ב-17 במאי 2013 הגיעה אתלטיקו מדריד לגמר גביע המלך מול ריאל מדריד, כשמעטים מאמינים שתוכל לזכות בתואר. גם כי הגמר נערך בסנטיאגו ברנבאו, אצטדיונה הביתי של ריאל ובעיקר משום שאתלטיקו לא ניצחה את יריבתה העירונית במשך 14 שנים.
ארץ חדשה: אתלטיקו מדריד זכתה באליפות אחרי 18 שנה
שבר את הכלים: כך סימאונה שינה את ספרד
המשחק החל על פי ההערכות המוקדמות, ריאל שלטה ועלתה ליתרון משער של כריסטיאנו רונאלדו. באותן דקות לא נראה שיש כוח בעולם שימנע מהבלאנקוס את הניצחון והגביע. אבל אתלטיקו הנוכחית, אותה בנה בעמל רב דייגו "אל צ'ולו" סימאונה, היא קבוצה שלעולם לא נכנעת. לעולם לא מרימה ידיים. תמיד נלחמת. תמיד מאמינה.
אתלטיקו איזנה, וגררה את המשחק להארכה. בדקה ה-98 הוגבה כדור קרן מימין והבלם מיראנדה נגח לרשת. זה היה לא רק שער הניצחון – זה היה שער השחרור. השער ששחרר את אתלטיקו מ"תסביך ריאל מדריד", אותו סחבה על גבה במשך 14 שנה.
הזכייה בגביע, מול ריאל, בברנבאו, הייתה אחד הרגעים הגדולים ביותר בכל ההיסטוריה בת 111 השנים של המועדון האדום-לבן של בירת ספרד. נכון, היו אליפויות וגביעים גם בעבר, אבל בזכייה הזו היה משהו גדול הרבה יותר, משהו ששייך לרוח, משהו מיסטי.
שנה בדיוק לאחר מכן, ב-17 במאי 2014, הגיעה אתלטיקו מדריד למשחק ההכרעה על האליפות מול הקבוצה הגדולה האחרת של ספרד, ברצלונה. גם הפעם המשחק היה באצטדיון של האימפריה הגדולה, החזקה והעשירה.
המחצית הראשונה הייתה סיוט עבור אוהדי אתלטיקו והמאמן שלה. בזה אחר זה נפצעו מלך שערי הקבוצה, דייגו קוסטה ולאחריו השחקן היצירתי ביותר, ארדה טוראן. עוד כמה דקות חלפו ואלכסיס סאנצ'ס הבקיע את השער היפה ביותר שלו מאז שהגיע לברצלונה. באותן דקות לא נראה שיש כוח בעולם שימנע מהמארחים את הניצחון ואת האליפות.
אבל בדיוק כמו לפני שנה, אתלטיקו לא נכנעה. לא הרימה ידיים. היא יצאה למחצית השנייה נחושה, לוחמת, מאמינה. כמו שצ'ולו דורש מהם. בדקה ה-49 הוגבה כדור קרן מימין והבלם דייגו גודין, הבן-זוג של מירנדה במרכז ההגנה הטובה באירופה, נגח לרשת. אותו מהלך כמו בגמר הגביע מול ריאל בברנבאו. רק שהפעם זה היה בגמר הליגה בקאמפ נואו.
האליפות הראשונה של אתלטיקו אחרי 18 שנה הייתה אפופה גם היא במיסטיקה, בתחושה שרוח האדם ניצחה את הכסף הגדול. אתלטיקו עשתה דבר שאף קבוצה לא עשתה מעולם (חוץ מברצלונה כמובן) – היא זכתה באליפות במגרש הביתי של בארסה.
מעניין, מתוך עשר האליפויות שלה, בחמש היא זכתה בחוץ, ופעמיים בקטאלוניה. ב-1966 אחרי ניצחון על אספניול באיצטדיון "סאריה" (שכבר לא קיים) בברצלונה, וב-1970 באיצטדיון "קראו אלטה" של סבאדל.
את דייגו סימאונה כבר משווים ללואיס אראגונס, גדול שחקני ומאמני אתלטיקו בכל הזמנים, שהלך לעולמו ב-1 בפברואר. סימאונה, בנאום הניצחון שלו, אמר: "חשבתי על לואיס ועל חסוס חיל (הנשיא לשעבר) שהיו איתנו במשחק הזה, כשהם בשמיים. אני בטוח שבדקות האחרונות, כשברצלונה לחצה, לואיס היה יחד איתנו בהגנה, נלחם כמו כולם".
רק שני אנשים בעבר זכו באליפות עם אתלטיקו גם כשחקנים וגם כמאמנים, מרסל דומינגו ולואיס אראגונס. עכשיו גם סימאונה מצטרף אליהם. הוא הבקיע את אחד השערים בניצחון על אלבסטה ב-1996, כשהקולצ'ונרוס זכו באליפות האחרונה, ועכשיו הוליך את הקבוצה לתואר כמאמן. עד כמה שזה יישמע מוזר, בעוד שישה ימים סימאונה יכול להפוך לגדול מאמני אתלטיקו בכל הזמנים, אם יזכה בגביע אירופה לאלופות. את זה אפילו אראגונס לא עשה.
לפני 40 שנה, כשהיה עדיין שחקן, לואיס כבש את שער היתרון לאתלטיקו בגמר גביע האלופות מול באיירן מינכן בהארכה. אבל בדקה ה-120 הישווה גאורג שוורצנבנק, כפה משחק חוזר (אז לא היו פנדלים) ובמשחק החוזר ניצחה באיירן 0:4.
