הכותרות בכל תקשורת הספורט אחרי ההעפלה ההיסטורית של שלוש קבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי לשלב הבתים של הליגה האירופית התמלאו בפטריוטיזם ואושר עילאי. אותה ליגה שחלקנו נוטים לזלזל בה ואף לשיר את השיר האלמותי "מה זה ליגה אירופית?" הפכה להיות מוקד החגיגה של ימי חמישי.
טענו שזה המפעל שהכי מתאים לקבוצות ליגת העל, אמרו שבמפעל השני בחשיבותו באירופה נוכל לשחזר את העפלה לרבע גמר גביע אופ"א של הפועל, לרבע גמר המחזיקות של חיפה ועוד קמפיינים מוצלחים במפעל שהוא לא ליגת האלופות. אז אמרו. הקבוצות הגיעו מבורכות, אך סיימו את קמפיין אירופאי מקוללות עם תעודת כישלון אחת גדולה.
הסיבות הן רבות, אבל כשבוחנים את העונה האירופית של כל הישראליות, אפשר להגיע למסקנה אחת סטטיסטית שאומרת הכל. בקיץ החזקנו במאזן חיובי במפעלים האירופים מול הגויים הנחשלים ואת העונה אנחנו מסיימים במינוס מאז המשחק הראשון של באירופה לפני 19 שנים. ארבעה ניצחונות בלבד מתוך 18 משחקים ו-28% אחוזי הצלחה בבתים שכל אחד האמין שלפחות שתיים תעלנה.
עכשיו, הגיע זמן המסקנות. מי גרמה לעולם לחשוב שנפלה לבית "מוות" עם קבוצות ברמה של ברצלונה, באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד, מי זלזלה ביריבות שלה ומי חזרה על אותן טעויות של שנים קודמות. דבר אחד ברור: נכשלנו.
"יותר מזה אנחנו לא צריכים"
לעומת מכבי חיפה והפועל ת"א, מכבי ת"א היא הקבוצה הכי פחות מנוסה במפעלים האירופים, אבל גם בקרית שלום צריכים להיכנס לפרופורציות. קבוצת מרכז טבלה בפרמייר ליג כמו סטוק (צ'לסי ויונייטד כבר נוצחו ע"י הפועל וחיפה), קבוצה שרחוקה מלהזכיר את השיאים שלה בשנות ה-90 בדמות דינמו קייב ועוד אחת מצמרת הכדורגל הטורקי שמקרטעת מתחילת העונה. כולן יפות, כולן עשירות, אבל ההתרפסות מול השלוש היתה מיותרת, בטח בבלומפילד, גם אם מכבי לא בעונה גדולה.
נגד בשיקטאש מכבי פיגרה 2:0 בדקה ה-28, נגד דינמו בבית בדקה התשיעית, מול סטוק ב"בריטניה סטדיום" האנגלים הובילו 0:3 אחרי 32 דקות והכל בסיבוב המשחקים הראשון. הכבוד המוגזם שהיריבות קיבלו עלה למכבי ביוקר וגם ב-3:3 המוזר מול דינמו קייב אחרי 17 דקות גיא חיימוב הוציא שני כדורים מהרשת.
אפשר להאשים גם את הרוטציה של מוטי איווניר שכבר לא גר פה. הרי למה בשלב כזה של העונה צריך "לשמור שחקנים"? וגם אם כן, מדוע דווקא במפעל שיכול לקדם את מכבי בעתיד, מקצועית וכלכלית? ההרכבים שונו, השיטה השתנתה ומכבי נכנעה בקלות מדי. אותו מועדון ששיחק בליגת האלופות עם סגל חלש הרבה יותר והשיג 4 נקודות מכובדות, סגר בית עם 2 נקודות בלבד.
לפני המשחק הראשון נגד האוקראינים, איווניר טען: "דינמו זה מועדון פאר, תיקו יהיה טוב לנו". לפני סטוק: "יש להם יתרון פיזי עלינו. לא נהיינו גבוהים פתאום. נקווה למשחק שקול" ולפני בשיקטאש: "אנחנו לוקחים את הליגה האירופית כחוויה". וכל מילה מיותרת. מכבי קבוצה הרבה יותר גדולה ממה שהיא ייחסה לעצמה.
המזל היחסי: הניקוד של מכבי ת"א לפני חמש שנים היה נמוך ולכן אם הצהובים יחזרו לאירופה, הם עשויים ליהנות מהגרלות נוחות יותר.
המאזן: שתי נקודות מ-18 אפשריות (11% הצלחה) בבתים. ארבעה ניצחונות בסה"כ באירופה, כאשר פעמיים על ז'לז'ניצ'אר הקיקיונית וכן על לנקראן ופנאתינאיקוס. הכנסות: מיליון יורו על העפלה, 140 אלף יורו על הישגיות, טיפה בים לעומת ההשקעה של הבוס מיץ' גולדהאר בשנים האחרונות.
דבר אחד שנרצה לזכור: הניצחון 0:3 על פאו. רגע אחד של נחת לאוהדים הצהובים בתוך קמפיין רע ומר. באותם ימים נראה היה שמשהו טוב עובר על הקבוצה מקרית שלום. רק חבל שהוא עבר מהר מדי.
דבר אחד שנרצה לשכוח: יואב זיו והנעל. מה חשב מגן מכבי לפני שהוא סידר כותרות צבעוניות לכל אתרי החדשות באי הבריטי ובתקשורת שלנו? לפחות זה עזר לוויין רוני בערעור על ההרחקה מחלק ממשחקי היורו. כשכותבים בגוגל מכבי ת"א, מגלים בעיקר את סיפור הנעל וחבל.
"כמו אז"
תואר "המפספסת הגדולה" הולך לאדומים. הפועל הוגרלה לשלב הבתים מהדרג השני בזכות הצלחות קודמות במפעלים האירופים. כבר בקיץ היה ברור שמשהו לא טוב עובר על האדומים בזירה האירופית שהם אוהבים כל כך. ההפסדים המביכים לאקרנאס ולוואדוז היו הקדמה לכישלון בשלושת המשחקים הראשונים בבתים.נגד ראפיד הפועל נחנקה, מול פ.ס.וו נתקעה וה-3:2 נגד לגיה בוורשה היה בין פארודיה לפארסה כשמהארן ללה החמיץ בדקה ה-90 ניצחון רק כדי לספוג מהצד השני. המזל של הפועל שהסיבוב השני, בדיוק כמו בעונה שעברה בליגת האלופות, הציל קצת מהכבוד, אבל עדיין: הפועל בבית כזה היתה חייבת לעלות ובטח לא להיות בגארבג' טיים שלושה משחקים, "המתיקו את הגלולה" זה המקסימום שאפשר לכנות את הסוף האדום.
אשמים? אפשר להגיד שכל המועדון לא נכנס טוב לעונה האירופית בעקבות האפטר שוק אחרי עזיבת הכוכבים. קשטן לא מצא את ההגנה שלו, הקישור הלך לאיבוד בתוך עצמו וגם לדמארי ותמוז לקח זמן "להקליק". התחושה במועדון שאם שלב הבתים היה נפתח עכשיו, הם היו עולים. אם... כל מה שנשאר זה רק הזכרונות.
בהגרלת הבתים, הפועל היתה מדורגת שלישית מבין קבוצות הדרג השני! לפני לאציו, אתלטיקו בילבאו, קלאב ברוז', רובין קאזאן ואודינזה. עד כמה ההפסדים המיותרים ישפיעו בעונה הבאה? לפי שיטת הניקוד, העונה לפני חמש שנים של האדומים תימחק וכבר ברור שהניקוד יירד לקראת הופעה (אם תהיה) באירופה בעונה הבאה.
המאזן: 7 נקודות מתוך 18 (39% הצלחה), מיליון יורו על העפלה, 350 אלף יורו על הישגיות.
דבר אחד שנרצה לזכור: התיקו מול פ.ס.וו שהוציא את האדומים לדרך חדשה בליגה ובעיקר את הצמד דמארי-טוטו שהוכיח שגם באירופה קשה לעמוד מולם.
דבר אחד שנשמח לשכוח: ההפסד המביך לוואדוז הקטנה מליכטנשטיין, נחמת הצהובים לסאגת סנטה קולומה שתיזכר לעד בשער 5.
"זה מה שנשאר"
יקום האדם שיגיד שהוא לא היה בטוח אחרי ה-0:5 המרשים על סטיאווה בוקרשט שמכבי חיפה תעפיל שלב. בשונה מהתל אביביות, הירוקים החלו נהדר עם שני ניצחונות בית כשגם בהפסד החוץ לשאלקה, הם הנפיקו דקות של כדורגל נהדר ובעיטה אחת באוויר של מרלון דה חסוס שקשה לדעת מה היה קורה לו היתה נכנסת.המשבר בליגת העל פירק את חיפה באירופה. יש שיגידו ששאלקה ב' היא קבוצה חזקה מרוב הקבוצות שהגיעו לשחק בישראל, באותה נשימה, אותו סמל ירוק כבר חגג מול אימפריות מרשימות מהגרמנים. בגרמניה כינו את חיפה "קבוצה חלשה" וציינו "היה קל". ככה זה שהגב של האוהדים מופנה נגדך.
אשמים? במקרה של חיפה קשה להפריד בין הליגה לאירופה. טראומת הפנדלים נגד גנק אמנם עברה, אבל כשבליגה כלום לא מתחבר, גם באירופה קשה לככב. אלישע לוי ראוי לכל הסופרלטיבים הראויים על ההצלחה בליגה, אבל כשהוא יעזוב בקיץ הקרוב את מכבי חיפה (נראה כרגע בלתי נמנע) יהיה לו את אותו ה"קוף על הגב" מקמפיין ה-"0 נקודות, 0 שערים" בליגת האלופות וכן גם חוסר ההצלחה בליגה האירופית. אמנם חיפה דורגה בהגרלה שלישית, אבל היא לא נופלת בשום מצב מסטיאווה.
לפני חמש שנים עשתה חיפה את אחד הקמפיינים הטובים שלה באירופה כשהגיעה לשמינית גמר גביע אופ"א אחרי שעברה את צסק"א מוסקבה ולקראת העונה הבאה זה יימחק ולכן הניקוד של הירוקים יירד בצורה משמעותית וההגרלות שהם יקבלו צפויות להיות קשות יותר, אם יגיעו למפעלים האירופים.
המאזן: שש נקודות מ-18 (33% הצלחה) בבתים. המאזן הכללי באירופה: חמישה ניצחונות, תיקו ושישה הפסדים, כאשר הניצחונות היו על גנק, סטיאווה, לרנקה, מאריבור ובוראץ בבית. בחוץ? כלום. 3.5 מיליון יורו (על ליגת האלופות והליגה האירופית) ועוד 280 אלף יורו על נקודות. החזר ראוי על ההשקעה הלא מוצלחת בקיץ האחרון.
דבר אחד שנשמח לזכור: ה-0:5 הפנטסטי על הרומנים בקרית אליעזר שגורם לכל מניפי השלטים ביציע ג' לחשוב שוב על "אוהדים בלי קבוצה".
דבר אחד שנשמח לשכוח: המבוכה בלרנקה. באותו אצטדיון שהירוקים ניצחו את היונייטד ואת אולימפיאקוס הם קרסו מול ליגיון הזרים הבינוני של הקפריסאים. מזל שטון קאנן לא עמד על הקווים.
"לאן, לאן, לאן?"
המקום ה-17 בו ישראל נמצאת כרגע יעניק לישראל בעונת 2013/14 נציגה בליגת האלופות שתתחיל בשלב המוקדמות השני ושלוש נציגות בליגה האירופית שיתחילו בשלבי מוקדמות שונים, בדיוק כפי שיהיה בעונה הבאה.
הדירוג של הליגות נקבע על פי ההישגים שלהן בחמש השנים האחרונות וישראל נמצאת בתהליך של התקדמות שנעצר מעט בשלב הבתים של הליגה האירופית. כדי שנוכל לפנטז על הגעה קבועה לפחות לשלב הבתים, צריך לצבור ניקוד. בעקבות הקמפיין האירופי החלש, פנטזיית הנציגה השניה בצ'מפיונס מתרחקת.
כדי לשחזר את הקמפיינים האדירים של מכבי חיפה והפועל ת"א צריכים לשנות יותר מדי דברים, החל משחקנים זרים, דרך הנוער וכל החולאים שאנחנו מנסים להיאבק בהם בכדורגל הישראלי. השורה התחתונה היא ברורה: העונה שהחלה כחגיגה תיזכר ככישלון משלוש קבוצות שנושאות את הדגל בכדורגל של לוזון. והתקווה היא שלא נישאר רק עם הזיכרונות של הפועל של 2001/2 ושל אלי גוטמן וחיפה של יצחק שום, רוני לוי ודושאן אוהרין.
