הפרמייר ליג אולי תיפתח רק בשבוע הבא, אבל יתר הליגות באנגליה יצאו לדרך כבר בסוף השבוע הקרוב. רגע לפני פתיחת העונה, אבי מלר מספק לכם הצצה לסיפורן המרתק של העולות השונות לליגות בממלכה. כתבה ראשונה מתוך שתיים.
העלייה הרביעית – בלקפול מזנקת לליגה השלישית
בלקפול היא מלכת הפלייאוף בבריטניה. בסוף החודש שעבר היא ניצחה בגמר פלייאוף בפעם החמישית בשמונה ניסיונות. הניצחון 1:2 על אקסטר סיטי בוומבלי בגמר הפלייאוף של הליגה המקצוענית הרביעית באנגליה, הזניק את הקלמנטינות לליגה השלישית, למרות שאת העונה הסדירה הן סיימו במקום ה-7. כן, שביעי. שבע. מה שבע? ובכן, בליגה המקצוענית האחרונה עולות שלוש הראשונות אוטומטית, והפלייאוף על עולה נוספת מתקיים בין המסיימות 3-7.
לעלות ליגה מהמקום שביעי זה באמת יפה, גם קצת יוצא דופן, אבל במקרה של בלקפול זה לא הסיפור המרכזי. הסיפור המרכזי של בלקפול, מועדון רב פעלים מצפון מערב אנגליה שלפני שש שנים היה בפרמייר ליג (עם דקל קינן), הוא שרוב אוהדיה נעדרו מהגמר המכריע בוומבלי וקיוו לכישלונה.
מדובר בחרם אוהדים. מתוך 40 אלף הכרטיסים שהוצאו למכירה לכל מועדון המגיע לגמר, מכרה בלקפול כ-6,000 בלבד. שאר האוהדים הצביעו ברגליים. המחאה והמלחמה שלהם היא נגד מנהלי המועדון, היו"ר קרל אוייסטון ואביו אואן אוייסטון, בעל עבר פלילי עתיר כולל ריצוי מאסר על אונס. האוהדים אכן מתייחסים לניהול האוייסטוני כאל פשע. הם מוחים על התנהלות פיננסית חמדנית, נטולת יומרות מקצועיות, שמטרתה היחידה היא מיקסום רווחים למשפחה.
העונה הגיע הסכסוך לשיא. בפברואר הפסידו הבעלים משפט לנשיא הכבוד של המועדון, איש עסקים לטבי שתבע אותם על אי החזרת חובות על הלוואה שהעניק מכיסו לבניית היציע החדש בבלומפילד רואד, ביתה של בלקפול. הם נצטוו לשלם לו 5 מיליון פאונד בתוספת הוצאות משפט. את הכסף הם משכו מקופת המועדון. בחודש מרץ הדהימו האוייסטונים חסרי העכבות את עולם הכדורגל בתביעת דיבה שהגישו נגד קבוצת אוהדים שמחתה ומתחה עליהם ביקורת נוקבת ברשתות החברתיות. התביעה עדיין לא התבררה בערכאות, אבל מן הרגע בה הוגשה, נשבע אירגון האוהדים של בלקפול לא להוציא עוד פני אחד אפילו שיכול להגיע לידי האוייסטונים.
כך ירד ממוצע הצופים בבלומפילד רואד בצורה דרסטית בחודש האחרון למרות שעל כר הדשא השלימה הקבוצה את ההגעה לפלייאוף. וכך גם נותרו יציעי הכתום הבוהק של בלקפול בוומבלי מיותמים בגמר עצמו. אבל מוזרות דרכי עולם וכדורגל: כדורגלני בלקפול הצליחו להסתדר בלי המאסה החיונית של העידוד, ומול היתרון העצום של אקסטר גם ביציעים, ניצחו והעפילו. לסיפור האנטי-תיזה הזה אין סוף, רק התחלה. מעניין יהיה לעקוב אחרי המשכו.
מילוול הלונדונית שבה בסוף מאי לליגת המשנה באנגליה (צ'מפיונשיפ) אחרי היעדרות בת שתי עונות, וגם היא עשתה זאת אחרי שאת העונה הסדירה סיימה במקום השישי והאחרון בפלייאוף. בגמר בוומבלי ניצחו האריות ממזרח לונדון את ברדפורד סיטי 0:1 עם שער ניצחון דרמטי בדקה ה-86, וגם כאן הדרמה הגדולה הזו היתה בסך הכל כינור שני לדרך שעשתה מילוול אל הארץ המובטחת.
זוהי אמנם מילוול שאוהדיה הרוויחו (בלי יושר) בצדק את שמם הרע והחוליגני. בגמר הפלייאוף של שנה שעברה הם הפסידו לבארנסלי וחוללו מהומות ביציעי וומבלי, כולל פגיעה באוהדי היריבה. בניצחון הגדול על ברדפורד סיטי זה מכבר, הם פרצו למגרש בהמוניהם – תופעה ששייכת לזמנים אחרים באנגליה.
יש איפוא רבים שלא ממש מחזיקים אצבעות לאריות, ולא חוגגים את הצלחתם. אבל העונה אפשר אולי לצאת מהגוב, ולפרגן למילוול על הישרדות מהסוג המרגש: ניצחון האזרח הקטן על המכונות הקפיטליסטיות המשומנות של העשירים והטייקונים החמדנים. יש יותר מדי פרטים בירוקרטיים מייגעים וסעיפים מהסוג הטכני-משפטי-מפולפל שליוו את המאבק.
אין טעם לפרטם כי השורה התחתונה ברורה. עיריית לונדון, בשיתוף פעולה עם כמה חברות ענק, יצאו למיזם נדלני מניב שבמרכזו הריסת איצטדיון ה-New Den של מילוול ובניית קניונים, בתי עסק ומגורים תחתיו.
הצלחת הפרויקט היתה מסכנת את עתיד מילוול. ההתגייסות של אנשי המועדון, פרנסי האיזור העירוני בו שוכנת מילוול במזרח לונדון (ברמונדסי), והאוהדים – היתה מאסיבית. והזירה היתה חדשה: לא בתי המשפט, כי אם דפי העיתונות המקוונת, הכתובה (בעיקר הגרדיאן, שהתגייס למשימה) והרשתות החברתיות.
הקמפיין סחף עימו גם דמויות ציבוריות פוליטיות וספורטיביות כאחת. כך למשל גארי לינקר תרם את תמיכתו וכוחו. לפני כחודשיים סוכלה המזימה סופית: תכנית ההשתלטות הוקפאה. ועתה, לא זו בלבד שמילוול לא תסולק מביתה, היא תחזור גם לארח בו בעונה הקרובה את סנדרלנד, מידלסברו, נוריץ', איפסוויץ', נוטינגהאם פורסט וכדומה. מדובר בניצחון מוראלי שבבלקפול יכולים בינתיים רק לחלום עליו.
העלייה השנייה – האדרספילד טאון עלתה לפרמייר ליג
עכשיו תנחשו באיזה מקום סיימה האדרספילד טאון, העולה השלישית לפרמיירליג, את העונה הסדירה בצ'מפיונשיפ. אמרתם 6? אפשר להבין אתכם. אבל האמת היא שהאדרספילד סיימה במקום החמישי. פולהאם של אקס מכבי ת"א, סלבישה יוקאנוביץ', היתה שישית, אבל נוצחה בחצי גמר הפלייאוף על ידי רדינג, שלחלופין הפסידה בגמר להאדרספילד בפנדלים.
פנדלים? לעלות ליגה בפנדלים? ועוד לפרמייר ליג? לנצח במשחק היקר בתבל – המניב כ-150 מיליון פאונד למנצחת (מענק עלייה וזכויות שידור) – בפנדלים? וואו, איזה סיפור. איזו דרמה. אבל חכו רגע. זה לא הכל. כפי ששמתם לב, בקיץ הזה לכל קוריוז יש תת קוריוז, לכל אנקדוטה סופר-אנקדוטה, ולכל תפנית בעלילה יש טוויסט משלה.
אצל האדרספילד זה בהחלט ניסן נתיב ובית צבי ויורם לוינשטיין ביחד. כלבי הטרייר (Terriers) לא סתם עלו מהמקום החמישי, לא סתם עשו את זה בפנדלים בגמר – גם בחצי הגמר הם התגברו על שפילד וונסדיי במגרשה בדו קרב בעיטות 11. הווה אומר: האדרספילד חוזרת לליגה הבכירה באנגליה לאחר 45 (!) שנים, עם שער זכות אחד במשחקי ההצלבה, וללא ניצחון רשמי בפלייאוף.
אבל איך אמרנו? זה רק קצה הקרחון. מתחתיו עולה וצף אט אט על פני השטח סיפורו של מועדון פאר ותיק של שנות ה-20 (שלוש אליפויות וגביע אנגלי אחד), שלא היה כלל בתמונת ההעפלה של אף אחד מפרשניו ואנשיו, אפילו לא העז להיתקף בפנטזיות שאפתניות על פרמייר ליג, שב-2004 היה עדיין בליגה הרביעית, ב-2013 בשלישית, ואשתקד סיים את הליגה השנייה במקום ה-19.
והמועדון הזה מיורקשייר יפאר באוגוסט את הליגה הפופולארית בעולם, אחרי עונה מטורפת. למעשה, אחרי 19 חודשים פסיכיים. כי בנובמבר 2015, לפני קצת יותר משנה וחצי, נלחמו הטריירס על חייהם בליגת המשנה, ובשל צוק העיתים האזינו להמלצה של מנג'ר ליברפול יורגן קלופ, והצניחו באצטדיונם את דייוויד ואגנר, מי שהיה אחד מעוזריו של קלופ בבורוסיה דורטמונד.
הוא גייס לצידו חבורה של מאמני כושר, תזונאים וגורואים של משמעת גופנית – והעביר את שחקניו אימונים שלא היו מביישים את גולני והצנחנים ביחד. אדרבא, חלק מתכנית אימוני טרום העונה האחרונה, כלל גיחת הישרדות בת ארבעה ימים בטבע, כולל שינה תחת כיפת השמיים וחיפוש מקורות מזון ומים. ההצלחה היתה מסחררת, כי הרבה מעבר לכוח הרצון והתושיה, היא הרימה תרומה עצומה לגיבוש החברתי.
כל הטריקים הללו יחדיו לא היו מועילים כמובן, אלמלא גילה ואגנר גם עין חדה וחוש חריף בשוק ההעברות. אף שם גדול ומוכר מראש לא הגיע להאדרספילד, אבל התלכיד שנבנה בנוסח "מאניבול" של בילי בין בבייסבול האמריקני, כבר הוכיח עד כמה כמעט כל רכישה היתה בול. לדוגמא: שחקן העונה של העולה החדשה הוא ארון מוי, קשר האמצע הבינלאומי האוסטרלי הנחבא אל הכלים, שהובא בהשאלה ממרתפי מנצ'סטר סיטי.
אבל עכשיו זו כבר אופרה אחרת. השיטות המיוחדות של ואגנר, האינסטינקטים שלו והמנטרה המרתקת יעמדו למבחן האולטימטיבי – משוכת הפרמייר ליג. בשנה וחצי האחרונות שמעו את נביחתם של הטריירס בכל רחבי אנגליה. עכשיו נראה אם הם יודעים גם לנשוך. ולמשוך.
