לאו מסי תפס אתמול יום בינוני. במושגים שלו - ובהשוואה למה שראינו ממנו בתקופה האחרונה - אפשר אפילו לומר, יום חלש. ובכל זאת ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד.
בבארסה צריכים להיות מרוצים מהעובדה הזו, כי היא מוכיחה שהקבוצה לא תלויה באופן מוחלט ביכולתו של ה"פרעוש". ברור, הוא היה ויישאר השחקן החשוב ביותר של הקבוצה. הוא ימשיך להיות המבקיע העיקרי והמבשל המצטיין (גם אתמול הוא בישל, את השער הראשון), אבל אי אפשר לצפות ממנו שבכל משחק נתון יהיה בשיאו.
בכלל, ברצלונה לא ממש הרשימה אתמול וזה בא לידי ביטוי גם באחוזי אחזקת הכדור. מזמן לא ראינו קבוצה שהחזיקה בכדור כמעט כמו בארסה (48.3 אחוזים), ועוד בקאמפ נואו.
חבייר מסצ'ראנו הגיב על כך אתמול אחרי המשחק ואמר: "כדורגל זה הרבה דברים, לא רק פוזשן". והוא צודק, אבל העובדה הזו רק מוכיחה עד כמה היה אתמול קשה לבארסה ועד כמה ריאל מדריד הייתה טובה בשעה הראשונה של המשחק. עד שספגה את השער השני, של לואיס סוארס.
גם אוהדי בארסה יודו שהשער של החלוץ מאורוגוואי הגיע משום מקום ובניגוד למהלכי המשחק. ריאל הייתה עדיפה, הגיעה ליותר הזדמנויות והרגישה שהיא יכולה וצריכה לנצח את יריבתה הגדולה.
ואז בארסה כבשה בהתקפה מתפרצת, ממסירה ארוכה מההגנה להתקפה, מהלך שכל כך לא מאפיין את סגנון המשחק שלה, אבל זה חלק מהשינוי שעובר על הקבוצה שמתכוננת לעידן שאחרי צ'אבי.
צ'אבי נכנס אתמול בדקה ה-80 במקום אנדרס אינייסטה, רק כדי לשמור על היתרון שנוצר לבארסה במרכז המגרש. הוא הצטרף לסרחיו בוסקטס שנכנס 4 דקות לפניו במקומו של איבו רקיטיץ'. אגב, אחת מהסיבות לכך שהקישור של ריאל נראה טוב יותר בשני שלישי הראשונים של המשחק הייתה חסרונו של בוסקטס, שלא היה כשיר לחלוטין.
עם כל הכבוד למסצ'ראנו, שהוא קשר דפנסיבי מעולה, בוסקטס נותן לקישור של בארסה מימד נוסף. הוא גם חושב קדימה, לעבר ההתקפה, וגם מחבר טוב יותר את השחקנים שלצידו במסירות הקצרות ובתנועה האלכסונית שלו. כשהוא לא היה על המגרש (וגם לא צ'אבי, אבל במקרה שלו הגיל כבר מדבר), היה קל הרבה יותר ללוקה מודריץ' לנהל את המשחק של ריאל.
וכמו שבוסקטס הוא שחקן חשוב מאין כמותו עבור בארסה, כך מודריץ' עבור ריאל. בתקופה שהוא נעדר בגלל הפציעה, ריאל הפסידה 6 פעמים ואיבדה גובה. מהרגע שהוא חזר ריאל נראית הרבה יותר טוב. המשחק זורם, המסירות המתוחכמות פנימה עובדות, ולראייה גם הבישול של בנזמה לרונאלדו.
הבעיה היא שמודריץ' עדיין לא בכשירות מלאה ואין לו עדיין את הכוחות לסחוב 90 דקות בקצב הזה. אם הוא היה חוזר מהפציעה לפני חודש ולא לפני שבוע וחצי, יכול להיות שהמשחק אתמול היה מסתיים אחרת לחלוטין.
ריאל ירדה מהמגרש אמש מתוסכלת מאוד, מאחר שהרגישה, בצדק, שלא נפלה מיריבתה ולמרות זאת הפסידה. וההפסד הזה עלול להיות בעל משמעות ענקית עבור המשך דרכו של המאמן קרלו אנצ'לוטי וגם של גארת' בייל, שכמעט ונעלם מהמגרש במחצית השנייה.
חייבים לומר, הקלאסיקו אתמול לא היה קלאסי. השחקנים הגדולים לא התעלו על עצמם, והכדורגל לא היה מרהיב כמו במפגשי עבר רבים בין שתי הגדולות. אבל זה לא הוריד דבר מרמת האינטנסיביות והמחוייבות של כל מי שהיה מעורב במשחק.
בארסה ניצחה, פתחה פער של 4 נקודות בפיסגה ורוב הסיכויים שהיא תזכה באליפות. אבל בריאל מדריד, אחרי שישקע האבק ותתפוגג תחושת ההחמצה, צריכים להתמקד דווקא בנקודות החיוביות שהתגלו במשחק שלהם ולהבין שהמשבר נמצא מאחוריהם. ומי יודע, עם קצת מזל, הם עוד עשויים לעשות את מה שעשו לפני 8 שנים.
ריאל הייתה בעונת 2006-7 במרחק 4 נקודות מהמקום הראשון, כשנותרו 10 מחזורים לסיום, ובכל זאת הצליחה לסגור את הפער מול ברצלונה ולזכות באליפות.
ריאל ובארסה סיימו אז את העונה עם 76 נקודות כל אחת, כאשר לברצלונה הפרש שערים טוב בהרבה (פלוס 45 לעומת פלוס 26 של ריאל), אבל האליפות לכה למדריד בזכות היתרון במפגשים הישירים.
אם התסריט הזה יחזור גם השנה והשתיים יסיימו עם אותו מספר נקודות, האליפות תהיה של ריאל, שניצחה 1:3 והפסידה 2:1. אז כן, בריאל מקווים שההיסטוריה תחזור על עצמה.
