"The fact that you've got 'Replica' written down the side of your gun, and the fact that I've got 'Desert Eagle point five O' written on the side of mine, should precipitate your balls into shrinking, along with your presence. Now... Fuck off".
תודו. כשקראתם את הכותרת, סביר להניח שהשם הראשון שקפץ לכם לראש הוא של האיש הססגוני שחתום על הציטוט שלמעלה. הגיוני. לרוע מזלכם מעריצי ויני ג'ונס בישראל, שמו של כדורגלן העבר ושחקן הקולנוע בהווה לא יוזכר יותר בכתבה.
אולי בעצם עוד פעם אחת. ולמה בעצם? לטובת קוראינו הצעירים - ויני ג'ונס לא החל בתור שחקן קולנוע, אלא ככדורגלן (שיחק בין היתר בווימבלדון, לידס וצ'לסי). שנה לפני שפרש ממשחק פעיל ב-1999, לוהק לסרט הראשון בחייו, סרטו של גיא ריצ'י, "לוק סטוק ושני קנים מעשנים". סרט חובה אגב.
בניגוד אליו, ישנם כאלה שעשו את הדרך ההפוכה. שעוד לפני שהפכו לכוכבים בהוליווד ניסו לכוון לקריירה אחרת - קריירה על הדשא. לא בתור גננים, קוונים, שופטים או כל עבודה אחרת שמתבצעת על הדשא, אלא ככדורגלנים. לצערם (או אולי לא?) זה לא כל כך הלך. ולכן, הסיבה שלא נדבר יותר על Bullet tooth Tony (לקטנוניים שביניכם, זה רק כינוי מסרט, שמו לא הוזכר) היא שהכתבה הזו עוסקת באלה שהלכו בדרך ההפוכה ממנו. שנתחיל?
"סטופ סטופ סטופ. מה זאת אומרת ויני ג'ונס לא יוזכר יותר בכתבה? Are you F***** mad?!”. אה, תיראה מייט, מוסבר פה למעלה בדיוק את נושא הכתבה. אני מצטער, אבל אתה לא יכול לקחת בה חלק.
"*** **. מה זה לעזאזל כל ה***** כוכביות האלו? מה נסגר עם האתר שלכם? אי אפשר לקלל פה?!”. לא. "****. לקחת לי 50 אחוז מאוצר המילים. WHAT EVER. אמצא לי מקום אחר שם יכתבו עליי". רגע, חכה. אני מבטיח שיום אחד אעשה כתבה רק עליך, בסדר? “טוב, אתה יודע איפה למצוא אותי. עכשיו תתחפף מפה. אה, וד"ש לוואליד באדיר".
איש קשה הוולשי הזה, אני אומר לכם. טוב, העיקר שזה מאחורינו ומזל שזה נגמר בצורה יפה. לא כיף להסתבך עם וולשי בגובה וברוחב 1.87. סליחה על העיכוב. נחזור לענייננו.
ליאם ניסן: המחצית המרגשת מול שמרוק רוברס
את ליאם ניסן כולנו מכירים. החל מהתפקיד המרגש בתור אוסקר שינדלר בסרט "רשימת שינדלר" ועד התפקיד המותח בסרט "חטופה". לניסן, שהיה מועמד לאוסקר על "רשימת שינדלר", יש מסתבר, גם כישורים אחרים.
הוא נולד לפני 59 שנה בצפון אירלנד וכבר בגיל תשע החל להתאגרף. הוא היה מתאגרף כל כך טוב, שבתחרות חובבנים שנערכה במחוזו הוא זכה במקום הראשון. ניסן החל לשחק בגיל 11. מורתו לאנגלית הציעה לו תפקיד בהצגה כיתתית. הסיבה היחידה שלקח את התפקיד, כך טען, היא שהילדה אותה כל כך אהב שיחקה שם. איזה מזל עבורנו.
כל חייו שיחק כדורגל וכשהגיע לאוניברסיטה החל לשחק באופן רציני יותר. שחקן העבר, שון תומאס ז"ל, שאז שימש כסקאוט של בוהמיאן מהליגה האירית הראשונה, ראה אותו משחק, התלהב וזימן אותו למבחנים. לאחר מספר שבועות עלה ניסן למבחן האמיתי – הוא שולב בתחילת המחצית השניה במשחק מול שמרוק רוברס. למזלנו הוא לא זכה לחוזה והחליט לפנות למשחק. אגב ניסן ידוע כאוהד מושבע של ליברפול.
קולין פארל: כשהאבא והדוד כדורגלנים
הרבה ילדים, שאביהם היו כדורגלנים, נדחפים לדשא ומדורבנים כדי שיהפכו בעתיד לשחקני כדורגל. כך גם קרה עם קולין פארל. אביו, הימון, היה כדורגלן בשמרוק רוברס וכך גם דודו, טומי. קולין בן ה-35 נולד באירלנד. עוד לפני שפנה למשחק ניסה את מזלו בהרכב בנים. את בויזון אתם זוכרים? פארל ערך מבחן בד, אך לא התקבל.
השחקן אשר זכור לנו מתא טלפון, ברוז' וכו', אסף בארון שלו פרסים כמו גלובוס הזהב עבור השחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה/מוזיקלי, אך בכדורגל המצב היה קשה יותר. פארל שיחק עד גיל נוער באופן מקצועי (בשמרוק רוברס כמובן) ואט אט הבין כי הוא אינו טוב מספיק. “אבא אמר שלא נראיתי רעב מספיק, כאילו לא רציתי לשחק עם כל ליבי. אני חושב שהוא צדק", אמר פארל, אוהד מושבע של ווסט ברומיץ'.
שון קונרי: ההצעה המפתה ממנצ'סטר יונייטד
הסקוטי הנהדר הזה (כבר לא צעיר הילד, בן 81) הוא כנראה שחקן הכדורגל הטוב ברשימה הזו. בצעירותו שיחק קונרי בוניריג רוז, קבוצה המדשדשת בליגות הנמוכות בסקוטלנד. כבר אז שמו לב בקבוצתו ובקבוצות אחרות שמדובר בכישרון ענק. סקאוט של איסט לייף (כיום בליגה השניה בסקוטלנד) הציע לו מבחנים בקבוצתו. מיותר לציין שהוא עבר אותם בתוך ימים ספורים.
והנה החלק המעניין: בזמן משחק ראווה בין קבוצתו לקבוצה אחרת, מאט באסבי, אז מאמן מנצ'סטר יונייטד, נכח ביציע. באסבי התלהב מאוד מהיכולת של קונרי, ממבנה גופו החסון ובסוף המשחק, תאמינו או לא, הוא ניגש אליו והציע לו חוזה מיידי במנצ'סטר יונייטד.
"באותה תקופה הבנתי שקריירה של כדורגלן היא עד גיל 30 והייתי כבר בן 23, לכן החלטתי לסרב ולפנות למשחק", אמר קונרי, "זה השתלם בסופו של דבר. זה התברר כאחת ההחלטות החכמות בחיים שלי”, הוסיף השחקן הוותיק שזכור לנו מ"ג'יימס בונד", "הפריצה לאלקטרז", "הבלתי משוחדים" (על תפקידו בסרט זה זכה באוסקר בקטגוריה - שחקן המשנה הטוב ביותר) וכו'.
לא רק שחקנים: השף גורדון ראמזי. שיחק בריינג'רס, או שלא?
אני יודע שהובטח כאן שידובר אך ורק על שחקני קולנוע. אך איך אפשר להתעלם מדמות כה צבעונית כמו השף גורדון ראמזי? הסקוטי הססגוני, לו 13 כוכבי מישלן (!) החל לשחק כדורגל מגיל צעיר.
הסיפור של ראמזי קצת מסובך. בבריטניה טוענים כי הוא בצעירותו נבחן בגלאזגו ריינג'רס ובמהלך המבחנים הוא נפצע קשה מאוד בברכו. מצד שני, ראמזי טוען כי הוא ערך שני משחקים רשמיים בריינג'רס, שם מכחישים שכך היה וטוענים כי מעולם לא שיחק בקבוצתם. אכן תעלומה.
"אני זוכר אותו מצוין. הוא היה כל כך תחרותי וכל כך רצה לנצח כל הזמן. הוא ניסה להיות הכי טוב שאפשר", אמר מאמן ריינג'רס כיום, אלי מקויסט. “אני זוכר ששיחררו אותי עקב הפציעה. זו הרגשה מגעילה. אבל אסור לי לשכוח שללא כל החוויות שעברתי באייברוקס, לא הייתי הופך לשף שאני היום", נזכר ראמזי.
ניקי בירן מווסטלייף: השחקן שהפך לזמר
אם כבר סטינו מהנושא, אז נמשיך. עוד קצת, מבטיחים. זוכרים את ההרכב "ווסטלייף"? חבורת הבנים שכיכבה בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000? מסתבר שאחד מחברי ההרכב, ניקי בירן, היה כדורגלן מחונן. בירן, שנולד באירלנד, ייצג את כלהנבחרות הצעירות של מדינתו וב-1995 הגיע שיא הקריירה שלו. בירן הוחתם בלידס יונייטד. לאחר שנתיים בקבוצה, הסתיים חוזהו והוא חזר לאירלנד שם שיחק בשלבורן לפני שפרש ופנה לשירה וריקוד.
קצת תמונות: כוכבים משחקים כדורגל
מלבד הסלבריטאים עליהם רשמנו, ישנם כאלה שאמנם לא שיחקו מעולם באופן מקצועני, אך בהחלט נענו בחיוב לכל בקשה לקחת חלק במשחקי ראווה. מלבד שחקני קולנוע או זמרים, ישנם ספורטאים העוסקים במקצוע אחר שלקחו חלק במשחקים ראווה, הנה כמה מהם.
