אור יום, איצטדיון מלא עד אפס מקום. ברקע אפשר לשמוע את רעש הקהל שמחריש אוזניים. לפתע נשמעת שריקה והעלילה מסתבכת. פנדל נפסק נגד ולנסיה. דין ודברים המסורתי בין שחקני ההגנה לשופט מתנהלים כסדרם, כאשר ההחלטה כרגיל נשארת בעינה. הבועט ניגש ומניח את הכדור על נקודת ה-11 מטרים, מרים מבט אל עבר השוער ומתחיל דו קרב פסיכולוגי, ממנו יוצא רק מנצח אחד: דייגו אלבס.
עושה רושם שכשזה נוגע לברזילאי העלילה נשארת אותו הדבר ואילו רק השחקנים והתפאורה משתנים. זה כמעט לא משנה מי הבועט אן מי הקבוצה היריבה. 19 פעמים מתוך 41 פנדלים שנפסקו נגד אלבס הסתיימו בחוץ, במה שהפך אותו משוער ממוצע, לתופעת טבע של ממש. אז מה הוא הסוד של מי שזכה לכינוי "התמנון"? עוד נגיע לזה בהמשך.
בקיץ האחרון אוהדי ולנסיה קמו בכל בוקר עם שמועה חדשה על עתידו של השוער הברזילאי. היו שם הצעות מקבוצות אחרות מהליגה הספרדית אך עשה רשם שהפנייה הרצינית ביותר הגיעה מכיוונה של ברצלונה הגדולה. בקבוצה הקטאלונית הבינו שקלאודיו בראבו יבלה את העונה הבאה במנצ'סטר הקרירה והחלו לחפש מחליף. היעד היה למצוא שוער השני, שישמש כגיבוי לאנדרה טר שטגן.
במשך כמה ימים באוגוסט היה נראה שפרסום הודעה רשמית על מעברו של דייגו אלבס לברצלונה זהו רק עניין של זמן. הדיווחים דיברו על עסקה משולבת כאשר אלבס ופאקו אלקאסר היו אמורים לעשות את הדרך לקאמפ נואו תמורת סכום שינוע סביב ה-40 מיליון יורו.
לבסוף, רק אלקאסר נמכר בעסקה מעוררת מחלוקת, כשקברניטי העטלפים הבינו שמכירת השוער האהוב, תהיה הקש שישבור את גב הגמל, ולכן הוא מצא עצמו נשאר במאסטייה.
מי אתה דייגו אלבס?
אלבס נולד בריו דה ז'ניירו ב-24 ביוני 1985.בתאריך הזה אגב, שנתיים אח''כ, ייוולד בארגנטינה תינוק חמוד בשם ליונל מסי, בטח כבר שמעתם עליו. כבר מהרגע הראשון היה ברור שאלבס לא ניחן בכישרון יוצא דופן וגם היה ספק לגבי האם הוא בכלל מסוגל לנהל קריירה מעבר לים. בכל 3 קבוצותיו הבוגרות, הברזילאי נחשב בהתחלה לשוער השני, כזה שאמור לבלות בעיקר על הספסל, אבל לאלבס היו תוכניות אחרות.
בשלוש השנים הראשונות בקריירת הבוגרים שלו, הברזילאי, שגדל באתלטיקו מיניירו, שם היה השוער השני, קיבל קרדיט רק עקב פציעות של השוער הראשון. ב-2007 הוא נחת לראשונה בספרד, והיה אמור להיות השוער השני של דוד קובנו באלמריה. הטייטל הזה נשמר תקופה קצרה בלבד, כשהברזילאי השתלט על האפודה, וסייע לעולה החדשה לסיים במקום השמיני, מקום שגם האופטימים שבמועדון לא חלמו.
בשנים שלאחר מכן אלמרייה הפכה לקבוצת תחתית, ואלבס, שהיה מנקודות האור, האמין שהוא יכול וצריך לשחק במקום אחר. הקש ששבר את הגב הגמל היה משחק בלתי נשכח בו ברצלונה הביסה אותה 0:8, במשחק שתיסכל את אלבס שהבין שהוא חייב לעבור למקום אחר. "דייגו פתוח למעבר למקום אחר", סיפר אז סוכנו, כאשר מילאן הייתה אמורה להיות זו שתקלוט אותו.
לאחר 123 הופעות במדי אלמריה במהלך ארבעת העונות בקבוצה, באמצע מאי 2011 הודיעה ולנסיה על צירופו של השוער הברזילאי לשורותיה. למרות שגם למסטאייה הגיע כשוער שני, היכולת הטובה בתוספת קורטוב מזל, שהתבטא בפציעתו של וינסנט גואיטה, סידרו שוב לאלבס את אפודת השוער הראשון, עליה שמר בחמש השנים שלאחר מכן, ונראה ששום דבר כבר לא יזיז אותו משם.
ב-149 הופעות במדי ולנסיה ספג אלבס 177 שערים, מספר אומנם לא קטן אך גם שמר 45 פעמים על רשת נקייה. בשביל הקברניטים בולנסיה, אלה מספרים שבהחלט מספיקים להשאירו כשוער הראשון של הקבוצה, שנמצאת כמעט כדרך קבע בחלק העליון הגבוה של הטבלה בליגה הספרדית.
הנפילה בין הכיסאות
בתקשורת הברזילאית יש קונצנזוס לפיו, אלבס הוא אחד השוערים המקומיים הטובים ביותר שהיו בזמן האחרון. הוא אומנם לא בעל רשימת תארים מפוצצת כמו ז'וליו סזאר, אך אי אפשר להגיד שהוא קיבל את הקרדיט והכבוד שמגיע לו. בגיל 31 לא ברור מדוע השוער הברזילאי של ולנסיה לא נמצא בקבוצה גדולה יותר או לחילופין למה לא קיבל קרדיט במדים הלאומיים.
השוער של ולנסיה ראה את האור ב-2015 כשזומן לסגל לקופה אמריקה 2015, אבל דווקא אז קרע את הרצועה הצולבת, ומאז צפה במשחקים בעיקר מהצד. חוסר הקרדיט לאלבס העלתה ביקורת בברזיל, כאשר היו שראו בו דוגמא נוספת לקבלת ההחלטות השנויה במחלוקת בסלסאו. ז'וליו סזאר בלט במשך שנים, ואלבס היה נראה כמי שאמור לקבל את הכפפות, אך דווקא אליסון, שוערה הצעיר של רומא תפס את מקומו, וכך אלבס נפל בין הכיסאות, אבל לא נראה שהוא מצטער על כך יתר על המידה.
באשר לקריירת המועדונים שלו, הברזילאי הבהיר שבגיל 31, הוא כבר מעדיף להישאר במסטאייה כשוער ראשון, מאשר לנדוד ולחכות להזדמנות כשוער שלו מהספסל. יחד עם זאת, אלבס כבר הראה לנו שאסור לפסול את האפשרות שכמו ברוב הקריירה שלו, הוא יפלס את דרכו בשקט בשקט אל עבר הנקודה אליה הוא מכוון: שוער ראשון בנבחרת ותואר, שסוף סוף יגרום לענקיות היבשת לשים אליו לב ובפעם הראשונה בקריירה לצרף אותו כשוער ראשון.
אמן המחשבות
אם יש משהו שעשוי לגרום לשים אליו לב יותר מכל היא יכולתו לעצירת פנדלים, שהיא על גבול העל טבעית. לצד היציבות בשער, אלבס שבר כל שיא אפשרי בהדיפות מהנקודה הלבנה, כש-19 מ-41 הפנדלים שנבעטו אליו הסתיימו מחוץ לרשת, כשגם טובי הבועטים באירופה נותרו חסרי אונים פעם אחר פעם.
ב-25 בספטמבר השנה, במסגרת המחזור השישי בליגה הספרדית, במצב של פיגור 1:0 נגד לגאנס הצנועה, עצר אלבס את הפנדל ה-17 שלו בקריירה ובכך שבר את שיאו של אנדוני זוביזרטה. ההבדל ביניהם היה שלבסקי נדרשו 102 בעיטות פנדלים כנגדו על מנת להגיע ל-16 עצירות, ואילו לאלבס נדרשו רק 37 ניסיונות. מה קרה במחזור שלאחר מכן נגד אתלטיקו מדריד? ניחשתם נכון.
אלבס המשיך עם הסטטיסטיקה המטורפת כשהוא עצר לא פנדל אחד, אלא שניים ומעלה את המאזן ל-19 עצירות פנדלים בקריירה שלו. אם צופים שוב ושוב בפנדל השני אותו עצר לגאבי, אפשר להבין שאין שום מקריות בעצירות הפנדלים שלו. אלבס ראה שקפטן אתלטיקו הסתכל עליו וחיכה לראות לאן יזנק, בתגובה הברזילאי ביצע תנועה קטנטנה ימינה ומיד לאחר מכן זינק שמאלה ועצר את הבעיטה.
"מאז שהייתי צעיר אני ידוע בעצירות הפנדלים שלי. קיבלתי את המתנה הזו בצורת הטכניקה שתמיד עזרה לי", סיפר אלבס, "אני חייב את זה לעבודה הקשה שעשיתי לאורך השנים". הברזילאי הסביר איך כמו טלפת במופע קסמים, הוא מצליח לחדור למוח של הבועטים, וגורם להם לבעוט לכיוון אליו הוא יזנק. "פנדל זה דו קרב פסיכולוגי בן הבועט לשוער, אני לא לומד את השחקנים שמולי", הסביר התמנון, "אני מנסה להתקרב אליהם כמה שיותר לפני הבעיטה ולא מדבר איתם, הפרצוף שלהם אומר לי הכל .אפשר ללמוד ממנו הרבה".
טכניקת הדיפת הפנדלים של אלבס מסבירה יותר מכל אולי את סוד ההצלחה שהפכה אותו לאחד השוערים הטובים בליגה הספרדית. שקט נפשי, מעט מזל והרבה עבודה קשה הביאו אותו ב-10 אצבעות ל-19 עצירות פנדלים. הערב מול ברצלונה הוא ינסה להוכיח שוב שהוא הרבה יותר משוער שני.
