"אנחנו אמנם לא עשירים כמו האירופאים, אבל אני יכול להבטיח לך שהעולם הולך להתאהב ולהיזכר למה הוא אוהב כדורגל. למה? כי "This is Africa" \ על החתום: נושא המזוודות בשדה התעופה של יוהנסבורג, דרום אפריקה.
שנת 2010 תיזכר כשנה שהחזירה את הרומנטיקה לכדורגל והחזירה את הכדורגל למקורות הכי רחוקים שלו. לא עוד משחק לעשירים בלבד, לא משחק לחלק אחד באוכלוסיה, לא משחק למדינות מסוימות אלא כדורגל לכולם. ומי שאחראית על כך ש-2010 תיזכר אולי כשנה הטובה ביותר במאה עד כה היא דרום אפריקה.
המסע למדינה הדרומית ביבשת השחורה סומן בעיני רבים כמסע בין תרבויות. הטיול מאירופה העשירה (וגם ישראל הקטנה נחשבת באותה קטגוריה) לדרום אפריקה הפרימיטיבית והשסועה החל לפני שש שנים בהחלטה שתוארה בעיני רבים כהחלטה פוליטית של הארגון הכי פוליטי שיש, פיפ"א. מרוקו התמודדה מול המדינה של נלסון מנדלה, ובעקבות ההחלטה הושמעו קולות נגד המדינה שבה לבנים ושחורים לא יכלו ללכת באותו רחוב.
תדמית המונדיאל הייתה תלויה בתמונה שתציג התקשורת שהגיעה מרחבי כל העולם. רבים הרימו גבה אחרי שבתוך יומיים המדינה שהפחידה רבים הפכה לחממה מושלמת לטורניר הכי גדול שיש. אחרי כמה שעות כל האוהדים שכחו את ההפחדות ומילאו את האצטדיונים עד אפס מקום, כשגם היעדר התשתיות, דרכי התחבורה הרעועות, העובדה שכל אוהד יכול היה להיכנס לכל אצטדיון גם ללא כרטיס ועוד עשרות דוגמאות ל"שכונה" הדרום אפריקאית נשכחו, וכל העולם יכול היה להתרכז בדבר האמיתי.
"אנחנו ניקח את הגביע העולמי! למה? כי דרום אפריקה היא אימפריה. מסיללה? לא מכיר. פינאאר? הוא בטח השוער. מה זה משנה, הבאפנה בפאנה על המפה! \ על החתום: המלצר במסעדה בדרך למשחק הפתיחה בין דרום אפריקה למקסיקו.
המונדיאל הנפלא לפני חצי שנה היה אמוציונאלי כמעט לחלוטין. המארחת המוגבלת השאירה אלפי וובוזלות שקטות למרות ההבטחות חסרות השחר של האוהדים. הליכה ברחובות של יוהנסבורג גילתה אלפי אוהדים שבת'כלס לא ממש מבינים כדורגל. בשבילם החשוב ביותר הוא שכולם יהיו מרוצים. כנראה שזו הסיבה שנושא האבטחה במשחקים היה בגדר המלצה וגם כשנותר אוהד ללא כרטיס, דיבר אותו מאבטח צנום ואמר לו: "שב איתי. כניסה עליי. רוצה גם דף עם הרכבים?". המאבטחים היחידים שלידם מאבטחי ישראל נראים כמו שוטרי יס"מ.
הדרום אפריקאים ידעו שהם במבחן שישפיע עשרות שנים קדימה. כשהם ראו כדור ברחוב, הם קפצו עליו מיד והחלו לשחק. ילדים מעוטי יכולת שמו שני פחים ובנו מגרש מאולתר ופצחו במשחק עם התיירים. הכל מאהבת המשחק. את הצ'אנס שבלאטר נתן למדינה, שבכלל חולה על קריקט, הם לקחו בשתי ידיים. וזה הסיפור הגדול של המונדיאל ושל 2010 ושל השנה כולה. הכדורגל חזר למקורות.
"אם אזכה בגביע העולמי, אני ארוץ עירום ברחובות בואנוס איירס" \ על החתום: המאמן הצנוע של נבחרת ארגנטינה.
אמרו עליו שהוא שכונה, אמרו עליו ששחקן ענק הוא היה, אבל כמאמן אין לו ממש מושג, אבל דייגו מראדונה הוא אחד הזיכרונות הבולטים מהשנה שחלפה. לאימונים של ארגנטינה בדרום אפריקה הגיעו אלפים, מסיבות העיתונאים הפכו להצגה הכי טובה בעיר ו-90 אלף אוהדים הריעו לגאון הפרובלמטי כשעצר כדור על העקב ב-1:4 של ארגנטינה נגד דרום קוריאה.
המינוי של מראדונה למאמן היה אנטי ממסדי ונגד כל לובשי החליפות בהתאחדות של ארגנטינה. זה היה מינוי של הרחוב. על מה ששם עשו, כאן בישראל לא ממש חזרו. הכדורגל העולמי הופך למחושב יותר משנה לשנה ומי שמנהלים אותו הם גאוני המחשב שמנתחים כל מהלך. כנראה שהם צודקים, אבל בארגנטינה בחרו ללכת על הלב, לב שנכשל. אבל גם הם יודעים שמבחינת עניין, ארגנטינה הייתה הופעה של איש אחד, שהצליח להעלים את העובדה שליונל מסי שוב לא הגיע לנבחרת.
השנה שחלפה הייתה גם שנת הקבוצות. הכוכבים נעלמו. ברצלונה של היום היא הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הכדורגל, אבל גם בה הכוכב זה ה"ביחד". הולנד נטולת הזוהר הגיעה לגמר הגביע העולמי והפסידה לנבחרת היחידה שהייתה קצת יותר "קבוצה" ממנה. ריאל מדריד של הכוכבים שוב כשלה והיחידי שהצליח לעצור את הקטאלונים המושלמים היה מאמן אחד מרגיז, ז'וזה מוריניו, שהצליח לעצבן עולם שלם בבונקר הבלתי נתפס בחצי גמר ליגת האלופות אבל גם ימיו הגיעו, בערך לפני חודש ב-0:5 המשפיל שהוא חטף מבארסה.
ארגנטינה של מראדונה נכשלה, פורטוגל של רונאלדו נפלה, איטליה וצרפת המביכות התרסקו, ריאל מדריד בעידן הגלקטיקוס נדמה. בארסה של גווארדיולה זרחה, אינטר האפורה של מוריניו פרחה, הולנד, גרמניה וגאנה נטולות הכוכבים בלטו בדרום אפריקה וגם באיירן של ואן חאל תיזכר. האם 2010 היא השנה שבה הפסיקו לתמיד כוכבים מלאי אגו ומפוצצים בכישרון להוביל קבוצה אחת לתארים? העתיד יגיד.
"רוסיה, מדינת מאפיה שרקובה משחיתות. קטאר, ממלכה מימי הביניים ללא חופש דיבור. שתיהן שוחות בכספי הנפט...שיטת הבחירות למארחות המונדיאלים נגועה באופן תהומי בשחיתות. בוחרים מעט מדי אנשים כך שאפשר לתמרן אותם. הכל תחת מעטה סודיות, שמונע בדיקה וחקירה" \ על החתום: מאמר מערכת ב"טיימס" הלונדוני, רגע אחרי ההכרזה על מארחות מונדיאל 2018 ו-2022.
הביקורות על הפוליטיקה סביב נשיא פיפ"א בלאטר ידועות וחלקן אף נכונות. אבל בלאטר יהיה האיש שתחתיו יוכלו להגיד שהכדורגל הגיע לכל מקום בתבל. רוב הארס נגד רוסיה כוון בעיקר בגלל שהאנגלים הפסידו (שוב) ולא יזכו לארח את הטורניר, אבל גם הם יודעים שלמרות המרחקים העצומים, רוסיה היא מדינת ספורט גדולה ומדינה שבה הכדורגל נמצא בנסיקה, לפחות מבחינת המועדונים והנבחרת.
לגבי קטאר, הביקורות רבות ואולי מוצדקות, אבל אחרי שבלאטר הצליח להביא מונדיאל אחד לאפריקה, עכשיו גם המזרח התיכון יזכה לארח. מנג'ר ארסנל, ארסן ונגר, תקף ואמר שהגיע הזמן שהקריטריונים צריכים להיות "פחות אנושיים" ויותר טכניים. ההחלטה להביא את הגביע העולמי למפרץ נובעת מרגש נטו בתקווה שמה שהטורניר עשה לדרום אפריקה, הוא גם יעשה לקטאר. יקרב אותה אל העולם המערבי ואף מילה על כדורגל נטו. אגב, הקטארים כבר הבטיחו שכל המזרח התיכון יהנה מהכספים הרבים שיושקעו לקראת המשחקים. נחכה ונראה.
"רציתי מאמן זר שיתאים לדרישות המקצועיות והכלכליות שלנו....הקיזוז יביא מתח ודרמה לכדורגל הישראלי. לא ספורטיבי? הכל ספורטיבי. העיקר שיהיה מתח" \ על החתום: יו"ר ההתאחדות של הליגה השישית בטיבה באירופה.
אחרי הרומנטיקה ששטפה את הכדורגל העולמי, אפשר להגיד שבביצה הישראלית שום דבר לא התחדש. ב-2009 התלוננו על מאמן מיושן שלא הביא דבר לנבחרת וכך סיימנו גם את 2010, רק בשפה שנשמעת רומנטית יותר. השדרוג היחידי היה בשיטת הליגה והעתיד הלא ממש ברור.
הכל נאמר כבר על מאמן הנבחרת, לואיס פרננדז, שבמהלך 2010 הספיק לקבל מינוי שרוב המדינה לא רצתה שהוא יקבל, לפתוח קמפיין עם ניצחון מביך על מלטה החזקה ולסיים את השנה עם שום בשורה אמיתית. כנראה שהתמונה של הצרפתי יושב על מקרר הגלידות במשחק הליגה ברמת השרון היא היחידה שתעלה חיוך על שפתנו כשניזכר בלואיס.
הרומנטיקה של למנות שחקן עבר ענק למאמן על הקווים נעלמה, המחשבה לתת את המושכות לכישרון עולה מבית שאן שמצליח במכבי חיפה התפוגגה וגם שני המאמנים המוכשרים שיעמדו בעוד חודש וחצי בדרבי לא יקבלו את הצ'אנס. למה? כי כתוב באיזה ספר שצריך מאמן זר.
שנת 2010 נגמרה עם הדרמה הכי גדולה שזכורה בכדורגל הישראלי ושער אליפות היסטורי של ערן זהבי. הטענות לחוסר הספורטיביות מצד כל מקום (כולל מצד שחקני הפועל ת"א) לא השפיעו על הפוליטיקאים של מזכירות ההתאחדות שאהבו את סוף העונה שעברה והחליטו שהשיטה הייחודית, שקיימת רק בליגת העל ובבלגיה (מקריות ששחקנים רבים יוצאים לשם?) צריכה להמשיך. ספורטיביות לפח. העיקר שיהיה מתח.
שנת 2011 תעמוד בסימן של שינויים בכדורגל הישראלי. שנה של תיקונים. התחלואים צריכים להיעלם כי המוצר יירד מהמדפים בעקבות חוסר ביקוש. לזכות ההתאחדות ייאמר: האורווה נהרסה, הקופסא בדרך, הבונבוניירה החדשה בפ"ת קרובה לסיום וגם בנתניה, ב"ש ועכו אנחנו בדרך הנכונה. לחובת הקברניטים נגיד: הנבחרת בקריסה וצריך לעשות מעשה, הליגה מותחת אבל לא אמינה ורוב העומדים בראש הקבוצות ראויים לכל היותר לליגה הלאומית כי שיטות "לא תנצחו, לא נשלם משכורת" מתאימות במקרה הטוב לליגה השנייה.
שנת 2010 בעולם הציתה את הדימיון ואת הלב, שנת 2010 בישראל העלתה בעיקר ייאוש. הגיעה הזמן להתחיל את העשור בשינויים. כי עם כל הכבוד לברצלונה וריאל מדריד, מכבי חיפה, הפועל, מכבי ובית"ר, הפועל ב"ש ושאר הקבוצות נוגעות לנו יותר.
