(וידאו: איברהימוביץ' מתייחס לאפשרות שיגיע ליונייטד)
לפני 12 שנה, הגיעה פורטו לאולד טראפורד והדיחה את מנצ'סטר יונייטד עם שער שוויון מפתיע ודרמטי עמוק בתוך תוספת הזמן. מה שנחקק בתודעה של כל אוהבי הספורט, הייתה אותה התפרצות של המנג'ר של הפורטוגלים אל כר הדשא. אז הוא התפרץ, וגם פרץ לתודעה העולמית.
בלילה הזה, עולם הכדורגל גילה את ז'וזה מוריניו, אחד מהמאמנים הגדולים בעשור האחרון. החתימה שלו במנצ'סטר יונייטד היא יותר מסגירת מעגל של הלילה ההוא, היא למעשה סופו של תהליך של מאמן, שהודה בעבר שתמיד העריץ את אלכס פרגוסון וכל הקריירה שלו קיווה להחליף אותו.
אבל, ז'וזה מוריניו מגיע למנצ'סטר יונייטד אחרת מהקבוצה אותה הדיח בשמינית הגמר של עונת 2003-04. עכשיו המטרה הראשונה שלו היא להחזיר את אחד המועדונים הגדולים ביותר בעולם חזרה למרכז הבמה. זה לא יהיה פשוט, ובוודאי זה לא יהיה מיידי, אך הדרך של "המיוחד" להצלחה עוברת דרך מספרת מפתחות.
להזכיר ליריבות שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף יונייטד מבקיעה
מאז שאלכס פרגוסון פרש, מנצ'סטר יונייטד נפרדה משחקנים, צנחה בליגה ושברה הרבה שיאים שליליים, אבל מה שהיא איבדה יותר מכל הוא את הפחד בעיני היריבות שלה.
יושבי אולד טרפורד עדיין מתגעגעים לימים בהם אלכס פרגוסון עמד על הקווים. בכל משחק בו הקבוצה נקלעה בפיגור, הייתה הרגשה שלא משנה אם הקבוצה בפיגור על המגרש או שמא חסר לה שחקן, שער השוויון יגיע, שער הניצחון המיוחל יכנס, אם בבעיטה מבריקה או אם בדחיקה מהקו של הבלם שעלה השבוע מהנוער.
אוהדי היריבה התייחסו לשערים האלה לא כדרמטיים במיוחד, אלא כמובנים מאליהם. הם היו רואים את השוער האומלל של קבוצתם סופג עוד שער בלתי נמנע ומיד חוזרים לשגרת חייהם, כאילו היה מדובר בתסריט שנקבע מראש ואין מה לעשות אלא רק לצפות בו מתרחש.
אבל מאז שמונה דייויד מויס לעמדה הקריטית, זו כבר לא המציאות אליה יונייטד מתעוררים כל יום.
בשלוש עונות ללא פרגוסון על הקווים, יונייטד כמעט לא חזרה מפיגור לניצחון. למעשה רק 6 פעמים היא ניצחה במשחק בו היא פיגרה ורק פעם אחת זה היה נגד יריבה הטוענת לכתר (בדרבי שבו היא ניצחה 2-4 אחרי שער מוקדם של אגוארו ב-2014/15).
בתקופת ואן חאל התחושה אפילו התחזקה, היה נראה שהעונה יונייטד התקשתה לכבוש שערים. יותר מידי משחקים העונה, 26 אם נדייק, הסתיימו כשהשדים האדומים כובשים שער אחד או לא מבקיעים כלל.
מעבר לבחירת הרכב או הבאת חלוץ ברמה עולמית, שורש הבעיה הוא בהרתעה, ולכבוד זה הגיע המיוחד. מוריניו, שדוגל בלוחמה פסיכולוגית בלתי פוסקת הוא בדיוק האיש הנכון עם הגישה הנכונה שחסרה ליונייטד. מסיבות העיתונאים שלו הידיעות לשמצה, היחס המחפיר למאמנים מתחרים, הם לא נעימים ולא ג'נטלמניים במיוחד, אבל הם בדיוק מה כתוב במרשם שעשוי לרפא את יונייטד.
הפורטוגלי חייב להחדיר בשחקנים את התחושה שמשחקים של יונייטד אף פעם לא גמורים. שהקבוצה המעוטרת באנגליה תמיד יכולה להבקיע עוד שער, שכשההתקפה האדומה לוחצת על השער היריב, הכדור כבר ייכנס בסופו של דבר. אם זה יהיה דרך שחקני יונייטד או בעזרת בלם אקראי של היריבה.
להראות לשחקנים שיש אבא שעומד מאחוריהם
אחד ההבדלים הגדולים בין מוריניו למנג'רים האחרונים של יונייטד הוא הקשר הקרוב שהוא שומר עם השחקנים שלו, זה שגורם להם להעריץ אותו. לאחרונה שמענו על מערכת היחסים המוזרה של ואן חאל עם שחקני יונייטד.
על איך שהוא התעקש לשלוח להם מיילים עם הערות מפורטות על הטעויות שלהם על המגרש, והם לעומת זאת, התעקשו לא לקרוא את המיילים שלו. מהקדנציה של מוריניו באינטר למשל, נזכור בעיקר את הפרידה שלו ממטראצי אחרי גמר ליגת האלופות.
"המיוחד" שומר את השחקנים שלו קרוב לליבו, הוא מטפח אותם, תומך בהם ולעיתים קרובות מערכות היחסים שלהם איתו מזכירה כזו שרואים בין אב ובן. מייקל אסיין, אחד משחקני הרכש הראשונים של הפורטוגלי בצ'לסי, המחיש את זה בצורה הטובה ביותר. "אני קורא לו אבא כי אני רואה אותו כמו אב רוחני", הסביר הקשר הגנאי ב-2009, "הוא לקח אותי לצ'לסי והייתה לנו מערכת יחסים מצוינת".
בסגל המורחב של יונייטד יש כרגע 16 שחקנים בגילאי 25 או פחות, בהחלט סגל שזקוק לדמות אבהית ותשקם את הביטחון הפגוע של השחקנים. שחקנים צעירים כמו אנתוני מרסיאל (שמזכיר מאוד את דרוגבה והנרי בתחילת דרכם בפרמייר ליג) ומרכוס רשפורד, זקוקים למי שיגן עליהם מול התקשורת הצהובה ותדרבן אותם על כר הדשא.
שחקנים עם פוטנציאל כמו אנדר הררה ודיילי בלינד רק משוועים ליד מכוונת ומנוסה כדי להפוך מיהלום בלתי מלוטש לשחקנים ששייכים לטופ העולמי. גם שחקן ותיק כמו ויין רוני, צריך מישהו שיזכיר לו שלא מזמן הוא היה אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם, והיום נראה בעיקר כמו צל השחקן הרב תכליתי שהיה, שיכול לחלץ כדור ברחבה שלו ולהוביל התקפה מהירה שבסיומה הוא כובש בקלילות.
מתיחת פנים בחולייה האחורית
מקצועית, החוליה הכי חלשה של יונייטד היא ההגנה, השדים אמנם ספגו העונה הכי פחות שערים בפרמייר-ליג בצוותא עם טוטנהאם (35 שערים), אבל הנתון הזה משקר קצת. השמירה על השער עלתה לה בהתקפה אנמית, כאשר השדים כבשו רק 49 שערים העונה בליגה, רק אחד פחות מסנדרלנד, שניצלה מירידה במחזור האחרון.
בגלל החוליה האחורית החלשה, יונייטד הגנה למעשה עם כל הקבוצה ואיבדה את החדות בהתקפה, ועל הדרך גם את הברק על הדשא ואת הצופים בבית. רק לצורך השוואה, הקבוצה של פרגוסון אמנם ספגה 43 שערים בעונה האחרונה שלו, אבל מנגד הצליחה לכבוש 86 שערים בדרך לאליפות ה-20 של המועדון מאולד טראפורד.
מוריניו יהיה חייב להביא בלמים מנוסים שיחזקו את כריס סמולינג ופיל ג'ונס, שגם בשיאם אינם עומדים ברמה שאליה הקבוצה רוצה לשאוף. לכן, שני בלמים ברמה עולמית, אחד מנוסה שינהיג את החבורה והאחר צעיר שיתפתח בהמשך, חייבים להגיע למתחם האימונים בקרינגטון.
בנוסף, המיוחד יהיה חייב לעצור את הניסוי הבלתי נגמר בקשרים ובלמים שהוסבו למגנים ימניים, שמתחולל במנצ'סטר מאז פרישתו של גארי נוויל. נכון, מתאו דרמיאן נתן כמה משחקים טובים והראה יכולת גבוה לעיתים בעמדה, אבל זה לא מספיק. למטרות של יונייטד הוא יכול להתאים כמחליף, ולא יותר מזה.
המנג'ר החדש יצטרך גם להחתים מגן ימני ברמה עולמית, דוגמת שטפן ליכטשטיינר מיובנטוס, חואנפראן מאתלטיקו או אפילו סבסטיאן יונג מוולפסבורג. אחד שיחזיק את העמדה לשנים הבאות ויפנה את השחקנים שהשתתפו בניסוי הכושל לתפקידיהם האמתיים.
אבל האתגר הכי חשוב בהגנה הוא לשכנע את דויד דה חאה להישאר בין הקורות. השוער הספרדי הצעיר הפך בשנים האחרונות לאחד מהשוערים הטובים בעולם, כאשר אף אחד לא יהיה מופתע אם הוא יוביל את נבחרת ספרד לזכייה ביורו. שקט בעמדת השוער יכול להיות הבסיס לשאר עמדות המפתח בהגנה. לגבי המגן השמאלי, ובכן, ליונייטד יש 4-5 שחקנים שיכולים לשחק בעמדה הזאת, כשמעל כולם בולט בלינד, כך שאין צורך ברכש בעמדה הזאת.
החלום עלול להפוך סיוט
הקהל וההנהלה של יונייטד מצפים ממוריניו שיביא את השדים שוב למאבק האליפות בליגה אנגלית בעונה הקרובות. אבל כמו שזה יכול להיות זיווג מתאים, זו גם עלולה להיות התרסקות. מוריניו ידוע כמאמן גדול אבל גם כשזה שיש לו אישיות בעייתית. אחד שמתקשה להישאר במועדון לאורך זמן ללא סכסוכים. במועדון עם מסורת ארוכה, שנתון לחץ אדיר לתארים ועם דמויות גדולות, כמו בובי צ'רלטון ואלכס פרגוסון, שתמיד נמצאות ברקע, הסיכוי לפיצוץ גדול מתמיד.
ואם זה לא מספיק, בעונה הבאה באנגליה המיוחד יתמודד נגד כמה יריבים מאוד מיוחדים. פפ גווארדיולה, מגיע כדי לבנות את מנצ'סטר סיטי, יורגן קלופ כבר התחיל להעיר את ליברפול, ארסן ונגר, מכיר את הליגה הזאת כנראה הכי טוב בעולם, אנטוניו קונטה אמור לשקם את ההריסות של מוריניו בצ'לסי ומאוריסיו פוצ'טינו שנראה כמו המאמן הגדול הבא באנגליה. לפחות שניים מהמאמנים האלה הולך להיכשל בעונה הבאה, ואם זה יהיה מוריניו, זה לא יהיה המחזה עליו חלמו בתיאטרון החלומות.
