בתחילה סיפר המאמן כי הרצון לחקור את העבר הגיע אליו כאשר שמע את אביו זועק מתוך שינה, כשהיה בן 15: "מעולם לא שמעתי כזו צרחה. הייתי עם חברים במרפסת ושמעתי את אבי. נכנסתי לחדרו לראות מה קרה ובפעם הראשונה בחיי הוא סיפר לי מה קרה לו בילדותו, מדוע הוא זועק כל לילה. מאותו רגע תמיד רציתי לדעת יותר".
התחנה הראשונה של גרנט בפולין היתה בכפר בוא גרה משפחתו שנקרא מלאווה. הישראלי סיפר על כך שרבים מבני משפחתו נספו ואמר: "הגרמנים לקחו את משפחתו של אבי ויהודים רבים אחרים לרוסיה. הרכבת עצרה בדרך, כאשר הורידו את כולם בטמפרטורה של מינוס 40 מעלות ופשוט השאירו אותם מאחור בכוונה שימותו. אבא שלי ומשפחתו נאלצו לחיות ביער ובכל יום הם ראו גופות חדשות על הרצפה".
מאמן צ'לסי בעבר גם סיפר כי האחות, שרה, היתה הראשונה שמתה בשל פטריה מורעלת שאכלה בחיפוש מייאש אחר מזון באוקטובר 1940. "אבי נאלץ לקבור את אחותו במו ידיו. אחד אחד בני המשפחה נכנעו לקור ולתנאים הקשים. "בסך הכל אבא שלי חפר קברים לאביו, אמו ו-5 חברי משפחה נוספים. תארו לכם מה הוא חשב לעצמו", הוסיף.
אחת מתושבות הכפר מלאווה לקחה בהמשך את גרנט לבית בו גר סבו, שנותר ללא שינוי במשך 75 שנים. "זה כמעט כאילו הם חיכו לי", אמר גרנט בחצר הבית, "אני רוצה לחשוב שכאן אבא שלי שיחק כדורגל, אבל אני לא בטוח. אני היחיד במשפחתי שבאמת אוהב את המשחק".
ביום למחרת ליוו ב-BBC את המאמן הישראלי למחנה ההשמדה אושוויץ. למרות שהיה יכול לטוס גרנט בחר להגיע ברכבת והסביר: "זה מסע שאני חייב לעשות". עם הירידה מהרכבת לחש: "ועכשיו, אנחנו נכנסים לגיהנום". בהמשך סיפר כי דיבר עם מנג'ר נבחרת אנגליה רוי הודג'סון, שתבקר גם היא באושוויץ ואמר לו: "אשמח לקחת חלק בביקור שלהם ולתת את חלקי. השחקנים צריכים לדעת מה קרה פה. כולנו צריכים לזכור. אף אחד לא יוצא מפה אותו אדם כשהיה לפני".
גרנט גם חשף כי הגיע לאושוויץ לראשונה כבר ב-1988 כמאמנה של הפועל פתח תקווה: "לאחר שראינו את תאי הגזים אחד השחקנים לא יכול היה לעלות לשחק ואמר לי 'אני לא מסוגל לעשות את זה'. למזלי שאר הקבוצה קיבלה השראה וניצחנו 0:3".
בעוברם ליד השלט המפורסם בו נכתב "העבודה משחררת" גרנט שוב הפך רגשי וסיפק עוד רגע נוגע ללב שמסכם אולי את הכל: "בני דניאל הגיע לפה לפםני כשנה. הוא צילצל אלי מהנקודה הזו ושאל מה סבא שלו היה רוצה שהוא יעשה. אמרתי לו להסתכל אל השמיים במקום הנוראי הזה ופשוט לחייך. זה מה שהוא עשה. אבא שלי תמיד נהג לחייך, תמיד ראה את הטוב בבני אדם, תמיד אופטימי. אף פעם לא הבנתי איך".
