בארבעה בינואר 2015 פלורנטינו פרס ישב בתא הכבוד של איצטדיון המסטאייה בוולנסיה וניסה לשמור על ארשת פנים רצינית. בתוך תוכו, נשיא ריאל מדריד התפוצץ. בדקה ה-71, כשהקבוצה שלו הייתה בפיגור 2:1, קרלו אנצ'לוטי החליט להחליף את גארת' בייל בחסה רודריגס. הנשיא ראה בחילוף הזה התקפה אישית נגדו ונגד כל מה שהוא מנסה ליצור במועדון. הרי הוא שילם 100 מיליון יורו על הוולשי מתוך מחשבה שיווקית ברורה, אז מה פתאום שהוא ייצא ברגע קריטי לטובת ילד בן 21?
העובדה שאנצ'לוטי הוביל את ריאל מדריד לשיא היסטורי של 24 ניצחונות עד לאותו ביקור במסטאייה, לא הפריעה לפרס. גם לא הזכיה המיוחלת כל כך ב"לה דסימה", אליפות אירופה העשירית בתולדות ריאל מדריד, חצי שנה קודם לכן. ההחלטה גמלה בלבו: המאמן האיטלקי לא ימשיך פה.
כעבור חודשיים, כשהשמועות החלו לתפוס את כותרות העיתונים במדריד, פלורנטינו כינס מסיבת עיתונאים מפתיעה. "יהיה מה שיהיה, קרלו נשאר", הוא שיקר לכתבים. כבר אז הוא ידע שבקיץ יהיה בסנטיאגו ברנבאו מאמן אחר. חדש. "אל דסימו" - העשירי. מאז שפרס הפך לראשונה לנשיא ריאל בקיץ 2000, ספסל הקבוצה המארחת בברנבאו היה פחות יציב מהמזרח התיכון. רפא בניטס, שמונה במקום אנצ'לוטי, הפך למאמן העשירי שלוקח את המושכות תחת פרס ב-12 שנים, שהתפרשו על פני שתי קדנציות.
פרשת אנצ'לוטי היא רק עוד פרק בספר, שאם אכן היה נכתב, היה מאבד את קוראיו איפשהו באמצע. זה כל כך צפוי.
ב-24 ביוני 2003, יומיים בלבד אחרי שהבלאנקוס חגגו זכיה באליפות ספרד, פלורנטינו זימן את כלי התקשורת לחדר מסיבות העיתונאים בברנבאו. על הפרק? המאמן ויסנטה דל בוסקה, אותו אחד שהביא לארון התארים שני גביעי ליגת האלופות, פוטר. יחד איתו, עזב גם הקפטן הנצחי ואליל האוהדים פרננדו היירו. את ההסברים נדרש להעניק קצין התקשורת אנריקה סאנצ'ס, אבל זה לא הלך כמתוכנן.
כאשר סאנצ'ס אמר שריאל מדריד מחפשת מאמן שיביא רעיונות טקטיים שיתאימו יותר לכדורגל המודרני, המנהל המקצועי חורחה ולדאנו קטע אותו בנחרצות. "אני לא מבין את הקונספט הזה... מודרניות זה לשחק כדורגל טוב ולנצח, דל בוסקה עשה את זה", אמר הארגנטיני, וחשף מה באמת הוא חשב על ההחלטה. ולדאנו לא רצה שדל בוסקה יעזוב, אבל המנדט לא באמת היה שייך לו.
בחודשים שאחרי פיטוריו של דל בוסקה ושחרורו של היירו, פרס ספג קיתונות של ביקורת מכל כיוון אפשרי. העיתונאים ניסו לחפש מאחורי הקלעים סיבה לא מקצועית - אולי איזו תקרית בחדרי חדרים, אולי סקנדל שהנשיא ידע עליו ולא רצה שיעלה לפני השטח. אבל השנים הבאות לימדו אותנו שמאחורי ההחלטות של פלורנטינו עומד עקרון אחר. הנשיא פשוט לא אוהב שמערערים על המעמד שלו, לא יכול לשאת את הרעיון שמישהו מלבדו יהיה האיש החזק במדריד.
זו הסיבה שבשנים הבאות את דל בוסקה החליפו מאמנים "חלשים", כאלה שאפשר להשפיע עליהם בקלות. זו הסיבה שבמרוצת השנים סמלים כמו פרננדו מוריינטס, ראול וכמובן איקר קסיאס ראו את הדלת החוצה. פלורנטינו שיער שהגלאקטיקוס שהוא הנחית שנה אחרי שנה מספיקים כדי לייצר קבוצה מצליחה, ולא משנה מי המאמן. מה שהיה יותר חשוב מבחינתו, הוא להפוך את ריאל מדריד למותג עולמי, ובזה הוא ללא ספק הצליח.
אלא שהנתונים היבשים מוכיחים שריאל נכשלה בצורה גורפת על המגרש תחת פרס. שלוש שנים אחרי פיטוריו של דל בוסקה, אף גביע רציני לא נוסף לארון הגביעים בברנבאו, אבל חמישה שמות של מאמנים הצטרפו לרשימה. האוהדים של הבלאנקוס הצביעו להדחתו של פרס מתפקיד הנשיא. כשהוא חזר ב-2009 לכס, פרס ניסה לשנות אסטרטגיה ולמנות מאמנים רציניים יותר, כאלה שעשו דבר או שניים בכדורגל האירופאי. אבל עד מהרה, תסביך השליטה של פלורנטינו עשה שוב את שלו.
שימו לב לרשימת המאמנים שעברו בריאל תחת פלורנטינו פרס אחרי דל בוסקה:
קרלוס קיירוש: 11 חודשים, סופרקופה
חוסה אנטוניו קמאצ'ו: 4 חודשים, בלי תואר
מריאנו גארסיה רמון: 3 חודשים, בלי תואר
ונדרליי לושמבורגו: 11 חודשים, בלי תואר
חואן רמון לופס קארו: 6 חודשים, בלי תואר
מנואל פלגריני: שנה, בלי תואר
ז'וזה מוריניו: 3 שנים, אליפות, גביע, סופרקופה
קרלו אנצ'לוטי: שנתיים, אליפות אירופה, גביע, סופרקאפ אירופי, גביע העולם למועדונים
וזה מה שמביא אותנו לחייל החדש בצבא של פלורנטינו פרס. רפא בניטס כבר מתחיל להיראות כברירת מחדל. יורגן קלופ אמר "לא תודה", מאמנים בכירים כמו מוריניו וקאפלו (שהביא אליפות כשפרס לא היה נשיא) כבר שרופים, ולריאל מדריד לא נותרו אופציות שבאמת הפיחו תקווה במחנה האוהדים. עם כל הכבוד לבניטס, שזכה באליפות עם ולנסיה ולקח את ליגת האלופות עם ליברפול, ההישגים הללו כבר מתחילים להפוך להיסטוריה רחוקה, והרקורד שלו בשנים האחרונות לא מרשים. שלא לדבר על המוניטין.
סקר שנערך בבירת ספרד בקרב האוהדים הראה בבירור שהם מעדיפים שאנצ'לוטי יישאר, בטח כשהאלטרנטיבה היא בניטס. אז עכשיו המאמן הטרי צריך להתמודד עם סגל עמוס כוכבים שהוא חייב לדעת איך להשתמש בו נכון, כי גם הנשיא וגם הקהל מחכה לו בפינה. והוא, מה הוא בסך הכל ביקש? לחזור למועדון בו גדל והחל את דרכו כמאמן במחלקות הצעירות. הרגשנות הזו לא עושה רושם על פלורנטינו, לא באמת. רק תשאלו את קסיאס, ואת ראול ומוריינטס והיירו ודל בוסקה.
יכול להיות שבניטס יצליח במשימה. ייתכן שהוא ייקח את האליפות מידיה של ברצלונה, אולי אפילו יוביל את ריאל מדריד לזכיה מספר 11 באליפות אירופה. אבל ניסיון העבר מלמד אותנו, וגם אותו, שזה ממש לא ישנה את המעמד שלו. פלורנטינו פרס מנהל את ריאל כמו ג'ורג' ר.ר. מרטין, יוצר "משחקי הכס". גם הדמות הכי מוצלחת ואהובה יכולה למצוא את עצמה מדממת על הרצפה.
