גל המהפכות בעולם הערבי ממשיך לשלהב את הצעירים במדינות השכנות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. במצרים, בתוניסיה ובלוב כבר הופלו השליטים ונכון להיום המחאות ממשיכות גם בסוריה, בתימן, בירדן ובבחריין. עידן הרודנים במדינות ערב גם השפיע מאוד על תחום הספורט בזירה המקומית.
כל רודן או בן של רודן שלט ביד רחבה בתחום הספורט והכדורגל במיוחד במדינה שלו. הנה מבט על שניים מהבנים של הרודנים ששלטו בספורט והגיע להם הכינוי "דיקטטורי הספורט".
מצרים: ג'מאל מובארק
אחרי שהצליחו להדיח את הנשיא חוסני מובארק שעמד בשלטון 30 שנה, נזכרים בעידן שלו ובמיוחד בבן שלו ג'מאל מובארק או "ג'ימי" כמו שתמיד נהגו לקרוא לו. ג'ימי היה מועמד לגיטימי להחליף את אביו בעתיד כנשיא מצרים, דבר שגרר הרבה זעם במדינה.
ג'מאל היה האיש החזק במצרים. איש עסקים שנכנס לפוליטיקה ולא נחשף יותר מדי לתקשורת ולעולם. מי שבלט יותר היה אחיו הגדול עלאא', ואחריו נכנס ג'מאל לעניינים. הוא חובב כדורגל מושבע ואוהד שרוף של זמאלק המקומית. המעורבות בממשלה הביאה לידיו את תיק הספורט במדינה. יושב-ראש ההתאחדות המצרית, סמיר זאהר, היה יד ימינו לאחר שמינה אותו לתפקיד.
הוא עשה כל דבר שג'מאל ביקש. בזמן המחאות במצרים הוא הצהיר בפומבי כי הוא תומך במובארק, למרות שבכיכר תחרר ההמונים קראו לו "הבובה של ג'ימי". השנאה לג'מאל החלה כשהורגש שיש שחיתות בהתאחדות.
הוא התערב בקיום המשחקים ובשיבוץ השופטים, ויש האומרים כי הוא היה דואג להקלות לקבוצתו האהודה זמאלק, שזכתה ללוח משחקים נוח וליחס מועדף מהשופטים, בדיוק הפוך מאלאהלי השנואה. "היה ברור שמאז שג'מאל מובארק נכנס לכדורגל ושלט בו, הכדורגל המצרי קרס והפך ללא כשר", סיפר אחד העיתונאים המצרים לאחר המהפכה.
ג'מאל נשוי לחדיג'ה, בתו של מערוף אלג'מאל, אחד מאנשי העסקים הכי גדולים במצרים, בת 26 שגם נחשבת לחובבת ספורט ושחקנית כדורגל לשעבר. אפילו יש לה כמה הופעות בנבחרת הנשים של מצרים.
אבל לא הכל רע: לזכות ג'מאל ייאמר שבתקופתו זכתה הנבחרת המצרית בהצלחות רבות והפכה לנבחרת האפריקאית החזקה והמלהיבה ביותר. בתקופתו זכתה מצרים בשלוש אליפויות אפריקה ברצף. ג'מאל הוא אוהד מושבע של הנבחרת. לא פיספס משחקים, אפילו לא משחקי ידידות בעשר השנים האחרונות. יש האומרים שהאהדה שלו היתה רק כדי לקטוף אהדה בקרב העם, לקראת תפיסת מקומו של אביו.
במוקדמות המונדיאל ב-2010 הגיעה מצרים למשחק האחרון בשלב הבתים ורק יחס שערים הפריד בינה לאלג'יריה. שלושה שערים, זה מה שהיא היתה צריכה כדי לעלות למונדיאל. שני שערים היו משווים את המאזן ושולחים את הנבחרות למשחק ישיר על העליה.
במשחק שהתקיים באצטדיון הלאומי בקהיר ישב על כסא הנשיא ביציע הכבוד לא אחר מאשר ג'מאל. הנשיא נעדר בגלל מחלה, אבל ג'מאל הרגיש שהוא הנשיא. כשהגיע השער השני עמוק בתוספת הזמן שנתן למצרים משחק חוזר, חגג ג'מאל בטירוף ואלפים באצטדיון התחילו לקרוא בשמו.
לאחר מכן המריץ ג'מאל בעצמו את השחקנים וכותרות העיתונים הלכו שבי אחר ההצלחה המצרית באחריותו. אבל מצרים הפסידה 1:0 וראתה את אלג'יריה במונדיאל. הדבר גרר מהומות ונתק מדיני בין שתי המדינות.
אחרי המהפכה, ג'מאל מובארק, אחיו הבכור ואביו נמצאים בכלא ומחכים למשפט על הרג המונים בזמן המחאות. מה שבטוח הוא שמצרים מתחליה עידן חדש וגם בספורט. עכשיו ינסו המצרים לעשות הכל כדי לעלות למונדיאל 2014 בברזיל, אבל אם הם יעלו הפעם, זה יהיה ללא ג'מאל.
לוב: סעדי קדאפי
בלוב נושמים לרווחה לאחר מותו של הרודן הכי גדול בעולם הערבי, מועמר קדאפי. 42 שנות שלטון הגיעו לסיומן, לאחר שהמורדים הצליחו להרוג אותו ואת בנו מועתסם. לקדאפי היו שמונה בנים ובת אחת, לכל אחד היה תפקיד משמעותי במדינה.
לקדאפי בן בשם סעדי, בן 37 שברח לניז'ר לאחר מות אביו. האינטרפול עדיין מחפש אותו. סעדי היה שונה מאחיו - הילד המפונק של אבא אהב כדורגל והיה אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד. בין לבין, הוא שלט בכדורגל המקומי ללא עוררין. בעבר הוא אף היה קפטן הנבחרת, קפטן אלאיתיחאד הלובית, המאמן ובעלי הקבוצה.
הרבה פרשות ליוו את חייו הספורטיביים של סעדי. הוא מינה את עצמו לתפקיד יושב-ראש ההתאחדות הלובית, פיטר בזמנו מאמן שהחליף אותו במשחק וזרק שחקן מאלאיתיחאד לאחר שלא מסר לו במשחק ליגה. השופטים שרצו לשלוף נגדו כרטיס לא היו מעזים לעשות זאת, והשחקנים נזהרו שלא לתקל אותו.
ב-2002 הגישה משפחת קדאפי מיוזמתו של סעדי, סיוע כלכלי לבעלי יובנטוס, כשרכשה 15 אחוז מהמניות. סעדי נסע עם הזברות למחנה אימון, התאמן עם השחקנים במשך שנה וקיבל הצעה להגיע לליגה האיטלקית לקבוצת פרוג'ה, ולהיות הלובי הראשון שעושה זאת.
התקשורת הלובית חגגה, סעדי כבר הבטיח כי יוכיח שמקומו בהרכב. למטרה הזו הוא גייס את האצן בן ג'ונסון, כדי שיהיה המאמן האישי שלו ויכניס אותו לכושר. התוצאה: הוא שותף רק תשע דקות במשחק גביע בפרוג'ה, ובעוד משחק קיבל 15 דקות במדי הקבוצה.
ואפשר להבין את פרוג'ה: לסעדי היה מטוס פרטי ובאמצעותו נסע תמיד לבקר את המשפחה ולראות מה חדש באלאיתיחאד. אימונים בפרוג'ה? הוא לא ממש היה נוכח בהם. אחרי שנה אחת הוא עבר לאודינזה ושותף למשך 16 דקות במשחק ליגה בלבד. בסמפדוריה שהיתה התחנה האחרונה שלו, הוא לא שותף כלל במשחקים.
ההמשך לא היה מעודד וההתרסקות הגיעה עם מותו של אביו לפני מספר שבועות. כעת מקווים בלוב לפתוח עידן חדש בכדורגל. עידן טהור ללא שחיתות וללא סעדי, שאולי סימל יותר מכל את חוסר הצדק שבספורט. בניגוד לג'מאל מובארק, שאולי קידם את הכדורגל המצרי, בלוב כל אוהד כדורגל ישמח לשכוח את סעדי.
