לפני כשנה וחצי היתה הפעם האחרונה שביקרתי באצטדיון האמירויות. משחק ליגה שגרתי מול סטוק סיטי, שום סיכוי לסיים את העונה עם תואר. הגעתי למתחם המפואר שנבנה בצפון לונדון כמעט ארבע שעות לפני המשחק. מתחילים בסיור במוזיאון הקטן והמרגש של התותחנים, משם עוברים לסיור קצר מסביב לאצטדיון, רגע לפני נכנסים לחנות הרשמית של הקבוצה כדי לקנות חולצה וכמה מזכרות לעתיד, ומקנחים בכניסה לאצטדיון בשביל ההופעה האמיתית.
כ-60,000 אוהדים פוקדים את האצטדיון הזה אחת לשבועיים לערך כדי לצפות במשחקים הביתיים של ארסנל. הם מגיעים גם כן ארבע שעות לפני המשחק, לא מפספסים עוד ביקר ב-The Armoury כדי לבדוק עם הגיעה סחורה חדשה, לוקחים את הילד לעוד סיור במוזיאון, או סתם מנצלים את הזמן כדי לשבת על בירה עם חברים במסעדות הקטנות שסובבות את האצטדיון.
חמש דקות לפני תחילת המשחק זה עוד נראה כאילו אין אף אחד ואתם יושבים לבד בין כל הכסאות הריקים, אך כשהשעון מצביע על שעת המשחק והשחקנים עולים, האצטדיון מתמלא בתוך שניה. 60,000 איש מתיישבים במקום שלהם בסדר מופתי, אין דחיפות, אין בלאגן. ואז מתחילה ההצגה. השירים המוכרים נגד טוטנהאם, העידוד הקולני לארסן ונגר. טוב, אולי עכשיו זה כבר בלי השורה האחרונה.
ביום שבת מול סוונסי, האוהדים שיגיעו ארבע שעות לפני המשחק יוכלו לעשות סיור נרחב בחנות. חולצות של יוסי בניון, מייקל ארטטה, פר מרטסאקר, פארק צ'ו יונג ואנדרה סנטוס יחכו להם.
גם התמונות החדשות של שחקני הרכש יופיעו על הקיר, מי שירצה גם יוכל לקנות תמונה עם חתימה. אני לא יודע אם יוסי בניון באמת ישחק מול סוונסי, אבל מה שבטוח זה שהאוהדים יחכו לו.
למען האמת, הם, כמוני, לא ממש יודעים איך לאכול את ההעברה של יוסי. אין ספק שהוא יצר לעצמו שם באנגליה הרבה בזכות השנים בליברפול. לפחות מבחינת מעברו מצ'לסי לארסנל, אין לו מה לדאוג, השנאה באנגליה הרבה פחות קיצונית מהשנאה פה בארץ. יקבלו אותו באהבה.
השאלה היא איך הוא יחזיר לאותם אוהדים. או אם יקבל צ'אנסים מארסן ונגר. במקום מסוים, יוסי הוא לא רק סימן שאלה מבחינת האוהדים, הוא גם סימן השאלה שמרחף מעל הראש של ארסן ונגר. היה פה הימור גדול בלהביא שחקן שלא שיחק עונה שלמה. אמנם אחד עם קבלות, ועדיין.
ליוסי יש את האיכויות להצליח בארסנל. בטח אם ישחק במרכז, איפה שהוא כל-כך אוהב ובא לידי ביטוי. בתוכנית המשחק ההתקפית והמהירה של ונגר יש לו מקום, ובניגוד לצ'לסי, הסיכוי שלו להיות בארסנל שחקן מוביל הוא הרבה יותר גדול.
זה יהיה מעליב להגיד שעכשיו בניון צריך להוכיח את עצמו, שחקן שכבר השיג כמעט הכל בכדורגל. ועדיין, המבחן של יוסי כמו המבחן של ונגר הוא עצום. מה שבטוח, הוא הגיע לאחד הבתים הכי חמים בכדורגל האנגלי. זה לא אנפילד של ליברפול, אבל זה בערך הכי קרוב לשם בעידן האצטדיונים החדשים. רק בקשה קטנה אחת ממך יוסי, כאוהד ארסנל, תדאג שהדבר האחרון שנזכור מהעונה הזו זה ה-8:2 למנצ'סטר יונייטד, תן לנו סיבה סוף סוף לשמוח.
הכתוב הינו טור דעה
