוא עשה מעשה. בשבוע שעבר פירסם המאמן את סגל אנגליה לצמד המשחקים הקרוב, והכליל לראשונה בקדנציה שלו את ריו פרדיננד. זהו. הסיפור גמור. הסאגה מאחורינו. ובכן, שוב, לא בדיוק.
פרדיננד חיכה להזדמנות הזאת. להוכיח מי שולט / להראות מי הבוס / מי מחזיק בקלפים / הוסף קלישאה מתאימה. מי שהקריירה הבינ"ל שלו הייתה כבר עמוק בתוך הקבר, קיבל את הזדמנות חייו לחזור כמו גדול, להגן על שערה של הנבחרת, ולשחק איתה, לראשונה מאז המונדיאל בגרמניה, בטורניר גדול. סגירת מעגל שרק בהוליווד יודעים לעשות. אבל לא אצל ריו. הוא בחור מיוחד. הבלם הוותיק רצה להעביר להודג'סון שיעור. אז הוא הודיע למאמן שלא יוכל להגיע.
"האמנתי, אולי בתמימות, שפרדיננד להוט ומשתוקק לחזור למדים הלאומיים", הגיב הודג'סון לדחיה. "הוא הסביר לי שיש לו תכנית אימונים מפורטת שהוא חייב לעקוב אחריה (בשל פציעת גב שהוא סוחב), ולכן זה בלתי אפשרי עבורו להצטרף לנבחרת". באנגליה, כצפוי, הגיבו בלהט. פרשנים ברחבי הממלכה מנסים להבין איך שחקן שמחויב לתכנית אימונים מפורטת יכול לשחק עם קבוצתו, אבל לא עם הנבחרת. מה גם שמאמנו ביונייטד, אלכס פרגוסון, טען אחרי משחק הליגה האחרון שפרדיננד כשיר. אחרים סבורים שדווקא פרגי היה זה שהתעקש על אי-חזרתו של ריו לנבחרת, כדי לשמור אותו כשיר לקראת הבטחת האליפות בליגה. וכולם מסכימים שהכי סביר שמדובר בנקמה של הבלם במאמן שהדיח אותו בבושת פנים.
השורה התחתונה היא שריו פרדיננד כבר לא ישחק במדי נבחרת אנגליה, וקשה לחשוב על קריירה בינ"ל מפוספת יותר מאשר זו של בלם עם 81 הופעות במדים הלאומים, שבימי השיא הרבים שלו היה אחד הטובים בעולם בתפקידו, אבל רשם רק 8 הופעות, בשני טורנירים גדולים. איאן רייט, כדורגלן עבר ופרשן "סאן" בהווה, אמר עליו השבוע ש"ריו פרדיננד הוא גדול הבלמים של נבחרת אנגליה בעשרים השנים האחרונות". ואם זה נכון, זה אומר יותר על הנבחרת, מאשר על השחקן.
