נשבר המיתוס. ליאונל מסי וראיין גיגס הם לא הילדים הטובים שציירנו לעצמנו בראש והם מנצלים עד תום את מעמדם וכספם כדי להנות מהחיים כנראה כמו שרובנו היינו רוצים או כמו לפחות שסיפרו לנו.
מי שנשבר לו המיתוס הוא מי שממהר לשפוט ולהחליט שמסי הוא ילד טוב. כי ככה סיפרו לנו אותם אלה שהחליטו שהוא עכשיו ילד רע. ראיין גיגס משדר על המגרש את פוזת הטיפוס האחראי, הנשוי והמיושב, מכאן שהוא בטוח מודל להערצה לילדים שחי את חייו הפרטיים והשלמים.
הלקח היחיד שצריך ללמוד מכל הסיפורים האלו, נכונים או לא, הוא פשוט לא להתייחס לצד הזה של הנערצים עלינו. בין אם הם מכורים לסקס, לאלכוהול או לכל דבר אחר בסופו של דבר אנחנו צריכים לבחון אותם אך ורק על המגרש. אם על הדשא הכל הולך בסדר אז ממש לא מפריע לי שהילד הקטן מארגנטינה בחר לממש את חיי הכוכבות שלו ולבדוק מה החיים יודעים להציע לו.
אתם חושבים שכריסטיאנו רונאלדו הוא שחצן? גם את זה הכניסו לכם לראש. מוריניו הוא המיוחד? עניין של דקות והכל משתנה. תשאלו את טייגר וודס ואת חברו תיירי הנרי איך הכל מתהפך בשניה, אולי גם הצלע השלישית בחבורה הזאת, רוג'ר פדרר, שמתהדר באישה ממוצעת הוא לא בדיוק הבנאדם שאתם חושבים?
אולי אם תהפכו אתם בעצמכם למכסחי המיתוסים טייטלים כמו 'גלקטיקוס' לא יהיו רלוונטים וכל אחד יצטרך לתת את הדעת אך ורק על מה שהוא עושה, לא מה שמצפים ממנו אנשים שניזונים אך ורק מהתקשורת על אופיו, חייו וגם על יכולתו.
הכתוב הינו טור דעה
