באוקטובר האחרון האליפות כבר הייתה בידיים של מנצ'סטר סיטי. אחרי ה-1:6 הענק בדרבי על מנצ'סטר יונייטד נדמה היה כאילו הסיטיזנס נמצאים בדרך הבטוחה לזכיה הראשונה שלהם מאז 1968. במחזור ה-32, הכתר כבר היה בדרכו המוכרת כל כך דווקא לאולד טראפורד. הסיטיזנס נוצחו בידי ארסנל והפער צמח לפתע ל-8 נקודות לטובת השדים האדומים. בסוף, איכשהו, בסיומה של העונה המטורפת הזו, שתי הקבוצות ממנצ'סטר מגיעות ראש בראש בפסגה למחזור האחרון. רגע לפני שהקרב מגיע לשיאו כשסיטי תארח את ק.פ.ר ויונייטד תצא לסנדרלנד, חזרנו ל-5 העונות בהן האליפות בפרמייר ליג הוכרעה רק במחזור הסיום. לכולן, אגב, היתה שותפה יונייטד, ואם שופטים לפי ההיסטוריה, הרי שלאלכס פרגוסון יש לא מעט סיבות לדאגה.
1994/95
המצב בטבלה ערב המחזור האחרון: בלקבורן 89 נקודות (הפרש שערים 42+), מנצ'סטר יונייטד 87 (49+)
עם כל הכבוד למאבק האליפות, העונה הזו תיזכר בעיקר בזכות ו/או בגלל אריק קאנטונה. הצרפתי תקף בברוטליות אוהד של קריסטל פאלאס במהלך משחק וספג עונש חסר תקדים כשהורחק ל-8 חודשים. יונייטד, למרות שחסרה את הכוכב הגדול שלה, נשארה קרובה לבלקבורן ומלך שעריה אלן שירר, עד למחזור האחרון. הרוברס יצאו לאנפילד כדי לפגוש את ליברפול, ואילו השדים האדומים נסעו לאפטון פארק של ווסטהאם. שחקניו של קני דלגליש היו חייבים לנצח, שכן תיקו שלהם – בתוספת לניצחון של יונייטד – היה מעניק את הכתר לשדים בפעם השלישית ברציפות.
בלקבורן חסרת הניסיון במעמדים מסוג זה עשתה במכנסיים ברגע החשוב של העונה כאשר דווקא המרסיסיידרס השנואים הגישו את התואר על מגש של כסף לאלכס פרגוסון. ג'יימי רדנאפ וג'ון בארנס כבשו ב-1:2 של ליברפול, ויונייטד הייתה זקוקה לניצחון. אבל ווסטהאם - שלא ממש היה לה על מה לשחק – סחטה 1:1 (אנדי קול החמיץ 2 מצבים נהדרים לקראת הסיום), וקבעה כי האליפות תיסע לאיווד פארק בפעם הראשונה בהיסטוריה של הפרמיירליג.
הטבלה הסופית: בלקבורן 89, מנצ'סטר יונייטד 88.
1995/96
המצב בטבלה ערב המחזור האחרון: מנצ'סטר יונייטד 79 (35+), ניוקאסל 77 (29+)
אוי, ניוקאסל. אם בעונה הזו המגפייז לא הצליחו לזכות באליפות הראשונה שלהם מאז 1927, אז כנראה שזה לעולם כבר לא יקרה שוב. קווין קיגאן ניצח על חבורה תוססת שכללה את דויד ז'ינולה, לז פרדיננד, דייויד באטי וכמובן פאוסטינו אספרייה שהוליכה את הטבלה ב-12 נקודות כבר בינואר על פני השניה, מנצ'סטר יונייטד. אלא שבאיזור מרץ המכונה החלה להיתקע. הפסדים לווסטהאם, ארסנל, ליברפול (ה-4:3 המפורסם) וגם 1:0 במשחק העונה לשדים האדומים בסט. ג'יימס פארק (שער של קאנטונה) נתנו לפרגי את הבכורה.וכך, רק עונה עברה, ויונייטד הגיעה למחזור הסיום עם יתרון של שתי נקודות וכשהכל תלוי בה. תיקו היה מבטיח לה מעשית את האליפות בזכות הפרש השערים. המחזור ה-38 זימן לפרגוסון משחק חוץ מול מילדסבורו ואילו ניוקאסל אירחה את טוטנהאם. המגפייז, כמו לוזרים אמיתיים סיימו רק ב-1:1, מנצ'סטר שייטה ל-0:3 בקלילות והבטיחה אליפות שלישית ב-4 שנים.
הטבלה הסופית: מנצ'סטר יונייטד 82, ניוקאסל 78.
1998/99
המצב בטבלה ערב המחזור האחרון: מנצ'סטר יונייטד 76 (42+), ארסנל 75 (41+)
אחת העונות הגדולות ביותר של קבוצה אירופית אי פעם, היתה גם אחת הקשות עבורה. יונייטד זוכת הטרבל באותה שנה לקחה את ליגת האלופות בשיניים אחרי שחזרה מ-2:0 ל-2:3 על יובנטוס בחצי הגמר בדלה אלפי, ואת באיירן מינכן ניצחה 1:2 ב"נס ברצלונה" שייזכר לעד עם שני שערים בדקה ה-90. גם בליגה היא מצאה את עצמה בפיגור של 2 נקודות מארסנל, שני מחזורים לסיום.
התותחנים, אלופי אשתקד, איימו לשבור את ההגמוניה של סר אלכס ושחקניו כאשר הציגו קבוצה נפלאה, אך נכנעו באלנד רואד ללידס 1:0, מחזור אחד לסיום ונתנו את הבכורה ליונייטד - שהייתה זקוקה לניצחון ביתי על טוטנהאם כדי להחזיר לעצמה את הכתר. דווקא התרנגולים היו אלה שעלו ראשונים ליתרון באולד טראפורד, אלא שדייויד בקהאם ואנדי קול דאגו להפוך את הקערה ולנצח 1:2. ה-0:1 של ארסנל על אסטון וילה לא שינה דבר.
הטבלה הסופית: מנצ'סטר יונייטד 79, ארסנל 78.
2007/8
המצב בטבלה ערב המחזור האחרון: מנצ'סטר יונייטד 84 (56+), צ'לסי 84 (39+)
הדרמה הבאה התרחשה רק 9 שנים לאחר מכן. ארסנל הייתה זו שהוליכה את הטבלה לאורך רוב העונה, אך כהרגלה בקודש מצאה את זמן לאיבוד מומנטום ושתי קבוצות נותרו למעשה במירוץ: יונייטד, שהציגה את אחד הסגלים הכי איכותיים שלה עם כריסטיאנו רונאלדו, ו-וויין רוני אל מול הבלוז המיליונרים שקנו בערך כל מה שזז ורק על הספסל שלהם ישבו שמות כמו אנדריי שבצ'נקו וקלוד מקאללה. אגב ספסל, רעידת אדמה התרחשה בתחילת אותה עונה בסטמפורד ברידג'. ז'וזה מוריניו, המאמן שהוליך את צ'לסי לשתי אליפויות, עזב בעיקר בשל יחסיו המעורערים עם הבוס רומן אברמוביץ'. במקומו מונה אחד, אברם גרנט שמו.
תחת הישראלי נטול הקבלות צ'לסי דווקא הלכה והשתפרה, כאשר השיא הגיע במחזור ה-36 אז אירחה את השדים האדומים. מיכאל באלאק כבש צמד ונתן 1:2 שקבע כי שני מחזורים לסיום, שתי הקבוצות בשיוויון נקודות. למרות זאת, הכל היה בידיים של יונייטד שכן היא החזיקה בהפרש שערים טוב בהרבה. שתי הקבוצות ניצחו שבוע לאחר מכן ולמחזור הסיום הסטטוס קוו נשמר. פרגוסון יצא למשחק חוץ מול וויגאן, גרנט אירח את בולטון. רונאלדו וגיגס הבקיעו ב-0:2, בעוד שצ'לסי בכל מקרה סיימה רק ב-1:1 מול הוונדררס. יונייטד אלופה. מפח הנפש של אברם מול סר אלכס המשיך באותה שנה גם בגמר ליגת האלופות, אז ג'ון טרי וניקולס אנלקה החמיצו מהנקודה הלבנה והביאו לכך שהישראלי יסיים במקום השני בשני המפעלים החשובים. ואת הסגן של בר כוכבא, כמו שכולנו יודעים, אף אחד לא זוכר. תשאלו בבלגרד.
הטבלה הסופית: מנצ'סטר יונייטד 87, צ'לסי 85
2009/10
המצב בטבלה ערב המחזור האחרון: צ'לסי 83 נקודות (33+), מנצ'סטר יונייטד 82 (54+)
רק שנתיים עברו, ושוב לקו הסיום הגיעו אותן שתי קבוצות, כאשר הפעם הלונדונים הגיעו ביתרון נקודה ואיימו לשבור את רצף 3 האליפויות של השדים האדומים. אברם כבר מזמן לא היה שם ובכסא הנהג ישב קרלו אנצ'לוטי. האיטלקי אמנם לא עשה שינויים מרחיקי לכת בסגל, אך יצר קבוצה דינמית והתקפית בניגוד לתדמית שדבקה בבלוז לאורך השנים כקבוצה הגנתית. דידייה דרוגבה, בעונתו הטובה בקריירה, סיים כמלך השערים עם 29 כיבושים בליגה (37 בכל המפעלים) והעמיד את צ'לסי בעמדת זינוק מצויינת לזכיה בתואר לפני המחזור האחרון.
יונייטד האפרורית משהו לאחר עזיבתו של הכוכב הגדול רונאלדו נשארה קרובה לאורך כל העונה אך לפני המחזור האחרון ראתה את הגב של הכחולים – שהשכילו לנצח אותה פעמיים בעונה – כולל 1:2 קטן-גדול באולד טראפורד. ערב הסיום היה כולו חגיגה כחולה. אחרי 0:2 באנפילד על ליברפול (מחזור 37), צ'לסי התפוצצה בביתה על וויגאן המסכנה 0:8 והשיבה את התואר ללונדון.
הטבלה הסופית: צ'לסי 86, מנצ'סטר יונייטד 85
