הזמן: 15/16 במאי, יום ראשון בלילה. המקום: אצטדיון הקאמפ-נואו. ברצלונה הוכתרה באופן רשמי לאלופת ספרד בפעם השלישית ברציפות, השחקנים זרקו פלפלים אדומים לאוהדים (דבר המסמל אומץ בספרד) והמרחב האווירי שמעל למגרש הגדול באירופה התמלא בזיקוקים.
אחרי שתמו החגיגות, שהחלו יומיים לפני כן עם סיבוב האוטובוס המסורתי ברחבי העיר ונגמרו על הדשא בסיום המשחק מול דפורטיבו לה-קורוניה, 15 משחקני ברצלונה התקבצו באחד המסדרונות בקאמפ-נואו לתמונה משותפת שעלתה לחשבון הטוויטר של ג'רארד פיקה.
ליאו מסי הופיע במרכזה כשהוא אוחז בגביע האליפות, מסביבו היו ויקטור ואלדס, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, קרלס פויול, פיקה, פדרו, סרג'י בוסקטס, בוז'אן קרקיץ', ז'פרן סוארס וגם השחקנים שהשתייכו בתחילת העונה לקבוצת המילואים וקיבלו דקות מול דפור: תיאגו אלקנטרה, ג'ונתן דוס-סנטוס, מארק בארטרה, אנדראו פונטאס ואורי רומאו. המשותף לכולם: כל אחד מהם גדל במועדון.
שמונה מבין ה-15 הללו אף אמורים לפתוח בהרכב בגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד ועבור פפ גוארדיולה, העובדה שהוא יוכל להעלות 11 שחקנים שיותר ממחציתם גדלו בלה מאסיה, מהווה סגירת מעגל.
זירת המפגש הנוכחי של פיינליסטיות הצ'מפיונס מלפני שנתיים – אצטדיון וומבלי – העלה לא מעט זיכרונות אצל אנשי ואוהדי השדים האדומים, ובעיקר בקרב אלו של בארסה. יונייטד אמנם זכתה במגרש הלונדוני לראשונה בתולדותיה בגביע האלופות (לימים: ליגת האלופות), אבל זה היה אי שם ב-1968 אחרי 1:4 על בנפיקה של אוסביו.
הזיכרון של הקטאלונים, לעומת זאת, טרי יותר, שכן הם סופרים "רק" 19 שנה מאז שהפכו לאלופי אירופה בפעם הראשונה עם ה-0:1 על סמפדוריה באותו וומבלי. לקראת החזרה ללונדון, חלק מחברי הדרים-טים הגדולה של יוהאן קרויף, העלו זיכרונות על הגמר מ-1992 במסגרת פרוייקט שנערך באתר הרשמי של ברצלונה ובערוץ הטלוויזיה של הקבוצה.
רונאלד קומאן שכבש את שער הניצחון בגמר ההוא, עדיין זוכר את הטיל שהכניע את ג'יאנלוקה פאליוקה ואת חשש האוהדים טרם שריקת הפתיחה מפיאסקו נוסף נוסח סביליה 1986, אז בארסה פספסה את הגביע עם הפסד 2:0 בפנדלים לסטיאווה בוקרשט. חריסטו סטויצ'קוב נזכר איך ההולנדי התאמן על מצבים נייחים לפני המשחק, אלברט פרר סיפר על המשימה שקיבל: להיצמד לרוברטו מאנצ'יני (כוכב סמפדוריה דאז), ואוסביו סקריסטאן - סוחט העבירה שהובילה לשער – דיבר על המשפט המפורסם של קרויף בחדר ההלבשה: "צאו ותהנו".
גוארדיולה לא השתתף באותו פרוייקט. בכל זאת, יש לו קבוצה להעמיד לגמר ליגת האלופות, אבל אם הוא היה נשאל על המשחק, הוא בטח היה זוכר שבאותו ערב בוומבלי ב-1992, הוא היה – בגיל 21 – בסך-הכל אחד משני קטאלונים שגדלו בבארסה מבין כל שחקני ההרכב של קרויף, לצד פרר. בהרכב בארסה בוומבלי אמורים להיות הפעם חמישה כאלה: ויקטור ואלדס, פיקה, פויול, צ'אבי ובוסקטס.
מבלי להיכנס לדיון הבלתי נגמר על זהות הקבוצה הגדולה יותר – הדרים-טים שהניחה את היסודות לבארסה הנוכחית או מסי וחבריו שהתעלו מעל למקור – זה די ברור שיש קווים דומים בין שתי הגירסאות. ואם צריך לבחור מי המקביל לגוארדיולה של אז בסגל של פפ, זה יהיה בלי ספק בוסקטס.
הוא לא מוכשר כמו מספר 4 האגדי, שלא יהיה ספק בכלל. הוא גם לא חכם כמו צ'אבי, אין לו את הלוק של המנהיג כמו לפויול, גם לא את הסטאר קוואליטי של פיקה, הוא נראה די איטי וגמלוני, וההתנהגות שלו שנויה במחלוקת. אבל למרות כל אלה, הקשר האחורי הצעיר הוא אחד המרכיבים החשובים במכונה הקטאלונית והאנדרייטד הכי גדול של בארסה.
בוסקטס, הדור הנוכחי
בוסקטס שנולד בסבאדל - פרבר של ברצלונה – הצטרף בקיץ 2005 למועדון הקטאלוני, בו שיחק אביו, קרלס, בעיקר כשוער מחליף בשנות ה-90 ואף ישב על הספסל בוומבלי בגמר גביע האלופות ב-1992. אלא שבניגוד למי שמשמש כיום כמאמן השוערים של בארסה, בוסקטס ג'וניור בחר בתפקיד שונה. “כשאתה צעיר, זה משעמם להיות שוער", הוא הסביר את מה שכולנו יודעים, “כילד, אתה תמיד רוצה לשחק כחלוץ ולהבקיע שערים. בגלל שאבי היה שוער, הוא נתן לנו לבעוט לעברו כדורים. אהבנו את זה".
בוסקטס הצעיר היה שותף בעונת הבכורה שלו בבארסה לקבוצת נוער א', בה שיחקו אז גם בוז'אן, ג'ובאני דוס-סנטוס וז'פרן סוארס, שזכו בטרבל. סרג'י המשיך לשחק בקבוצה במשך שנתיים נוספות, באחרונה שבהן גם שיפר את היכולת ההתקפית שלו והבקיע 7 שערים ב-26 משחקים מעמדת הקשר. את התנופה הרצינית לקריירה שלו הוא קיבל רק במהלך עונת 2007/08, אז הצטלבה דרכו עם זו של גוארדיולה, שמונה אז למאמן של קבוצת המילואים, ברצלונה ב'.
בוסקטס חיכה עד המחזור ה-12 כדי לקבל את ההזדמנות הראשונה בהרכב, אבל הרשים, הפך לחלק חשוב במערך של גוארדיולה ועזר לקבוצה שכללה גם את גיא אסולין, פדרו וז'פרן, להעפיל לליגה השלישית. את הפרס קיבל הקשר הצעיר עם ההכרזה (עוד במהלך העונה) של נשיא בארסה דאז, ז'ואן לאפורטה, על פפ כמחליפו של פרנק רייקארד. תזמון יותר טוב מזה, לא יכול היה להיות, שכן מספר 4 החליט לקחת איתו גם את בוסקטס.
אותה עונה, 2008/09, שהסתיימה בטרבל שהוביל לזכייה בשישה תארים בשנה אחת (ב-2009), התחילה רע עבור בארסה עם הפסד מפתיע של 1:0 לנומנסיה. בוסקטס בכלל לא היה בסגל באותו משחק, אבל פתח בהרכב במחזור השני, השלים 90 דקות ב-1:1 מול ראסינג סנטאנדר והחל לקבל יותר ויותר הזדמנויות ככל שהעונה התקדמה.
השיא הגיע בגמרים של גביע המלך ובעיקר של ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד ברומא, בהם הוא שיחק בהרכב בהיותו בן 21 בלבד, בדיוק כמו גוארדיולה ב-1992. ה-0:2 על השדים האדומים השלים שנה מדהימה עבור בוסקטס, שהפך תוך 12 חודשים משחקן בליגה הרביעית בספרד לאלוף אירופה.
מזיז מהדרך את יאיא טורה
ולמרות זאת, בפתיחת עונת 2009/10, יאיא טורה עדיין היה הקשר האחורי המוביל של ברצלונה. אלא שגוארדיולה החל להטות את הכף יותר ויותר לכיוונו של בוסקטס, שהשאיר על הספסל את השחקן מחוף-השנהב, לתדהמת רבים. גם במקרים המעטים ששניהם שיחקו ביחד במרכז השדה, הקטאלוני "צ'ופר" והיה הקדמי יותר, למרות האיכויות ההתקפיות של טורה, שבאות לידי ביטוי במנצ'סטר סיטי במהלך העונה.
העניין היה שהשחקן מחוף-השנהב נחשב אז לקשר האחורי הטוב באירופה. הוא התאים את עצמו בצורה נהדרת לסגנון של בארסה, היה פיזי יותר מבוסקטס, קרא את המשחק טוב יותר, עלה עליו ביכולת ההתקפית והיה מנוסה יותר.
הדעה הרווחת היתה שזה זמני, שפפ בסך הכל רצה להכין את הקטאלוני הצעיר לינואר, אז טורה עלול היה להיעדר למשך כחודש בשל אליפות אפריקה. הבעיה, מבחינתו של הקשר מחוף-השנהב, היתה שגם אחרי חזרתו, המגמה נמשכה והוא הפך למחליף של שחקן צעיר. כשבארסה שיחקה מול ארסנל בגומלין של רבע-גמר ליגת האלופות בקאמפ-נואו, טורה לא פתח והדבר חזר על עצמו גם במפגש הראשון נגד אינטר בחצי הגמר.
השינוי הקיצוני במעמדו של טורה היה די מוזר והזוי בזמנו. הועלו אפילו טענות שגוארדיולה נותן עדיפות לשחקנים קטאלונים על-פני זרים משיקולים לא מקצועיים, אבל נראה שפפ פשוט ראה בבוסקטס כהשקעה שתשתלם לבלאוגרנה בעתיד. דבר נוסף ש"שיחק" לטובתו של הקשר, היתה העובדה שעל אף גובהו (1.89 מ'), הוא זריז יותר מטורה – וזה, בשילוב עם רגליו הארוכות, עזר למי שמכונה "התמנון" לסגור שטחים במהירות. ומי יודע, אולי בכלל בוסקטס הזכיר לגוארדיולה את עצמו?
האמון מהמאמן השתלם והקשר, שראה את טורה עוזב למנצ'סטר סיטי בקיץ, שידרג את משחקו בכל אספקט – החל מקריאת המהלכים, דרך שחרור הלחץ ועד התנועה. “תפקידו של הקשר האחורי במערך 4:3:3 הוא התובעני ביותר שיש. אני שחקן קבוצתי שצריך לעבוד הרבה ולהקריב למען הקבוצה", אמר "התמנון" ששיחק העונה גם כבלם במהלך תקופות היעדרויותיהם של אריק אבידל ופויול.
בוסקטס, שהשאיר אפילו את חאבייר מסצ'ראנו, קפטן נבחרת ארגנטינה, על הספסל בחלק הראשון של העונה, הציג יכולת טובה במרבית סדרת משחקי הקלאסיקו מול ריאל מדריד – מהמחצית השניה בגמר הגביע ועד ההעפלה לגמר הצ'מפיונס. כדי להבין את החשיבות של בוסקטס, מספיק היה להסתכל על המשחק של בארסה ב-45 הדקות הראשונות של הקלאסיקו במסטאייה, בהן הקישור בבלאוגרנה נחנק.
הרזומה המרשים והשואו של צ'אבי
השיפור המשמעותי ביכולת של האלופה נבע בעיקר מהשינוי של "התמנון" מתחילת המחצית השניה ועד הסיום, וגם בברצלונה יודעים להעריך אותו. כמנהגם של הקטאלונים, את הזכייה באליפות הם ציינו בערב חגיגי בקאמפ-נואו עם האוהדים, במסגרתו כל שחקן, וגם גוארדיולה, לקח מיקרופון ודיבר בפני הקהל.
כשהגיע התור של בוסקטס, הוא הספיק לדבר במשך חצי דקה של קלישאות ("כיף לחגוג פה", "תודה על התמיכה") וזכה לקריאות עידוד מהקהל - עד שלצ'אבי, שכנראה שתה קצת, נגמרה הסבלנות. הוא רץ לבוסקטס, לקח לו את המיקרופון וצעק עם קול צרוד לאוהדים: "הוא חתיכת שחקן, אז קדימה, אני רוצה לשמוע אתכם". הקשר האחורי הנבוך ניסה להשיב לעצמו את המיקרופון אבל ללא הצלחה, רק כדי לראות את צ'אבי ממשיך בשלו עם קריאות: "בוס-קטס, בוס-קטס".
אגב, את ההצגה במהלך החגיגות גנב דווקא חוסה מנואל פינטו, השוער המחליף של בארסה שידוע כליצן לא קטן. כשקיבל את המיקרופון, אחיו התאום של סטיבן סיגל הקפיץ את הקהל ואת השחקנים עם קריאות "Por Que" ("למה") כעקיצה למסיבת העיתונאים המפורסמת של ז'וזה מוריניו.
הסיפור המדהים בבוסקטס זו הקריירה האישית שלו והרזומה שמרשים מאוד, בטח עבור שחקן צעיר. פחות מתשעה חודשים עברו בין התקופה שבה שיחק במילואי בארסה בליגה השלישית בספרד (משחקים מעטים בעונת 2008/09) ועד לזימון הבכורה לנבחרת ספרד. בדיוק שמונה חודשים אחרי המשחק הראשון במדי הלה-רוחה, הוא כבר היה אלוף אירופה וכעבור שנה נוספת, זכה במונדיאל בדרום-אפריקה.
במילים אחרות: כשהוא עוד לא בן 23 ואחרי 137 משחקים במדי בארסה ו-28 בנבחרת ספרד, יש לבוסקטס 3 אליפויות, גביע מלך אחד, 2 זכיות בסופר-קאפ הספרדי, אחת בסופר-קאפ האירופי, אחת בליגת האלופות ואחת באליפות העולם לקבוצות ולנבחרות. בקיצור: 10 תארים ב-3 שנים. מדהים.
“אנשים כל הזמן אומרים לי שלזכות בכל-כך הרבה בתקופה כזו קצרה, זה משהו היסטורי", מספר הקשר שרוצה לשחק בקיץ עם הנבחרת הצעירה של ספרד באליפות אירופה כדי לעזור לה להשיג את הכרטיס לאולימפיאדת לונדון 2012, למרות העונה העמוסה עם בארסה. "אם הייתי משחק כיום, הייתי רוצה להיות כמו בוסקטס", אמר מאמן הנבחרת הבוגרת של ספרד, ויסנטה דל-בוסקה, שלא התלהב מהרעיון של הקשר לשחק ביורו.
הילד הרע מקטאלוניה
הבעיה של בוסקטס היא שלצד ההצלחה המסחררת שלו מגיל צעיר, נוצר לו סטראוטיפ של שחקן מלוכלך. הכל התחיל בגומלין של חצי-גמר ליגת האלופות מול אינטר בעונה שעברה, אז תיאגו מוטה שלח את היד לכיוון גרונו של בוסקטס, שתפס בכלל את פניו, צנח לדשא ונתפס מציץ לעברו של הקשר האיטלקי/ברזילאי שהורחק, בסצינה שנראיתה לקוחה מסרט אימה.
מוטה חיפש לסגור חשבון עם בוסקטס, מוריניו התפוצץ מצחוק (ציני) על הקווים ואוהדי ברצלונה התחילו להיות מודאגים מהתנהגות הקשר. הטענה הכי גדולה שלהם היתה שהוא לא לומד לקח ושהגיע הזמן שגוארדיולה, מאמן שנוקט במשמעת, יחנך את בן טיפוחיו. הבעיה היא, כנראה, שכשסרג'י פוגש את "המיוחד", משהו לא טוב קורה.
בסדרת משחקי הקלאסיקו, עניין ההתנהגות של בוסקטס שוב עלה לסדר היום. הוא הואשם על-ידי ריאל מדריד בהתחזויות, אבל חמור מכך – בהיערות גזעניות לעברו של מרסלו. הטענה היתה שהוא אמר: “קוף, קוף" (בספרדית: “Mono, Mono”) למגן הברזילאי, בעוד שבברצלונה טענו כי הקשר אמר לו: “Mucho Morro” (“כמה עצבים").
“סרג'י לא גזען, אני מכיר אותו כבר הרבה זמן ואם הוא אומר משהו, אני מאמין לו", אמר גוארדיולה על הקשר שעמד בסכנת היעדרות מגמר הצ'מפיונס. באופ"א ניצבו בפני החלטה קשה, שכן הרחקה מהמשחק הכי גדול של העונה, היתה יכולה להשתיק ברגע אחד את הטענות של מוריניו כי בארסה זוכה לעזרה מהשופטים, אבל האירגון החליט לדחות את הטענות של הבלאנקוס.
בברצלונה מקווים שבוסקטס ילמד את הלקח ולוומבלי הוא יגיע עם תווית הבאד-בוי, אבל גם עם רזומה של שחקן מוכח. 19 שנה אחרי אביו וגוארדיולה, גם "התמנון" רוצה להיות אלוף אירופה בלונדון ואם אפשר, גם משחק נקי משערוריות יכול לעזור. ואין במה טובה יותר מזו.
