זה התחיל עם סדרה של 6 הפסדים רצופים ונמשך עם הידרדרות אל מתחת לקו האדום. עם שני ניצחונות בלבד ב-21 משחקים - ואף ניצחון ביתי - אי אפשר להישאר בליגה. ואת זה יודע אוואט ויודעים כל יתר שחקני הקבוצה. לשוער הישראלי זוהי כבר העונה העשירית בליגה הספרדית, ואין לו כל כוונה לבלות את העונה ה-11 שלו בליגה השנייה.
מול סביליה, אוואט ירשום הופעה מספר 149 במאיורקה, ובכך יהפוך לשוער עם הכי הרבה משחקי ליגה בקבוצה. אבל תנו לו להישאר בליגה, והוא יוותר על השיא הזה. בלי קשר לכך - או בעצם עם - העונה הנוכחית היא החלשה ביותר של דודו מאז שהגיע לספרד. הוא ספג 41 שערים ב-24 משחקי הליגה בהם שותף וגם אם מרבית השערים לא היו באשמתו, עדיין גם לו יש אחריות למצבה של הקבוצה, שנמצאת 4 נקודות מתחת לקו האדום כשנותרו עוד 12 משחקים לסיום העונה.
השגריר מספר 1
אוואט בן 35, לא מבוגר מדי עבור שוער. אין ספק שהוא מסוגל לשחק עוד כמה שנים טובות בליגה הספרדית הראשונה. אם מאיורקה תישאר בליגה הבכירה, אין בכלל ספק שהוא יישאר בקבוצה כי ההערכה אליו במועדון עצומה. הוא נחשב לאחד המנהיגים בחדר ההלבשה ולאחד השחקנים האהובים ביותר. גם מבחינת הקהל דודו הוא אחד הפייבוריטים.
כמובן שירידה לליגה השנייה עשוייה לשנות את התמונה. אבל אוואט יודע שאם חלילה זה יקרה והוא ירצה לעזוב, לא תהיה לו בעיה. הרבה קבוצות מהדרג הבינוני בליגה הראשונה ישמחו לקלוט אותו אצלן. בארץ לא מעריכים מספיק את הקריירה של אוואט, ולא ברור למה. יתכן שבגלל היריבות המרה שהייתה לו עם ניר דוידוביץ, גם במכבי חיפה ולאחר מכן בנבחרת ישראל, ואולי בגלל שאין לו יחסי ציבור מספיק טובים.
אבל עם עובדות קשה להתווכח. חוץ מרוני רוזנטל, ששיחק 13 שנים ברציפות באירופה ומיוסי בניון, שהגיע שנה לפניו לסנטאנדר, אין אף שחקן ישראלי ששיחק כל כך הרבה שנים באירופה, וכולן בליגה הראשונה בספרד.
העונה הראשונה שלו בראסינג הייתה עונת למידה והתאקלמות, כאשר ישב על הספסל ולמד מריקרדו את כל הסודות. אבל באותה עונה, 2003/4, הוא היה בסופו של דבר אחד מגיבורי ההינצלות מירידה. הוא נכנס לשער לארבעת המשחקים האחרונים, הציג יכולת מזהירה, וסייע לראסינג להישאר בליגה.
מאותו רגע ובכל שלוש קבוצותיו אוואט היה תמיד השוער הראשון הבלתי מעורער – למעט אפיזודה אחת קצרה וכואבת. זה היה בדפורטיבו לה קורוניה. דודו איבד את המקום בהרכב לשוער האורוגוואי גוסטבו מונואה (היום בלבאנטה). היריבות ביניהם הידרדרה לקרב אגרופים מכוער, שבסיומו שניהם נזרקו מהקבוצה.
אי של יציבות
אבל העזיבה של לה קורוניה התבררה בסופו של דבר כדבר הטוב ביותר שקרה לאוואט. דפור ירדה לליגה השנייה בעוד שבמאיורקה, קבוצתו החדשה, הוא הפך לכוכב. עונת 2009/10 הייתה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא סיים כשוער הרביעי בטיבו בליגה הספרדית, אחרי ויקטור ואלדס, איקר קסיאס וססאר. והוא ספג רק 15 שערים ב-19 משחקי הבית של הקבוצה, כשמבחינה זו רק שוער אחד בכל הליגה (ואלדס), ספג פחות ממנו. מאיורקה סיימה במקום החמישי בליגה, לא מעט בזכות השוער שלה.
אבל כאמור עכשיו מצבה של מאיורקה שונה. הניצחון על גרנאדה בשבוע שעבר, עם שער הניצחון הדרמטי של תומר חמד בדקה ה-94, נתן לה קצת חמצן, אבל היא עדיין במצב קשה. הערב היא תארח את סביליה, ולאחר מכן יישארו עוד 11 משחקים.
אוואט ישבור הערב שיא אחד, אבל בעוד כחודשיים ממתין לו ציון הדרך הבא. הערב זה יהיה משחק הליגה ה-293 שלו בספרד. עוד מעט הוא מגיע ל-300. ואם חגיגות ה-300 יתאחדו עם חגיגות ההישארות בליגה, דודו אוואט יוכל לציין גם את העונה הזו כסוג של הצלחה.
