1. ז'וזה מוריניו, פפ גווארדיולה, ארסן ונגר, אנטוניו קונטה, יורגן קלופ - רק אחד מהם, אם בכלל (לקלאודיו ראניירי ומאוריסיו פוצ'טינו יש לא פחות אמביציות ופוטנציאל) יהיה אלוף אנגליה. הווה אומר: לפחות ארבעה מאמנים מהשורה הראשונה בתבל יישארו בחודש מאי הקרוב נטולי כתר. יש די בידיעה הזו כדי להפוך את הליגה האנגלית 2016/17 לקמפיין יותר מרתק מזה של דונלד טראמפ, יותר פיקנטי מגביע העולם באכילת צ'ילי, ויותר סקסי מאליפות העולם ברחצה בסאונה (כולם שרירים וקיימים).
2. אז בראש ובראשונה זו הולכת להיות העונה ליגה של מנג'רים. שמונה מאמנים חדשים יעטרו את הפרמיירליג השנה, חלקם יעוררו עניין מסוג מיוחד – דייוויד מויס חוזר לאמן באנגליה (סנדרלנד), רונלד קומאן עוזב את הדרום לטובת אתגר רציני בצפון (אברטון), קלוד פואל הצרפתי חונך בכורה אנגלית במקומו בסאות’המפטון, וולטר מצארי האיטלקי מנסה מזלו בווטפורד – אבלעם כל הכבוד לכל אלה, דבר לא ישווה לדו קרב התכול-אדום של מנצ'סטר, לגזוזטראות של אולד טראפורד והאיתיחאד, עליהן ניצבים בגאון הנציגים השייקספיריים בני זמננו, ז'וזה מוריניו בתפקיד קפולט, ופפ גווארדיולה כראש משפחת מונטאגיו.
3. רומיאו ויוליה? סיפור אהבה לא יהיה כאן, דרמה וטרגדיה (ספורטיבית) כמובן בריבוע. הפורטוגלי והספרדי זקוקים לאליפות הזו כמו לאוויר לנשימה. כמו מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי. הקבוצות זקוקות לאיתחול של שאיפותיהן והישגיהן. גם המאמנים. מוריניו מגיע אחרי פיטורים בצ'לסי, עם סימן שאלה גדול רציני ראשון בקריירה. אין לו אפשרות שנייה לרושם ראשוני. גם נטייתו לספק סחורה בעונה השנייה לא תעמוד לזכותו הפעם. בחוזה שחתם אין סעיף סבלנות. המבחן הוא מיידי. גווארדיולה נכנס להרפתקה אחרת. רקורד הליגה שלו בספרד ובגרמניה קרוב למושלם. אבל סיטי היא לא ברצלונה או באיירן. אין לה את היתרון המובנה על פני היריבות. אלמנט העליונות הטבעית חסר. יש לה הרבה יותר יריבות ראויות. פפ ימצא עצמו בתחרות חדשה, בלתי מוכרת. גם נגד מוריניו – עליו הוא גבר 7 פעמים והפסיד רק 3 ב-16 מפגשים עד כה – וגם נגד כל השאר. אפילו נגד הסוואנזיות והברנליות. כאן הוא לא יוכל להתרגל ל-0-7 או 0-4 חמש עשרה פעמים בעונה.
4. הרכש של מוריניו עושה רושם טוב מזה של גווארדיולה. על הנייר. זלאטן, הנריק מחטריאן, פול פוגבה ולא פחות כריסטיאן ביילי בעורף – מסוגלים להיות השינוי המבוקש אצל השדים האדומים, שעונתם (ליגה אירופית) אולי פחות עמוסה ותובענית מהשכנה העירונית. מוריניו שפך המון כסף, אבל לא על קרן הצבי. הקרן שלו, עושה רושם, תהיה מנוצלת. סיטי ופפ הביאו את אילקאי גונדוגן לעיצוב וייצוב הקישור ואת נוליטו לתיגבור החוד (חסוס יגיע רק בינואר), אבל הקוביות המנצחות עשויות להיות דווקא הכישרון העתיר של החלוץ/קשר לירוי סאנה הגרמני משאלקה (שאולי יכפה ויכפר על הדעיכה הכואבת של ראחים סטרלינג) ואף יותר מכך - ג'ון סטונס, הבלם האנגלי מאברטון. זהו עוד סיפור (45 מיליון פאונד) של מחיר מופקע ומופרע אבל מובן – העורף הרך הוא-הוא המערך הזקוק לעירוי הדחוף ביותר אצל הסיטיזנס, ולסטונס יש יתרון עצום: האנגליות של מי שצמח בחצר הקדמית של הכדורגל המקומי הפיזי והתובעני. תסתכלו על ג'ון טרי הממשיך עוד עונה בצ'לסי – ותבינו.
5. מנצ'סטר סיטי הופיעה השבוע במשחק ידידות בגטבורג והפסידה לארסנל 3:2. זה אמנם רק משחק ראווה, אבל סטטיסטית גם התוצאה שלו היתה די צפויה. בעונה שעברה היא היתה לוקחת אליפות לו היתה משפרת ולו במעט את הרקורד שלה מול היריבות שסיימו מעליה בטבלה: 2 נקודות מ-18 אפשריות. היריבות הללו אפילו לא כללו את מנצ'סטר יונייטד וליברפול. לסטר סיטי, ארסנל וטוטנהאם לקחו לפלגרינים 16 נקודות בששה מפגשים. הסעיף הזה טעון לא סתם שיפור ושיפוץ אצל פפ, כי אם אוברול. ומה באשר לארסנל? בשתי מילים: ארסן ונגר. הוא עוד שם. נאחז בקרנות המזבח, קופץ אגרופו וארנקו, מביא שמות נוצצים וכוכבי על כמו גרניט שאקה ממנשנגלדבך, ומאמין שיהיה סבבה. ואיזה מסכנים האוהדים.
6. לסטר סיטי אלופת אנגליה. עדיין לא בא בקלות לכתוב את זה. המקלדת מתקוממת. האותיות נכנעות רק בסיטי. זה לא מסתדר בעין. ובמוח. רק בלב. לסטר סיטי אלופת אנגליה 2016. איזה יופי. אדיר, כביר, נפלא, שגיב – כל מילות התואר והסופרלטיבים עדיין באפטר-פארטי, מרחפות בשכרון חושים, לא יכולות להפסיק לחגוג, ובצדק. אז מדוע משוכנעים כולם שהחגיגה הסתיימה? שלסטר סיטי תרמה את חלקה לפולקלור האגדי ועכשיו תתפוגג ותיעלם מהמפה, או לפחות מהצמרת? התשובה פשוטה: אף אחד עדיין לא מאמין למה שארע, למה שהוא חווה. השועלים טרפו השנה את הגבינה, אבל האוהדים והפרשנים אוכלים את הקוטג' שלהם כבר מיליון שנה, ולך תזיז אותם מהמסורת והקיבעון והדיעות הקדומות.
אז הנה ניסיון: לסטר סיטי היא עדיין הקבוצה הטובה באנגליה. עם קבלות. וחשבוניות. היא היתה אלופה בהפרש עשר (!) נקודות מהמקום השני. שום דבר לא השתנה בינתיים. השמועות על אקסודוס של כוכביה אל הכסף והמועדונים הנוצצים התבררו כשטויות במיץ השערות. גם אובדנו של אנגולו קאנטה בקישור מקוזז על ידי סגל ורכש חדש של ראניירי הנותנים לקבוצה הזו צ'אנס המשכי נוסף להשתמש ב-KINGPOWER שבמותניה. אכן, יש לה גם את ליגת האלופות השנה, והעומס יגדל, אבל הצוות והתלכיד ויחסי האנוש בלסטר משדרים הכל חוץ מחד פעמי.
7. טוטנהאם היתה הסגנית של הסגן של בר כוכבא אשתקד. לא זו בלבד שבסוף הדרך האיכותית שלה היא נפלה למקום השלישי, אלא שזה קרה לה בעונה בה היא היתה אמורה להיות הלסטר סיטי של הליגה. אבל פרט לשועלים, התרנגולים עשו את ההתקדמות הגדולה ביותר אשתקד. ואצלם, בגלל העבר המפואר, המסורת, ההתרפקות על ימי זוהר ותואר, והמאמן היסודי, היתה תחושה שמדובר בתהליך בנייה מסודר. במגדל היכול להצמיח גורד שחקים. עם סגל מבריק ושלם שנותר על כנו בתוספת קשר מעולה (ויקטור וואנאיימה) ותקווה הולנדית צעירה וכובשת (וינסנט יאנסן) – נותרה הרגשה של המשך ליניארי אפשרי של התקדמות וקריאת תגר.
אלא שהשבוע הודיע פול מיצ'ל, ראש מחלקת גיוס הכשרונות בווייט הארט ליין, על התפטרותו בגין חילוקי דיעות וחיכוכים עם הבעלים. העזיבה הזו היא אות ראשון שמשהו בלול בצפון לונדון התערער, ושההרמוניה והסימפוניה לה היה אחראי מיצ'ל יחד עם המנג'ר פוצ'טינו כורסמה. ההוכחה למשמעות הצעד הזה, אם בכלל, תהיה בפודינג שיגישו הספרס החל מהיום.
8. ליברפול וצ'לסי נכנסות לעונה הזו בתפקיד אגאתה כריסטי וארתור קונאן דויל. התעלומות הכי מורכבות – שבעט שלהן מושכים אמנים. מצבו של קלופ קשה מזה של קונטה, משום שהוא כבר הטיל את העוגן שלו במרסיסייד במהלך העונה הקודמת, והיו לו ביד יותר נתונים על מנת לגבש את אידיאולוגיית ומדיניות הקיץ. ז'ואל מאטיפ (בלם), סאדיו מאנה (חלוץ/קשר) וג'ורג'יו וינאלדום (קשר/קיצוני) הם הפנים החדשות של האדומים. הם נראים מצויין. בייחוד הסנגלי הפורה מאנה – שמפתה לכנותו מענה – היכול להיות התשובה הכי טובה לשאלות שסטארידג', קוטיניו, בנטקה, אוריגי ופירמינו שאלו את המנג'ר הגרמני שלהם על חיזוק ותמיכה. בסטמפורד ברידג' הסתפק קונטה בקאנטה ובמיחי באטשואיי הבלגי, אבל מי שהוכיח ביורו האחרון עם איטליה עד כמה הוא אולי גדול הטאקטיקנים באירופה, ואיך מוגבלויות בעומק הסגל רק מוציאות ממנו את מיטב ההשראה וההשפעה, יוכל להפתיע את כל העולם ואשתו בעונת הבכורה בלונדון אם יצליח להחזיר שני נפילים נופלים לחיים: אדן הזאר ודייגו קוסטה.
9. כ-900 מיליון ליש"ט (שיא כל הזמנים וכל הליגות) עברו כבר מכיסן של נציגות הפרמיירליג למוכרי המזלות והכוכבים בעת כתיבת שורות אלו, ועוד היד המחתימה נטויה. עד תום מועד ההעברות בסוף החודש ישבור בוודאי הסכום את תקרת המיליארד. סנסציה קטסטרופלית וקטסטרופה סנסציונית גם יחד. כל מה שנכתב ונאמר בנושא מוצדק. אין כמעט מה לחדש. החזירות והעושר ימשיכו למנוע מ-90 אחוזים את האושר. זהו אמנם תוצר של היצע, ביקוש וממון המוכתבים על ידי שוק הזוי ומטורף. כדור שלג בלתי ניתן לעצירה שהבלמים היחידים בו הם אלה שעולים 50 מיליון. הליגה האנגלית של הקיץ הזה מייצגת כמובן את דרגת האי שפיות המוסרית (גם כלכלית? לא בטוח) אליה הגיעו המחירים והקונים. אבל משום שמדובר אמנם במציאות עגומה, אך כזו שלא ממש עומדת להשתנות, צריך לקוות שפועל יוצא שלה אכן יהיה קרב אליפות – בהשתתפות 5-7 קבוצות, כל הבא ברוך הבא - שהפרמיירליג לא ידעה כמוהו מאז הקמתה לפני 24 שנים.
10. התחזית: 1. מנצ'סטר יונייטד 2. מנצ'סטר סיטי 3. ליברפול 4. לסטר סיטי 5. טוטנהאם 6. ארסנל 7. צ'לסי 8. אברטון 9. ווסטהאם 10. סטוק סיטי 11. קריסטל פאלאס 12. מידלסברו 13. סאות’המפטון 14. בורנמות 15. סנדרלנד 16. ווטפורד 17. ברנלי 18. ווסט ברומיץ' 19. סוואנזי 20. האל סיטי
גביע אנגלי: ליברפול.
גביע הליגה: טוטנהאם.
כדורגלן העונה: הנריק מקיטריאן (מנצ'סטר יונייטד)/ סאדיו מאנה (ליברפול).
תגלית העונה: רמאדן סובחי (סטוק סיטי).
הכדורגלן הצעיר: לירוי סאנה (מנצ'סטר סיטי).
פלופ העונה: ראחים סטרלינג (מנצ'סטר סיטי).
המפוטר הראשון: תחרות קשה בין קלוד פואל (סאות’המפטון), וולטר מצארי (ווטפורד) וטוני פוליס (ווסט ברומיץ').
