אם תשמעו את השם איידור גודיונסן, מיד תחשבו על שחקן עבר, שם ישן, דמות מפעם. יהיו כאלה שיתהו אם הוא עדיין פעיל והנדיבים שבינינו יזכרו לו תקופות יפות בברצלונה ובצ'לסי. אז בואו נעשה סדר: גודיונסן באמת קשיש במונחי כדורגל, כבר בן 35 ומשחק לצידו של ליאור רפאלוב בקלוב ברוז'.
נכון שהוא לא ייחשב כאחד השחקנים היותר גדולים שנראו בקאמפ נואו או בסטמפורד ברידג', אבל האיסלנדי בהחלט מתכוון להיות אחד הדברים המרגשים על מסך הטלוויזיה שלכם בקיץ הקרוב, או שתראו לנגד עיניכם אם יתמזל מזלכם להגיע לברזיל.
הנודד
הרבה זמן עבר מאז שהחלוץ היה חלק משמעותי בעולם הכדורגל. למעשה, מאז שעזב את ברצלונה לפני חמש שנים. מאותו רגע, הקריירה שלו דעכה ובין 2009 ל-2012 עבר בלא פחות מחמישה מועדונים - מונאקו, טוטנהאם, סטוק סיטי, פולהאם וא.א.ק אתונה וכבש לכל אורך התקופה שלושה שערים בלבד, בין היתר כי לא שותף יותר מדי, בגלל פציעות או החלטות מקצועיות.
לפני כמעט שנתיים, המזל השתנה. מקל הנדודים שלו הוביל אותו לברוז' ולקבוצת סרקל, ולאחר עונה אחת טובה בשורותיה בה כבש שבעה שערים עבר לאחות הגדולה, לא ממועדוני הפאר של אירופה, אבל מקום מספיק מכובד לסיים בו את הקריירה.
למרות הצניחה ביכולתו, באיסלנד, שם נחשב לגדול בכל הזמנים, גודיונסן היה באנקר בהרכב הנבחרת שעד לא מזמן הייתה מהחלשות ביבשת ושההישג הכי גדול שלה עד היום היה כשהתקרבה לשלב ההצלבה במוקדמות יורו 2004, אבל רק התקרבה. כשהיה נראה שלאיידור לא יהיה יותר מדי מה לספר על הקריירה הבינלאומית שלו, נרשמה הסנסציה.
חלק מחלום
מה שקורה באיסלנד בימים אלה לא מקרי. זהו תוצר של תהליך ארוך שהתחיל לפני עשור במטרה לייצר כישרונות שיגרמו לנבחרת להפסיק להיות כזאת רכה: למחלקות הנוער והילדים נבנו מתקני אימון מפוארים, עמידים בפני הקור העז ששורר במדינה ומאפשרים אימונים בצורה סדירה ובתנאים שנהנים מהם כבר בגיל חמש. בקיצור, עשו שם כל מה שלא נעשה במקומות כמו ישראל, לדוגמא.
את הפוטנציאל העצום של הנבחרת ניתן לראות כבר בימים אלה, כשהשמות כמו גילפי סיגורדסון מטוטנהאם, יוהאן ברג גומונדסון מאלקמאר, קולביין סיגורטסון מאיאקס ואלפרד פינבוגאסון מהירנביין, כששני האחרונים הם מהסקוררים הגדולים ביותר בליגה ההולנדית.
בנוסף, בשנת 2011 מונה למאמן הנבחרת לארס לאגרבק השבדי, שועל ותיק בטורנירים הבינלאומיים הגדולים שהוביל את מולדתו ליורו 2000, מונדיאל 2002, יורו 2004, מונדיאל 2006 ויורו 2008. הוא התפטר מתפקידו כשלא הצליח להעפיל למונדיאל 2010, אבל בכל זאת הגיע לדרום אפריקה כשאימן שם את נבחרת ניגריה ועזב את המשרה לאחר הטורניר.
איידור גודיונסן לא פתח את הקמפיין הנוכחי עם הנבחרת בגלל פציעה, אך לאגרבק קיבל אותו באהבה בחודש מארס האחרון למשחק המוקדמות מול סלובניה ויותר משמח לראות אותו מבשל את אחד השערים בניצחון 1:2. משם, המאמן שיתף את החלוץ הוותיק בכל אחד מהמשחקים שנותרו, כשבארבעת האחרונים הוא גם פתח.
לאגרבק ויתר על יכולות הכיבוש האדירות של פינבוגאסון וסיפסל לטובת ציוות של גודיונסן עם סיגורטסון. הוותיק מביניהם אמנם לא כבש ולו פעם אחת בקמפיין, אבל בכל זאת הצליח לעזור לנבחרת לרשום הישג היסטורי והיסטרי – מקום שני בבית המוקדם, לפני סלובניה ונורבגיה, נבחרות שעל הנייר איכותיות מ"הבחורים בכחול" וכרטיס להצלבה נגד קרואטיה: "מהרגע שגודיונסן חזר מהפציעה הוא היה דמות מאוד חיובית עבור הנבחרת", הסביר המאמן את החלטתו, "הוא מקצוען ויש לו ראיית משחק טובה בצורה יוצאת דופן".
מת לטוס לברזיל
ההתרגשות באיסלנד סביב הנבחרת עצומה. האצטדיון בבירה רייקאוויק היה מלא במשחקים המכריעים של הקמפיין והעיתונאים המקומיים הזהירו את הקרואטים שהטמפרטורה במשחק עשויה לרדת עד 8 מעלות מתחת לאפס ולעשות את המשימה שלהם לנצח בארץ הקרח לבלתי אפשרית, בטח כשהמקומיים מרגישים שהכל קטן עליהם אחרי שעברו את נורבגיה: "הנורבגים תמיד הסתכלו עלינו בהתנשאות, אפילו לא בתור אחות קטנה, אלא כבן דוד קטן או משהו כזה", מספר העיתונאי האיסלנדי תומאס ת'ורדאסון, "לא היה להם שום כבוד כלפינו, לכן זה היה נהדר לסיים לפניהם".
עם כל הצניעות, באיסלנד ירגישו פספוס עצום אם לא יצליחו לעמוד במשימה מול לוקה מודריץ' ושות': "ברור שזה יהיה מאכזב אם לא נגיע בסוף לברזיל עכשיו כשאנחנו כל-כך קרובים לשם, אבל מבחינתי אנחנו במצב של WIN-WIN", אומר לאגרבק, שיקווה לעוד מופע קסמים מצידו של גודיונסן, ששנייה לפני שסוגר את הבאסטה, רוצה לרשום את רגע השיא בקריירה המעוטרת שלו: "להגיע למונדיאל עם הנבחרת שלי זה יהיה פשוט מדהים", מצהיר החלוץ.
לגודיונסן תהיה עוד סיבה לעבוד קשה בשביל ההגשמה, בתור כשרון גדול לשעבר בליגה האנגלית, הוא לא רוצה לסיים עם שמות כמו ראיין גיגס, אריק קאנטונה ואיאן ראש, שהיו שחקנים ענקיים שמעולם לא הצליחו להעפיל עם נבחרתם למונדיאל. "כשהייתי בשיאי, אני מניח שהייתי עוד אחד מהשמות האלה. הייתי ריאלי וקיבלתי את המצב שזה כנראה לא יקרה לעולם", מודה האיסלנדי הוותיק, "אבל עכשיו זה השתנה ואם אשחק בברזיל עם המולדת שלי, זאת תהיה התרגשות יותר גדולה מהזכייה בשתי האליפויות עם צ'לסי. זה תמיד היה החלום - הוא אף פעם לא נעלם, כל ילד שצופה בגביע העולמי חולם יום אחד לשחק בו".
הוא כבר הרבה מעבר לשיא, הוא רחוק מהזוהר של הכדורגל האירופאי ועוד שניה הוא לא ירוץ יותר על הדשא, אבל הערב דווקא איידור גודיונסן הוא זה שינסה להוכיח לנו שלא משנה בני כמה נהיה, עדיין כדאי לנו להאמין בחלומות הילדות שלנו, כי לפעמים, אפילו משום מקום, הם עוד יכולים להתגשם.
