בהתאחדות האנגלית בוודאי ירצו לשכוח את הקיץ השחור הזה. פרט לנבחרת הבוגרים שקיימה משחקי ידידות, הם שלחו עוד 4 נבחרות לטורנירים בינלאומיים חשובים, ובזו אחר זו קרסה כל אחת מהנציגות שלהם. הכשלון הזה הוביל לגל ביקורות נרחב בתקשורת המקומית, שהעלתה את השאלה הכל כך מתבקשת - "האם הכדורגל שלנו באמת בריא ובעל עתיד?"
אז מה היה לנו שם? הוציאו את המחשבונים: הבוגרת של רוי הודג'סון סיימה ב-2:2 עם ברזיל וב-1:1 עם אירלנד. עד כאן סביר. את הצעירה של סטיוארט פירס (U21) ראינו נכשלת מקרוב, כשאליפות אירופה שלה בארץ הסתיימה עם 3 הפסדים: 1:0 לאיטליה, 3:1 לנורבגיה ואפילו 1:0 מעליב לישראל. גם הנבחרת עד גיל 20 יצאה לטורניר חשוב - אליפות העולם בטורקיה, וספגה מפלה בדמות 2:2 עם עירק, 1:1 עם צ'ילה והפסד 2:0 למצרים.
אבל זה ממש לא הכל. גם נבחרת הנשים יצאה לאליפות אירופה בשבדיה כשהיא מועמדת (בעיני עצמה) ללכת רחוק, אך הלביאות נוצחו 3:2 מול ספרד, סיימו ב-1:1 עם רוסיה והושפלו עם 3:0 מול צרפת. הכשלון האחרון היה של נבחרת הנוער עד גיל 19, שנלחמה על הזכות להעפיל לאליפות אירופה ואיכזבה עם 1:1 מול גיאורגיה ו-1:1 מול בלגיה. צחוק הגורל הוא שזו הנבחרת האנגלית היחידה שניצחה הקיץ, עם 0:3 על סקוטלנד השנואה, אבל הנצחון הזה לא הספיק לה בכדי להעפיל.
עם 14 משחקים, 6 הפסדים, 7 תיקו ונצחון בודד - אפשר וכדאי להביט במראה. לגבי התשובות שמחפשת התקשורת האנגלית בנוגע לעתיד הכדורגל שלהם, בואו נשאיר להם את התענוג, שיגלו לבד.
