כשיוהאן קרויף חזר לאמסטרדם בשביל לשחק עם אייאקס ב-1981, הייתי בן 12 וחייתי בהולנד. בילתי את נעורי בשקיקה לכל מה שהוא אמר על כדורגל, זה היה כמו לקרוא שיחות עם אלברט איינשטיין בעיתון פעם בכמה ימים.
קרויף אמר דברים שניתן ליישם אותם בכל רמה של כדורגל, "אל תמסור מסירות רוחב, כי אם הם יחטפו את הכדור, השחקן החוטף מיד עובר שני שחקנים, אותך ואת השחקן שמסרת אליו", "אל תמסור לרגליים של השחקן, אלא לפניו, כך שהוא חייב לרוץ אל הכדור, מה שמאיץ את קצב המשחק", "אם יש לך משחק רע, שחק פשוט: תמסור לשחקנים הקרובים אליך מספר פעמים ובמהרה יחזור אליך הביטחון העצמי".
כל מי ששיחק או אימן בהולנד בשנות ה-70 ו-80, מדניס ברגקאמפ ללואי ואן חאל (למרות שהוא לעולם לא יודה בכך) למדו מתורתו של קרויף. קרויף הוא האבא של הכדורגל ההולנדי. הוא יצר את כולו, הטוב וגם הרע.
הוא גדל מטרים ספורים מהאצטדיון של אייאקס ובילה את מרבית ילדותו בסביבות חדרי ההלבשה של הקבוצה. כשהוא ערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 17, ב-1964 (אייאקס הפסידה 3:1 למועדון בשם G.V.A.V) להולנדים לא היתה שום מסורת בכדורגל. היתה להם הופעה בודדת במונדיאל ב-1934 והם הודחו ממנו במהרה. הדבר הכי בולט בכדורגל ההולנדי היה האיטיות שלו. קרויף העריץ כדורגל אנגלי בילדותו.
זה מוזר שקרויף מוכר בחלק מהמקומות מחוץ להולנד בזכות "ההטעיה של קרויף". הוא עבר את שחקן ההגנה השבדי, במונדיאל 1974, בגלל שאידיאל הכדורגל שלו היה – משחק בנגיעה אחת. הוא אמר שהפרדוקס הוא ששחקן חייב להשיג שליטה מלאה בכדור, עוד לפני שהוא נגע בו. אייאקס והולנד שלו, התמסרו מהר יותר מכל קבוצה אחרת. הם התייחסו לכדורגל כ"ריקוד בתנועה" מגנים ביצעו עקיפות, שוערים שיחקו כבלמים, וכל השחקנים הופיעו במקומות מפתיעים על המגרש. העולם קרא לשיטה הזאת "טוטאל פוטבול", ההולנדים בעיקר קראו לזה "בית ספר הולנדי".
אם נדייק, נקרא לזה "כדורגל קרויפי". ארסן ונגר פעם התפאר בפניי שקרויף לפעמים חזר למרכז המגרש כדי להגיד לשני שחקנים להחליף במקומות. רבע שעה אחר כך, הוא אמר להם להחליף בחזרה. ונגר אמר שמכיוון שלא היו עוד "מנצחי תזמורת" על המגרש כמו קרויף, זה היה כמעט בלתי אפשרי לקבוצות אחרות לחקות את הכדורגל הקרויפי.
ובכל זאת, ההולנדים עשו עבודה טובה בנסיונות החיקוי שלהם. המאמנים הגדולים מהדור של קרויף, הבולטים בניהם - ואן חאל וחוס הידניק, שיחקו כדורגל בסגנון "בית הספר ההולנדי". ואן חאל וקרויף לא התסדרו באופן אישי. בעוד קרויף השחקן הפך את אייאקס לקבוצה הטובה בעולם, ואן חאל היה שחקן שקול וחכם, אבל איטי בקבוצת המילואים של אייאקס – חקיין של קרויף. שנים מאוחר יותר, השניים רבו. ככל הנראה בזמן מסיבה באחוזתו של קרויף בברצלונה. על אף אי ההסכמות ביניהם, הם חשבו באופן כמעט זהה על כדורגל.
אחרי שתי הפרישות של קרויף, הראשונה ב-1978, והשניה ב-1984, ההולנדים החלו לפספס טורנירים, הם שכחו את הסגנון שהוא לימד אותם. קיס רייברס, מאמן הולנד בתחילת שמונת השמונים, אפילו אמר שההולנדים צריכים לשאוף לשחק כמו "ברזיל של אירופה".
ב-1985, קרויף מונה למאמן אייאקס, בעוד מיכלס אימן את נבחרת הולנד. ותוך זמן קצר, ההולנדים שיחקו שוב כמו ההולנדים. השחקנים הגדולים שזכו בתואר הבינלאומי היחיד של הנבחרת, יורו 1988, מרקו ואן באסטן, פרנק רייקרד, רונלד קומן ורוד חוליט שיחקו כולם לצידו של קרויף. המאמן שלהם היה מיכלס. הביקורת המתמדת של קרויף עיצבנה אותם (הוא פשוט לא יכל להפסיק לדבר). אבל השחקנים האלה היו הבנים הרוחניים שלו.
כמאמן אייאקס, קרויף הפך את אקדמיית הקבוצה, לקו ייצור לשחקנים בדמותו. אימוני הילדים כללו משחקים של 2 באמצע נגד 5. "כל תורת הכדורגל נמצאת התרגיל הפשוט הזה", אמר קרויף. התוצאה היתה, הדור של דניס ברגקאמפ, התאומים דה בור ופטריק קלויברט. במהלך מונדיאל 1998 קרויף היה פרשן טלויזיה בהולנד, והוא צפה ברוב המשחקים כשהוא עומד על גשר גבוה שצופה על האצטדיון. מלמטה, הוא נראה כצללית של דמות קטנה עם אף ארוך, ולקהל ההונלדי הכתום היה נדמה שהאבא של הכדורגל ההולנדי מפקח על יצירתו.
ההשפעה שלו על הכדורגל ההולנדי היתה טוטאלית, אך לא תמיד היא היתה חיובית. קרויף אהב להתווכח והוא פיתח תאוריה שקונפליקטים בתוך הקבוצה הם מועילים בגלל שהם נתנו לכולם משהו להוכיח. הוא קרא לזה "מודל הקונפליקטים". המודל היה הקו המנחה של בניית קבוצות הולנדיות. אפילו קרויף התלונן פעם: "ברגע שאתה פותח את פיך על מנת לנשום, שחקנים הולנדים צועקים 'כן אבל...!". במונדיאל 1990 וביורו 1996 מודל הקונפליקטים קרע את הנבחרת מבפנים.
גם הבוז שלו לפנדלים פגע בהולנד, קרויף החשיב את הפנדל לפשוט ואכזרי כל כך שהוא בעצם חסר עניין. וכזכור ב-1982 הוא הוציא לפעול את המסירה בפנדל בשיתוף פעולה עם יאספר אולסן.
קרויף תמיד ניסה להמציא את הכדורגל מחדש. אבל הוא כמעט ולא טרח לחשוב על פנדלים כהזדמנויות לכיבוש שערים. (לא היתה לו בעיטה חזקה, והוא כמעט ולא בעט פנדלים בעצמו). חוסר ההצלחה של הכדורגל ההולנדי המושפע מקרויף בבעיטות פנדלים, גרם להדחתם מטורנירים רבים.
באופן טראגי, לקרויף לא היה חשוב במיוחד לנצח. הוא אמר שכמאמן, שיושב על הספסל וצופה במשחק, הוא לעיתים שכח מה התוצאה. הוא יותר התעניין במה שקורה על הדשא. הוא תמיד אמר שהולנד היתה "המנצחת האמיתית" של מונדיאל 1974. איך יתכן? קרויף הסביר, כמעט אף אחד לא זוכר את אלופת העולם, נבחרת מערב גרמניה, אבל אוהדי כדורגל, עדיין דיברו על נבחרת הולנד הגדולה. זה היה הניצחון המשמעותי עבורו. במיוחד בגביע העולם ב-1998, הולנד אמנם הודחה אבל המשיכה להתפאר שהיא היתה הטובה ביותר. הגישה הזאת, ככל הנראה, עלתה להם בתארים.
אין כמעט הוגים גדולים שנשארים כאלו כל ימי חייהם. אחרי שפוטר ע"י ברצלונה ב-1996, קרויף הפסיק להשקיע מחשבות רבות על כדורגל. ההשפעה המכריעה שלו על מולדתו, שהועברה דרך עיתונאים שפעלו כמפיצי תורתו, החלה לפעול כנגד ההולנדים. קרויף עזר להם לקפוא בזמן, כשהוא מתעקש שהכדורגל בשנות השבעים היה מושלם. הוא אמר ששחקן ימני, צריך לשחק בצד ימין, וששחק שמאלי, בשמאל. לא להפך כפי שהעדיפו מאמנים מודרניים.
קרויף גם רחש בוז לאימונים הפיזים ששינו את הכדורגל העולמי בשנים האחרונות. לרוע המזל, ההולנדים המשיכו להקשיב לו. כתוצאה מכך, כשקבוצה הולנדית משחקת נגד יריבה זרה, היא לרוב נראית כמו טלטאביז נגד שרירנים. קרויף המציא את הכדורגל ההולנדי, אבל הוא גם עזר להביא אותו לנקודת השפל הנוכחית שלו. הנבחרת הלאומית תחמיץ את יורו 2016 והמצב של קבוצות ההולנדיות באירופה הוא עצוב מכדי לחשוב עליו.
עוד סימפטום לאוזלת היד ההולנדית: הקשיים של ואן חאל עם מנצ'סטר יונייטד. הכדורגל שואן חאל תמיד ראה מול עיניו, לא עובד יותר. והוא עדיין מחפש תוכנית גיבוי. היה זה תלמידו הספרדי של קרויף, פפ גווארדיולה, שהבין שהמשחק הקרויפי היה זקוק לעדכון מתמיד. הברצלונה שפפ בנה, ובאיירן מינכן שלו היום, עשו משהו שההולנדים לא עשו: התאמה של תורת קרויף למאה ה-21.
אבל עכשיו, שההולנדים הגיעו לתחתית, יש לצפות מהם להתנהג כיורשים האמיתיים של קרויף: לדחות את כל המסורות, ולהמציא מחדש את כל שיטת המשחק שלהם, כפי שעשה לפני 50 שנה בחור צעיר עם פה גדול מאמסטרדם.
סיימון קופר הוא סופר-עיתונאי הולנדי, שכותב בפייננשנל טיימס בעיקר על כדורגל אירופי. בין ספריו שתורגמו לעיברית אפשר למצוא את "כדורגל נגד האויב" ואת "אייאקס הולנד והמלחמה - אנטישמיות, יהודים וכדורגל במלחמת העולם השנייה ואחריה".
