לא בה בקלות
בראשית הקריירה שלו נאלץ בה לעבור כמה מדורי גיהינום על מנת להשיג חוזה מקצועני ראשון. הוא גדל סמוך לפאריז כבן למשפחה סנגלית דלת אמצעים יחד עם עוד שישה אחים. אחרי מספר שנים בקבוצות נוער קיקיוניות בצרפת, בה ניסה את מזלו במבחנים אצל ליון ואוקזר כשהיה בן 19, אך לא הרשים והחליט לארוז את חפציו ולחצות את התעלה בחיפוש אחר עתיד ורוד יותר. באנגליה סידר לו חבר צרפתי שבוע אימונים בווטפורד, אבל גם בצפון לונדון לא ממש התלהבו ממה שהיה לחלוץ החזק וקל הרגליים להציע. ג'ילינגהאם, בארנסלי וסוואנזי היו הבאות בתור שסגרו את שעריהן בפני בה המתוסכל. "זו הייתה תקופה כאוטית ומבלבלת. לא היה לי כסף, חייתי על טוגנים ומים בלבד, לא ידעתי מה לעשות", שיחזר בה בראיון לסאן את התקופה הקשה בחייו.
אבל המומנטום של הופנהיים נסדק עם פתיחת הסיבוב השני. מלך שעריה, איבישביץ', שבר את הרגל ובלעדיו הקבוצה צנחה למקום השביעי. בה המשיך לשמור על יציבות וסיים את אותה עונה עם 14 שערים. בדיוק שנראה היה שהקריירה שלו עומדת לנסוק, כשל רפואי חמור בברכו מנע ממנו להצטרף לשטוטגארט בקיץ 2009. שנתיים לאחר מכן, מנג'ר סטוק, טוני פוליס, גילה עניין בסקורר האפריקני, אך המעבר ל''פוטרס'' סוכל - ושוב בגלל הבדיקות הרפואיות. לבסוף הייתה זו ווסטהאם שהחליטה לקחת את הסיכון ולרכוש את "הפצצה המתקתקת", בינואר 2011, כשהיא מחתימה את בה על סעיף מיוחד שיאפשר לה להתיר את חוזהו, במידה שהברך השברירית של בה תבגוד בו.
ברוך הבה
לבה לא לקח יותר מדי זמן להסתגל לחיים בפרמיירליג, ואצל אברם גרנט הוא הבקיע 7 שערים בחצי עונה (ב-12 הופעות), בסיומה ירדה הקבוצה לליגת המשנה והסנגלי המשיך בנדודיו כשחתם בניוקאסל. הכוח המתפרץ והמהירות הסילונית של בה באו לידי ביטוי גם אצל אלן פארדיו בצפון מזרח אנגליה. אחרי שהבקיע ב-0:3 על מנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה, אמר עליו מנג'ר ניוקאסל: "התכונה הכי טובה של בה היא הווינריות שלו. חוץ מהשער היפה שכבש, הוא פשוט היה בכל מקום על המגרש. הוא חזק באוויר, דומיננטי ברחבה ותמיד זמין לקבל את הכדור. ללא ספק, הוא אחד החלוצים הטובים בליגה".
ראשית דרכו ב''מושבה הצרפתית'' בטיינסייד הייתה מופלאה, עם 15 שערי ליגה עד המחזור ה-20, אז כאמור כבש באותו ניצחון על יונייטד ב-4 בינואר. אבל אחרי חג המולד של 2011 באה הדעיכה. ולא בגלל בעיות הברכיים. רבים מייחסים את הנסיגה בכושרו בהגעתו של פאפיס סיסה לקבוצה. פארדיו החליט להציב את הרכש מפרייבורג בשפיץ ואת בה הסיט לאגף, עמדה שאותה הכיר מהקדנציה בהופנהיים. סיסה, עמיתו של בה לחוד נבחרת סנגל שנולד שבוע אחריו, הפך לספק השערים העיקרי עם 13 שערים בחצי השני של העונה. אבל הכמות הזו באה על חשבונו של בה, ששבת מהבקעות (הבקיע רק פעם נוספת בליגה עד תום העונה) ונותר די מדוכדך.
הקיץ, החליט המנג'ר לעשות סוויץ' והוציא שוב מבה את המיטב (13 שערים ב-20 משחקים) כשהוא מציב אותו בעמדה 9 הקלאסית. המעבר לקבוצה גדולה יותר היה כמעט טריוויאלי, בטח בהתחשב באותו סעיף יציאה מצחיק. בה ירוויח בצ'לסי כמעט פי שניים (70 אלף פאונד לשבוע) מאשר הרוויח בניוקאסל, כך שעתידו הכלכלי יותר ממובטח. עכשיו הוא צריך להוכיח את עצמו ברמות הגבוהות באמת.
אז מה בעצם צ'לסי רוצה להפיק מבה? קודם כל, הגעתו של חלוץ רחבה מעידה כי בסטמפורד ברידג' החליטו סוף סוף לעשות משהו עם זה שהחוד שלהם מבוסס על טורס. אמנם הספרדי כבש העונה כבר 14 שערים ב-32 בכל המסגרות (ו-7 מ-20 בליגה), אבל העומס עליו לא הגיוני (החמיץ רק שני משחקים העונה).
ובניגוד למה שאפשר היה לחשוב בעקבות מוצאו המערב אפריקאי, במערב לונדון לא בונים עליו שיהיה יורשו של דידייה דרוגבה, אלא דווקא מעין גרסה עדכנית של ניקולאס אנלקה. הצרפתי, ממש כמו הסנגלי, הגיע באמצע עונה (2008) לצ'לסי בגיל מאוחר יחסית (28) ואחרי תקופה נהדרת בקבוצה בינונית (בולטון). התוצאה הייתה 48 שערים ב-125 הופעות בליגה (כולל מלכות שערים ב-2008/9), זכייה בדאבל, גביע נוסף והגעה לגמר הצ'מפיונס ליג (בעונת הבכורה).
בה נוחת בסטמפורד ברידג' לאחר שהקבוצה כבר הודחה מליגת האלופות, וסיכוייה לאליפות התגמדו משמעותית, כך שאת ארבעת החודשים הקרובים הוא יוכל להעביר בפחות לחץ (מה גם שסנגל לא העפילה לאליפות אפריקה). ונכון שבהתחשב בסכום הזעום שבוזבז עליו, אף אחד לא ידרוש מדמבה בה להציל את המועדון או לסחוב אותו על הגב. ואם בה ימשיך בקצב ההבקעות שלו מניוקאסל, מי יודע, אולי בצ'לסי יחשבו פעמיים אם להביא חלוץ בעל שם עולמי ביוני. מצד שני, זה מועדון שתמיד בוער לו לשפוך כסף ולהביא שמות גדולים. האתגר של בה יהיה לגרום לאברמוביץ' להיות מרוצה גם מצעצוע זול.
