התקשרתי למנצ'סטר יונייטד בכדי לחדש את המנוי שלי לעונה הבאה. הדדד-ליין של ה-30 במאי מתקרב ולמרות השנים האחרונות והמינוי של ז'וזה מוריניו, החלטתי שאי אפשר לוותר על 20 שנה של מנוי. אני לא הייתי היחידי שהשאיר את זה לרגע הכמעט אחרון, הקווים היו תפוסים בלי הפסקה וכצפוי כולם יחדשו השנה את המנוי לעונה הבאה במיוחד עם בואו של "המיוחד".
יונייטד יוצאת לעידן חדש. לא רק ששמים סוף לתקופה הרומנטית של סר אלכס פרגוסון, אלא גם שמים סוף לנסיונות הכושלים להחיות אותה על ידי דייויד מויס ולואי ואן חאל. יונייטד בוחרת במוריניו כי הוא הבחירה הטובה ביותר לכוח הכלכלי של המועדון, לאוהדים שמעריצים אותו ומעל הכל לכדורגל של הקבוצה. אי אפשר לבחור במישהו אחר כשאחד המאמנים הטובים ביותר בעולם פנוי.
שלוש שנים של דשדוש קרוב לוודאי שייעלמו עם הגעת ז'וזה והיכולת שלו לבנות קבוצות מצליחות... רוב הזמן. מאחורי הקלעים, ניתן לראות שהמועדון עדיין שבור. מוריניו אינה בחירה טובה בעיני מרבית אנשי הצוות של המועדון, שקיוו שראיין גיגס יקח את המושכות, אבל כולם מבינים שיונייטד לא יכולה להרשות לעצמה עוד ניסיונות כושלים וסביר שהוולשי היה נכשל בשנה הראשונה לפחות. המועדון מפסיד המון כסף בגלל אי ההשתתפות בליגת האלופות, אבל ההפסד הזה יגדל משמעותית אם זה יקרה שנתיים רצוף. במרבית החוזים עם הספונסרים הגדולים, המועדון נקנס אם שנתיים לא ישחק במפעל הבכיר. מוריניו בא כדי להצליח, כדי להביא תארים, אבל אני אופתע אם ישרוד את שלוש שנות החוזה כי הוא עדיין לא מבין שהוא נמצא בטריטוריה זרה לו.
רגע לפני המינוי של מוריניו, נחזור לפיטורי ואן חאל. כמו במקרה של מויס, המועדון לא ידע כיצד לעשות את זה בדרך הטובה ביותר ופישל שוב. מעל הכל, לא ברור כיצד ואן חאל לא הבין שהוא בדרך החוצה, דבר שכולם ידעו כבר כמה ימים לפני גמר הגביע. כמו תמיד, המאמן הוא האחרון לדעת. מיד לאחר המשחק האחרון בליגה נגד בורנמות', נכנס לואי לחדר ההלבשה ואמר לשחקנים שהוא מאמין שזה ההרכב הנכון לשחק בגמר הגביע. הוא התכוון לומר שמאחר ולא היו פצועות וכולם בכושר, הוא אינו מודאג מהמשחק בוומבלי. השחקנים הבינו אחרת. מרוואן פלאייני, שהיה מושעה למשחק הליגה, חשב שלא ישותף בגמר וקם ממקומו ויצא בסערה מחדר ההלבשה תוך כדי מלמולים כלפי המאמן.
חוסר הכבוד למנג'ר ההולנדי נראה היטב על ידי כולם. אפילו וויין רוני, שתמיד כיבד את ואן חאל, לא טרח לקרוא לפלאייני חזרה. האימון למחרת היה כרגיל, גיגס אמר לוואן חאל שכולם במוטיבציה מלאה ועדיף לא להכביד עליהם בשיחות. הוותיקים רוני ומייקל קאריק, שלא זכו בגביע האנגלי, דיברו עם כולם על חשיבות הזכיה השנה בתואר. בבוקר המשחק כבר כולם ידעו שזמנו של ואן חאל קצוב, חלק מהשחקנים התלוצצו ביניהם אם ההנהלה תתן לו לעלות איתם לאוטובוס לוומבלי. גיגס כבר החל להבין שהוא לא יהיה זה שיחליף את ההולנדי והרבה להסתודד עם ניקי באט, חברו וראש האקדמיה של המועדון. בסוף פברואר זומן גיגס לשיחה עם הנהלת המועדון, הוא התבקש להציג תכנית לחמש שנים כמאמן ראשי, כולל רכישה ומכירת שחקנים וצפי הצלחה.
גיגס הכין מצגת מרשימה ורחבה שהפתיעה את ראשי המועדון, ואן חאל לא ידע כלום על קיום הפגישה והוולשי נתבקש שלא לספר למנג'ר ההולנדי. למרות הקשר הטוב ביניהם, ראיין הרגיש שוואן חאל לא ממש משתף איתו פעולה רוב הזמן ומקפיד להתעלם מהעצות שלו על היחס והגישה לשחקנים. גיגס הרגיש שהראיון עבר בהצלחה ושהתפקיד ככל הנראה יהיה שלו, בפגישה גם נאמר לו שמוריניו הוא אופציה חזקה אבל ההנהלה מעדיפה לראות בו כמועמד מועדף. מאז, לא שמע ריאן כלום מאד וודורד, סמנכ"ל המועדון, והתחיל להבין שזמנו עדיין לא הגיע, דבר שנהיה לו ברור ביום הגמר בוומבלי.
ביום ראשון בבוקר, לאחר הזכיה בגביע, למרות השמועות החזקות שכבר פיטרו את ואן חאל ומינו את ז'וזה, הגיע ההולנדי למתקן האימונים לארוחת בוקר עם הצוות וסגירת לו"ז ההכנה לעונה הבאה. בערב, וודוורד כבר הודיע לו שלא יהיה צורך בכך.
מה יכשיל את מוריניו?
ליונייטד יש סגל מורכב, חלק צעיר מאוד וחלק מבוגר אבל מעל הכל, ברובו בינוני. מעבר לרכישה המאסיבית שמוריניו צריך לעשות, הוא יהיה חייב להחליט ממי הוא נפטר במיוחד עם חוסר האיזון שיש בקבוצה מבחינת עמדות. המשימה שעומדת בפניו היא קשה אבל המזל משחק לטובתו, אין לו את ליגת האלופות על הראש וזה כבר כמה חודשים הוא עובד על בניית הסגל כשהבין מאנשי יונייטד כבר בתחילת אפריל שוואן חאל לא ימשיך.
מוריניו גם טוב יותר בעבודה מול שחקנים שאינם כוכבי על ומאפילים עליו. הקבוצות שבהם הוא פרח היו קבוצות של כוכבים קטנים אבל לוחמים, כגון פרנק למפארד, ופחות בעבודה עם כוכבים כמו אנחל די מריה וכמובן כריסטיאנו רונאלדו. יונייטד נמצאת בדיוק במצב הנוח ביותר לבניה מחודשת, כשאין מישהו שיכול להפריע לפורטוגלי לעשות ככל העולה על רוחו. בכל זאת, המנג'ר הולך להיתקל בבעיה שלא נתקל בה עד היום והיא: העיר מנצ'סטר. אגב, זאת אותה בעיה שפפ גווארדיולה הולך לחוות, רק שלו יש יותר סבלנות ואורך רוח לבנות.
מרבית השחקנים הטובים בעולם לא ירצו לבוא למנצ'סטר ולא רק בגלל שלא תהיה בליגת האלופות אלא בגלל שהעיר קטנה, משעממת לחיות בה לזרים ומזג האוויר בה הוא נורא. מוריניו יצטרך לעשות קסמים לשכנע שחקנים ויחד עם זאת למצוא כאלה שיעשו את הפריצה שלהם באולד טראפורד. שחקנים כמו אנתוני מרסיאל, מרכוס רשפורד וממפיס דפאיי (אם יעשה הגנה) יכולים לפרוח אצלו, בעיקר כי הוא ידוע כאחד שנותן המון ביטחון ועוצמה לשחקנים שלו.
סבירות גבוהה שמוריניו יצליח לעשות קסמים ולהביא הצלחות למועדון, הוא גם ידוע בדומה לפרגוסון כאחד שמצליח להוציא הרבה יותר מסגל בינוני של לוחמים מאשר עם אוסף של כישרונות עם אגו גדול לפחות כמו שלו. לטעמי הסיכויים הם נגדו, מתקן האימונים בקרינגטון הוא מקום מבודד, הדבר היחידי שקרוב אליו הוא מתקן האימונים של... סיטי. מנצ'סטר אינה לונדון, למוריניו יהיה קשה להסתגל למנטליות של המועדון ולדרך בה ה-DNA שלו מכתיב את ההצלחות של המקום, המתקן הוא כמו מחנה צבאי סגור עם צוות לא גדול ומנטליות אנגלית חזקה.
וודוורד הלך על הבחירה הברורה והנכונה, אולי לטווח הקצר, אך מפתיע שגם הפעם הוא לא הבין שיונייטד לא תחזור לימיה הגדולים בלי לתת למישהו מקומי לבנות מחדש ולספוג הפסדים כמה שנים. הוא עדיין לא ויתר על גיגס ועושה הכל כדי להשאירו. הוולשי נוטה לעזוב. הג'וב שמוצע לו הוא באקדמיה לצד באט, קשר כלשהו לקבוצה הבוגרת ועבודה משותפת אך מינימלית עם מוריניו, אותו גיגס מאוד מכבד.
הכבוד הוא הדדי, וחשיבותו של גיגס למועדון ידועה לכולם. כרגע כולם מחכים למוצא פיו, לא סתם ההודעה על מינוי הצוות שישלים את מוריניו עדיין לא יצאה. מוריניו מביא איתו בדרך כלל צוות רחב של עוזרים ומאמני כושר אבל הצוות המקומי שמלווה את מנצ'סטר שנים חשוב להנהלה לכן נושא זה עדיין לא פתור לחלוטין. כולם די בלחץ, חוץ מהרופא הוותיק, שמאז מינוי הפורטוגלי מתלוצצים איתו שמעמדו בטוח כי המנג'ר לא יסתבך בפיטורי דוקטור נוסף.
סבירות גבוהה שגיגס יעזוב עם חלק מהצוות הוותיק ויצא לדרך חדשה ואולי איתו תעלם סופית התפיסה של המועדון שהוא "שונה מכולם". מה שבטוח הוא שהפרמייר ליג תמשיך להיות הליגה העשירה והנצפית ביותר, כשהעיר מנצ'סטר תמשוך את מרבית תשומת הלב עם קרב הענקים בין גוארדיולה למוריניו. הפעם חוקי המשחק טיפה שונים: אין להם את ליונל מסי וכריסטיאנו לעשות קסמים. ברור ששתי הקבוצות יבצעו רכש ענק ויקר, אבל הם יצטרכו לשכנע את כולם שהם מסוגלים להצדיק את המוניטין שלהם עם שחקנים כגון: ראחים סטרלינג וג'סי לינגארד.
