רק לפני שבע שנים בגביע העולם 2010 בדרום אפריקה, נבחרת הולנד הייתה על פסגת העולם. הכתומים סיפקו לאוהדיהם מונדיאל חלומי כשניצחו את כל ששת משחקיה בדרך לגמר ואף הדיחו את הפייבורטית לזכייה ברזיל, כבר בשלב שמונה האחרונות.
עבור נבחרת האורנג' זאת הייתה העפלה שלישית (וראשונה מזה 32 שנים) לגמר מונדיאל. ספרד, שניצחה בסופו של דבר 0:1 משער בלתי נשכח של אנדרס אינייסטה בדקה ה-116 בהארכה הותירה את הולנד שוב בלי הגביע החשוב מכל. למרות האכזבה הברורה ממדליית הכסף, באותו הקיץ ההולנדים היו בשיאם. ווסלי סניידר, אריאן רובן, רובין ואן פרסי, דירק קאוט, רפאל ואן דר וארט, מארק ון בומל ושאר שחקני הנבחרת, הבשילו והתחברו בדיוק ברגע הנכון.
נישאים על גל ההצלחה מדרום אפריקה, ברט ואן מרוויק הוביל את הנבחרת גם ליורו 2012, אך הפעם המאמן וחניכיו נחלו כישלון חרוץ. הנבחרת הכתומה הפסידה את כל שלושת משחקיה בשלב הבתים (שובצה בבית המוות עם פורטוגל, גרמניה ודנמרק) ולמעשה הכישלון הזה הוא שהראה למאמן את הדרך החוצה. יורשו בתפקיד, לואי ואן חאל היה האחרון להגיע להישג משמעותי עם הנבחרת.
חזרתו לתפקיד באמצע 2012, אחרי הכישלון המהדהד ביורו עוררה המון סקרנות ועניין. ואן חאל העלה את האורנג' למונדיאל 2014 בברזיל והביא עימו לנבחרת את מערך ה 3-5-2 המפורסם שלו שהדגיש את תפיסתו לפיה הנבחרת לא תוכל לזכות בטורניר גדול רק על סמך כישרון. שיטת משחקו של ואן חאל לדעת רבים הזניחה את הטוטאל-פוטבול ולמרות המקום השלישי באותו מונדיאל בברזיל קולות רבים קראו לסיים את דרכו בנבחרת.
לאחר אותו קיץ, הקולות והביקורת השפיעו, ואן חאל עזב לטובת הפרויקט שנכשל במנצ'סטר יונייטד וחוס הידינק נקרא לדגל. תקופתו סימנה יותר מכל את תחילת ההדרדרות של נבחרת האורנג' והוא הוחלף על ידי עוזרו, דני בלינד. גם המהלך הזה לווה בהרמות גבה לכל רוחבה של ארץ המישור הקטנה. בלינד שאימן רק תקופה קצרה, לפני יותר מעשור באייאקס, הועדף על פני מאמן מנוסה ובעל השפעה כמו רונאלד קומאן. במקביל למינוי המפתיע, השחקנים המובילים של הנבחרת החלו להתבגר ולסבול מפציעות (ואן פרסי, רובן, סניידר), חלקם פרשו (קאוט, הייטינחה) וחלקם סבלו מהדרדרות מקצועית ומיעטו לשחק בקבוצותיהם (אפליי, סטקלנבורג, ואן דר וארט, דה יונג, הונטלאר).
מעל הכל, שורש המשבר של הכדורגל ההולנדי נעוץ בעובדה, שבשנים האחרונות האורנג' נכשלו בהבאת בשורה גדולה בגזרת השחקנים הצעירים. הציפיות הגדולות מקווין סטרוטמן, ממפיס דפאיי, קווינסי פרומס וג'ורג'ינו וינאלדום לרשת את עמדות הכוכב בהרכב ולהוביל את הנבחרת נשארו בגדר ציפיות בלבד. הנבחרת הכתומה עדיין נשענת על המנהיגות והניסיון של שחקנים כמו רובן, סניידר והזימון הטרי לסגל, רובין ואן פרסי. כולם אגב, עברו את גיל 33.
כדי להבין את עומק המשבר בו שרויה הולנד, מהרגע בו סיימה במקום השלישי במונדיאל 2014, צריך לבחון את המשחקים הרשמיים שקיימה בשלוש השנים האחרונות. מתוך 16 משחקי מוקדמות בסה"כ, רשמה נבחרת האורנג' שבעה נצחונות. כולם הגיעו נגד נבחרות מהדרג הנמוך באירופה: קזחסטן (פעמיים), לטביה (פעמיים), לוקסבורג (פעמיים) ובלארוס. מאידך, ההולנדים הפסידו בשבעה משחקים, לאיסלנד (פעמיים), צ'כיה (פעמיים) טורקיה, צרפת ובולגריה. בשורה התחתונה, מאז הניצחון 1:2 על מקסיקו בשמינית גמר מונדיאל 2014, הולנד לא ניצחה במשחק רשמי ב-90 דקות, נבחרת הממוקמת מעל המקום ה-71 בדירוג העולמי של פיפ"א.
ב-9 למאי השנה, מונה דיק אדבוקאט למאמן הנבחרת בפעם השלישית בקריירה שלו. הוא החליף את בלינד שפוטר בעקבות ההפסד 2:0 לבולגריה, בחודש מרץ האחרון. ההפסד המפתיע סיבך מאוד את הולנד בבית שעל הנייר הייתה אמורה לתפוס בו את אחד משני המקומות הראשונים. קו פרשת המים מבחינת ההתאחדות ההולנדית הייתה החלטתו של בלינד לזרוק לטבילת אש את מתיס דה ליחט, בלם בן 17, היישר להרכב הראשון במשחק כה חשוב בסופיה.
שגיאה חמורה בהגנה כבר בדקה ה-5 למשחק של דה ליחט שפתח קודם לכן רק פעמיים בהרכב קבוצתו איאקס, סידרה לבולגרים את השער הראשון ומשם הולנד כבר איבדה את המשחק לגמרי. הבלם הצעיר הוא רק דוגמא קיצונית לבעיה רחבה בהרבה. חוסר הניסיון בא לידי ביטוי במשחק נגד בולגריה, כאשר מתוך ה-11 שפתחו היה רק שחקן אחד עם יותר מ-45 הופעות (אריאן רובן), בעוד לשישה שחקנים היו פחות מ-20 ושלושה עם פחות מ-10.
בסיום הניצחון 0:5 על לוקסמבורג החלשה, שהיה המשחק היחיד בו עמד על הקווים עד כה, נשאל אדבוקט על ידי העיתונות ההולנדית האם יש לנבחרת בכלל סיכוי להעפיל למונדיאל. המאמן הוותיק, שיחגוג את יום הולדתו ה-70 בסוף ספטמבר, והגיע עם עוזרו רוד חוליט על תקן "צוות חילוץ" ענה: "אני מאוד מרוצה ממה שראיתי היום, אבל אני ריאלי. אנחנו יכולים לנצח בצרפת, ואני מבטיח ששחקניי יהיו מוכנים לכל תרחיש. יש לי תחושה מאוד טובה בנוגע לנבחרת הזאת".
אדבוקאט הוא מסוג המאמנים הלאומיים, שנתפס על ידי ההולנדים כפטריוט שמתרגש לייצג את ארצו. הניסיון הבינלאומי והשלווה האופיינית שלו יסייעו רבות לנבחרת שנמצאת במשבר עמוק כל כך. לאדבוקאט יש קשר מיוחד עם שחקניו, שחלקם עדיין לא נולדו כשאימן את נבחרת האורנג' בין 1992 ל-1994 והוליך אותה למונדיאל בארה"ב בו נעצרה רק ברבע הגמר נגד ברזיל. עבור חלקם, כמו לווסלי סניידר ב-2003, הוא היה זה הוא שנתן את ההזדמנות הראשונה בנבחרת.
במשחק הניצחון שהחזיר את הולנד למרוץ (נגד לוקסמבורג ב-9 ליוני האחרון) חגג ווסלי סניידר, הרכש הטרי של ניס, פעמיים. ראשית, ציין ההולנדי הוותיק את יום הולדתו ה-33, ושנית הוא ציין את הופעתו ה-131 במדי האורנג', שיא הופעות לשחקן בכל הזמנים (חלף על פני אדווין ואן דר-סאר).
בסיום המשחק, בו גם כבש סניידר את השער השני לזכות האורנג', אדבוקאט הרעיף עליו מחמאות: "מאוד התרגשתי בשבילו. התרגשתי בהמנון כשהסתכלתי עליו שובר את השיא. הוא עדיין אחד המוסרים הטובים בעולם ואנחנו חייבים לנצל אותו לזמן ארוך ככל האפשר". הניצחון פתח את התיאבון של המאמן שהצהיר: "אנחנו חייבים ללכת על המקום הראשון. שני המשחקים הקרובים נגד צרפת ובולגריה מאוד חשובים ואנחנו חייבים לנצח את שניהם".
חלוצה של פנרבחצ'ה, שיאן ההבקעות בנבחרת בכל הזמנים, לא זומן לנבחרת מאז אוקטובר 2015. "אני חושב שהוא מהחלוצים הטובים ביותר שיש לנו. הוא יכול לתרום לנו רבות", החמיא המאמןלחניכו לשעבר במועדון הטורקי. בנוגע לואן דה ביק, עבור קשרה האחורי של אייאקס, זה הוא זימון ראשון לנבחרת הבוגרת אחרי 40 הופעות ושישה שערים במדי הנבחרות הצעירות של הולנד. אדבוקט מאמין בצעירים, אך רוצה אותם בשלים.
נבחרת הולנד תעלה ביום חמישי לדשא בסטאד דה פראנס, למשחק במסגרת מוקדמות המונדיאל כשהיא יודעת שאין דרך חזרה. לאחר הכישלון להעפיל ליורו המורחב של 2016, חבל ההצלה האחרון לכבודו של הכדורגל ההולנדי יופיע אך ורק במסגרת 90 הדקות החשובות ביותר של האורנג' עד כה בקמפיין. זה יקרה דווקא נגד יריבה עוצמתית ומאוד לא נוחה שגם לה יש יומרות מכיוון שעדיין לא הבטיחה את מקומה בקיץ הבא ברוסיה. צרפת שהנחילה באוקטובר האחרון הפסד צורם 1:0 לאורנג' באמסטרדם, תגיע למשחק נגד הכתומים, עם מספר נקודות זהה לזה של שבדיה (הפתעת הבית והמדורגת ראשונה) ועם יתרון 3 נקודות על ההולנדים.
עם תמיכת הקהל ומול איצטדיון מלא, תנסה נבחרת הטריקולור לעשות צעד מאוד משמעותי להבטחת השתתפותה בגביע העולם הקרוב. הולנד מצדה, זקוקה לנס שיגרום לה ולמאמנה החדש-ישן, לצאת עם ידה על העליונה מקרב האימפריות בפריז ובכך להשתוות לצרפתים. לא יהיה זה מוגזם לקבוע כי המשחק הזה, הוא החשוב ביותר שידע הכדורגל ההולנדי בשבע השנים האחרונות. ככל הנראה, הכי חשוב מאז אותו ערב בלתי נשכח ביוהנסבורג בו אמנם נכנעה נבחרת האורנג' לספרד האגדית של דל בוסקה בגמר מונדיאל 2010, אך הייתה על גג העולם.
