כמעט בלתי אפשרי לסכם את הקריירה של אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה, לא רק בגלל מספר השנים הרבות בהן שיחק ברמות הגבוהות ביותר - אלא בעיקר בשל העובדה הפשוטה: שזה ראיין גיגס לא ילבש יותר את מדי יונייטד זה משהו שקשה לחיות איתו.
במשך השנים, לא מעט שחקנים גדולים דיברו בשבחו של הוולשי הצנום. לואיס פיגו אמר עליו שהוא "שחקן שאלוהים בחר בו"; אלסנדרו דל פיירו סיפר שהוא "בכה פעמיים בחיים בגלל כדורגל: פעם כשראה את דייגו מראדונה ובפעם השנייה כשהוא ראה את גיגס"; והמחמאה הגדולה ביותר לגיגס הגיעה דווקא מהאיש שאליו תמיד הוושה. ג'ורג בסט, הוא ולא אחר, אמר: "אולי יום אחד אנשים יגידו שאני הייתי כמו רייאן גיגס".
היסטוריה
רייאן ג'וזף וילסון נולד בקארדיף, ב-29 בנובמבר 1973. אביו היה שחום עור וספורטאי מקצועני בקבוצת ראגבי. בעקבות חוזה שחתם האב עם קבוצת ראגבי במנצ'סטר, היגרה המשפחה לצפון אנגליה, ולאחר מספר שנים נפרדו הוריו. לאחר שאמו נישאה בשנית, החליט ריאן לשנות את שם משפחתו לשם נעוריה של אמו: גיגס.
בגיל 10 כבר הצטיין במסגרת קבוצת הילדים של בית ספרו בסלפורד, המחוז בו גם נמצא מגרש אולד טראפורד. אחד המאמנים שעבד במנצ'סטר סיטי החתים אותו בבית הספר למצטיינים של המועדון, שם אמור היה להתחיל קריירה ארוכה במדים הכחולים. אלא שאחד הסקאוטים של יונייטד, שלימים יהפוך לאחד ששינה את ההיסטוריה כולה סיפר לפרגסון על ה"ילד הצנום שדומה לבסט". פרגי הגיע לראות, הילד כבש וכשחגג 14 בדיוק הוא הוחתם אותו על חוזה יונייטד. משחקו הראשון בקבוצה הבכירה היה בגיל 17 ותוך פחות משנה הוא הפך לשחקן הרכב קבוע.
השער הגדול ביותר
אפריל 1999, עונת הטרבל, חצי גמר הגביע האנגלי מול ארסנל באצטדיון של אסטון וילה. בהארכה, גיגסי לקח את הכדור בקו מחצית המגרש, פירפר את כל ההגנה וכבש את השער שהוכתר כיפה ביורת בתולדות המפעל. באופן אישי, זה היה השער שלימד אותי לקח: לא לקום לעולם מהכיסא עד סוף משחק. התמזל מזלי להיות שם באותו ערב ולחזות באחד המשחקים הגדולים בהיסטורית הגביע.
יונייטד שלטה במשחק במחצית הראשונה והובילה משער של דייויד בקהאם, ארסנל השוותה משער של דניס ברגקאמפ, רוי קין הורחק ובדקה ה-90 הכשיל פיל נוויל את ריי פרלור ברחבה, אבל פיטר שמייכל עצר את הפנדל של ברגקאמפ. יונייטד ב-10 שחקנים בהארכה וללב שלי זה כבר היה יותר מדי. היה לי קשה לראות את זה, אז ירדתי למזנון והתיישבתי וחשבתי 'אחכה עד הפנדלים, בתקווה שיהיו'. בדקה ה-110 רעד יציע יונייטד מרוב השמחה ולא היה אכפת לי כל כך שלא ראיתי את הגול, עד שרק יום אחר כך ראיתי אותו בטלוויזיה והבנתי מה הפסדתי.
האישיות
גיגס תמיד נשאר מופנם וצנוע, ולא משנה מה היה סטטוס שלו או של יונייטד. לפני מספר שנים הכרתי את מאמן הכושר הראשי של יונייטד, טוני סטראדוויק, ומאז בכל ביקור במנצ'סטר הוזמנתי למתקן האימונים בקרינגטון כדי לראות מקרוב את מאחורי הקלעים של אחד המועדונים הגדולים בעולם. בשעות של ביקורים ואימונים הצלחתי להבין כיצד נעשה גיגס לכדורגלן המעוטר ביותר.
הוא תמיד עובד קשה יותר מכולם, תמיד משמש דוגמה וברוב הפעמים נשאר זמן ארוך אחרי האימון לעבודה אישית. כבר אז דיברו לא מעט מאנשי הצוות שגיגס יהיה האיש היחידי שיוכל להחליף את סר אלכס. "הוא ישיר כמו הבוס", אומרים תמיד ביונייטד. "הוא נחמד לכולם, אבל לא חבר קרוב של אף אחד, אף פעם לא יודעים מה הוא חושב, וכשצריך להיות קשה, הוא הכי קשה".
ברוב הקריירה שלו נמנע גיגס כמה שאפשר מלהופיע בתקשורת, שכן את המסר הזה הוא קיבל מפרגסון, שאסר עליו להתראיין עד גיל 20 - שלוש שנים אחרי הופעת הבכורה. יכול להיות שכפועל יוצא מכך, את השערוריה הגדולה - כשניהל רומן עם אשת אחיו - הוא עבר לבד, מבלי לשתף את אנשי ושחקני המועדון.
ערב גמר ליגת האלופות בוומבלי, מול ברצלונה הגדולה, אנשי הקבוצה דיברו על המקרה במלון. סר אלכס ביקש שיעזבו את גיגסי בשקט וסיפר לכולם שהוא שאל את ראיין אם הוא בסדר. גיגס, שהישירות הייתה תמיד אחת מהתכונות החזקות אצלו, אמר: "זה קשה מאוד, הכל קשה, אבל צריך להתמודד".
האימון והפרישה
כשמונה דייויד מויס למחליפו של פרגוסון, אף אחד לא ציפה שהכישלון יהיה כל כך טוטאלי וליונייטד לא הייתה תכנית מגירה למקרה כזה. בשנים האחרונות עבר גיגס את קורס המאמנים והמחשבה הייתה שבעתיד יהיה מאמן, אם כי על להפוך למאמן ראשי ביונייטד הוא לא דיבר בקול.
כשמויס הציע לו להצטרף לצוות, גיגס הסכים מיד, אבל הבהיר שהוא רוצה להיות שותף לבחירת סגל השחקנים- עובדה שמויס לא ממש התלהב ממנה. את העונה האחרונה קיווה גיגס לזכור אחרת, משום מעטים המשחקים בהם שותף ועליהם השפיע, אבל במשחק הגומלין מול אולימפיקוס הוא הוכיח כמה יונייטד תלויה בו.
לאחר פיטורי מויס, הוא מונה כידוע למאמן זמני. כלפי חוץ העריך גיגס כי לא ימונה למאמן הקבוע, אבל אפשר לומר שבליבו הוא דווקא קיווה שכן. דבר אחר דווקא כן הטריד אותו: התחושה שקריירת המשחק עומדת לפני סיום.
לפני משחק הבית מול סנדרלנד, ראיתי שוב כמה מיוחד וצנוע האיש, כשביקש מעובדת של ערוץ הטלוויזיה של יונייטד לא לקרוא לו בוס (כפי שנהוג לקרוא למאמן), אלא גיגסי. זה היה גם המסר הראשון שלו לשחקנים ולצוות, מיד לאחר שמונה למאמן הזמני: "אני עדיין חלק מכם והייתי רוצה שזה יישאר כך". יחד עם זאת, כולם הבינו מיד שהוא הבוס.
לאחר ההפסד, לא הראה גיגס את אי שביעות רצונו מהשחקנים, הוא התנהג בקרירות ובנימוס בהם הוא ידוע. את המסר הוא העביר בחדר ההלבשה. "אלה לא היו צעקות", אמר אחד מאנשי הצוות, "אבל הוא אמר את אשר על ליבו. יונייטד עם שבעה הפסדים בבית ובפעם האחרונה שזה קרה יונייטד ירדה ליגה".
למחרת, נערך יום כיף לאנשי המועדון והשחקנים יחד עם משפחותיהם, וגיגס הראה עד כמה המנהיגות שלו ייחודית: הוא עבר בין כל המשפחות ושוחח כמעט עם כל אחד. כמובן שהוא לא תכנן שיומיים אחר כך זה יהיה משחקו האחרון. כשנכנס כמחליף, קיוו כל יושבי אולד טראפורד שהוא ימצא את הרשת ובכך ישלים כיבוש בכל עונה של הפרמייר ליג. בדקות האחרונות, כשעמד לבעוט בעיטת עונשין, שר הקהל לשוער האל: "תן לזה להיכנס".
בנאום הפרידה לקהל, הוא לא תיכנן להודיע על הפרישה. אלא שגם הוא הפנים שככל הנראה זה נגמר: המאמן הבא כבר לא ייתן לו להמשיך כשחקן. עם זאת, ההתרגשות והסנטימטליות הן לא תכונות שגיגס מבליט, אבל ההבנה שזה נגמר הגיעה. ערב הגאלה של יונייטד, יומיים לאחר סיום העונה, שם את החותמת כשהוא קיבל מהמועדון פרס על מפעל חיים.
ברגע קבלת הפרס, הוקרן קליפ מרגש משחקנים ששיחקו עמו, יחד עם אגדות מעולם הכדורגל. אחד מהם היה פלה, שאמר לו: "אני מעריץ אותך בעיקר בגלל שנשארת ושיחקת באותו מועדון, כמוני בסנטוס, הלוואי שיום אחד נשחק ביחד". את המחמאה הגדולה ביותר בקליפ מסר סר אלכס, שסיפר: "זה אחד הרגעים הכי גדולים ומרגשים בהיסטוריה של המועדון".
גיגס גם יודע שהוא המאמן הבא של יונייטד אחרי לואיס ואן חאל, כי ביונייטד למדו מהטעות והכינו את תכנית המגירה. הם לא כפו את גיגס על ואן חאל, אבל הבהירו שהם רואים בראיין את העתיד של המועדון. לאחר פגישה אחת בלבד ביניהם הבין המאמן ההולנדי שהוא רק ירוויח מנוכחותו של הוולשי מאחורי הקווים.
24 שנים במדי יונייטד, 963 משחקים, 168 שערים, 162 בישולים, 35 תארים, 13 אליפויות, 2 גביעי ליגת האלופות, 4 זכיות בגביע האנגלי, 4 זכיות בגביע ליגה ואפס כרטיסים אדומים (אחד קטן במדי ווילס). ב-19 במאי 2013 פרשו סר אלכס פרגסון ופול סקולס, ב-19 במאי 2014 פרש האחרון ממחזור 92 ההוא, רייאן גיגס. זה מתחיל להיות תאריך שאף אוהד יונייטד ממש מחבב.
