החלטתי לכתוב מאמר זה כי אני חושב שיש פספוס ענק בארצנו בהתייחסות לכדורגל. גם בגלל העובדה שאני מאמין בכל רמ"ח אבריי שהכול בחיים הוא תוצאה של ניהול - אם זה במשפחה, בעבודה או בכדורגל.
הרצון להיות בעלים של קבוצה, בד"כ שמור לאלו שיש להם כמה שקלים מיותרים בכיס אך מכאן ועד להשקעה נכונה שתניב פירות הדרך היא ארוכה. הרבה מאלו שהגיעו בקול תרועה בתור משקיעים ובעלים לקבוצות כדורגל, יצאו ממנה מרוששים, אבלים וחפויי ראש.
מקומות שנוהלו לאורך שנים בצורה נכונה, בהשקעות נכונות לטווח ארוך ובשפיות כלכלית או בהתאם לתקציב, הן מעטות. קשה למצוא "אימפריות" בספורט הישראלי כי הרצון לרצות את הקהל/הסביבה בטווח המיידי הוא האסון הגדול של הספורט.
אפשר למנות אולי את מכבי חיפה בכדורגל או מכבי ת"א בכדורסל שלאורך שנים מנוהלות בצורה נהדרת ע"י יעקב שחר מחיפה ושמעון מזרחי בת"א. לכן שני המועדונים האלה גם נחשבים כאימפריות לפחות במושגים מקומיים.
אני אדון במספר נושאים מכריעים על מנת ליצור מועדון בריא שחושב לטווח ארוך ולאו דווקא תלוי בכסף, למרות שלכסף יש השפעה גדולה. כמובן שישנם עוד הרבה נושאים אחרים חשובים כי הכדורגל הוא עסק מורכב ביותר.
בניית צוות מנצח:
כמו שכתבתי קודם. הכול מתחיל ונגמר בניהול. חייב להיות צוות מקצועי שיורכב מאנשים מקצועיים במערכת. כמו שממנים לתפקיד המאמן אדם שעבר קורס מאמנים והוא בעל כישורים מקצועיים ורקורד מוכח או שסתם מאמינים בכישורים שלו וזה גם מספיק טוב (כדוגמא, מינוי רוני לוי למאמן מכבי חיפה ללא שום ותק באימון בוגרים. רוני הוקפץ לעמדת מאמן הבוגרים לאחר שעבד בנוער והביא 3 אליפויות רצופות).
כך יש גם למנות את כל הצוות שלמעשה יתפעל את המועדון. ממנכ"ל המועדון ועד אחרון העובדים. עובדים נעדרי מיומנויות, מקומם אינו במועדון. חשוב שהעובדים יהיו חרוצים ונכונים לתת מעצמם מאה אחוז לטובת המועדון ולא יראו את העובדה במועדון כחלטורה מהצד.
חשוב מאד גם להשתדל לבנות מערך קידום פנימי על מנת לתת מוטיבציה לאנשים העובדים במועדון שיוכלו להתקדם עם השנים ולתת שכר לפועלם ואף לצ'פר אותם כבונוס על דברים שהם עושים למען המועדון אך לאו דווקא נחשבים כחלק מיום עבודתם.
חשוב מאוד שלעובדים יהיו יחסי אנוש טובים ויבינו שהם משרתים את הקהילה - אם זה העובדים השונים, השחקנים או הקהל. עובד בעל יחסי אנוש גרועים הוא כמו מקל בגלגלי האופניים ובמוקדם או במאוחר הוא יגרום נזק למועדון.
יחס לקהל:
בעוד שלקבוצות כדורגל מקצועיות יש חובה למשקיעים, אני מאמין שראשית על המנהלים בכדורגל להיות מחויבים לאוהדים. ראשית, קבוצות ספורט מקצועניות הן נכס לקהילה, והן מייצגות את הקהילה בצורה זו או אחרת. שנית, על פי רוב, מה שטוב לאוהדים, טוב לארגון ולמשקיעים. אם האוהדים מאושרים, מעורבים ותומכים במועדון, הם יוציאו יותר כסף, יצפו ביותר שידורים ויקדמו את שיווק הקבוצה בעצמם. האוהדים, מריעים בסופו של יום לסמל של המועדון, לא לארגון ולא לבעלים.
המשפט הכי חשוב לטעמי ביחס של הקבוצה אל הקהל צריך להיות איך ליצור אוהדים ולא סתם צופים. הדלדול הקבוע במספר הצופים במגרשי הכדורגל נובע מהעובדה הפשוטה שכיום אנו מחוברים לכל ערוצי הטלוויזיה כמעט בעולם וניתן לראות בשידור חי משחק כמו ארסנל נגד מנצ'סטר יונייטד לדוגמא בבית עם מזגן, עם חברים או באיזה פאב, וזה הרבה יותר אטרקטיבי מאשר לראות נניח משחק בליגת על עם 200 צופים במגרשים מוזנחים ושירותים מלוכלכים ומחירי כרטיסים לא שפויים, תמורת רמת הכדורגל נמוכה לרוב. כלומר עלינו לנסות להביא למגרשים לא רק את הקומץ שיבוא בכל מזג אוויר לכל מגרש אלא ליצור אצל האוהדים פשוט שייכות לקבוצה.
שייכות לקבוצה יוצרים בכל מיני אמצעים. צריכים לדאוג שלצופים יהיה איכפת מהקבוצה וליצור אצלם שייכות ע"י חיבורם לקבוצה ולתת להם הרגשה כי הקבוצה מתייחסת אליהם בכבוד והם חשובים לקבוצה.
אביא מספר דוגמאות שיגרמו לאוהדים להתחבר לקבוצה וע"י כך להפוך אותם לאוהדים שהקבוצה חשובה להם.
יצירת אתר אינטרנט פעיל, דינאמי ומתוחזק על בסיס יומי לקבוצה. בכל קבוצה ניתן למצוא אוהד צעיר שיש לו מספיק זמן ויוכל להקים אתר עבור הקבוצה כך שלא תהיה כאן אפילו השקעה כספית למי שרוצה לחסוך בעלויות, כמובן שעדיף לקחת מישהו מקצועי.
כיום אתר אינטרנט זה לא עול כספי. באתר יהיה פורום בו יעלו האוהדים את כל הרעיונות שלהם והביקורת שיש להם מול המועדון ומישהו יצטרך לענות להם על שאלותיהם, רעיונותיהם וכל מה שיש להם להגיד ולבקר. מניסיוני האישי במספר קבוצות שאימנתי כמו צפרירים חולון, עירוני בת ים והפועל ראשון לציון, הייתי עונה כמעט באופן יום-יומי בפורום הקבוצה באתר האינטרנט או במייל האישי שלי לשאלות אוהדים ומתגובות שקיבלתי הבנתי איזו משמעות אדירה וחשובה מבחינת קירוב הקהל לקבוצה יש לפעילות הזו. אוהד שיכול לדבר ישירות עם מאמן הקבוצה, יתחבר בוודאות וירגיש שייך לקבוצה.
פגישת הנהלה עם אוהדים פעם בתקופה, חודש או חודשיים ושמיעת הביקורת, ההמלצות הרעיונות וכד' של האוהדים. חשוב מאוד להיות קשובים לרחשי האוהדים. הם חלק אינטגראלי של הקבוצה וחשוב מאד שירגישו גם ככה.
נתינת אפשרות לאוהדים פעם בחודש לדוגמא לבוא לאיזה אימון פתוח, להקציב לדוגמא רבע שעה מהאימון שבו יוכלו אוהדים להצטלם עם השחקנים, לשחק איתם וכד'. רבע שעה כזו פעם בחודש תגרום לקירוב גדול של אוהדים במיוחד צעירים לקבוצה. האפשרות "לגעת" בשחקנים מקרוב לשחק איתם ולהצטלם איתם תעשה שירות גדול לקירוב האוהדים לקבוצה. גם במקרה הזה אוכל להעיד על נסיונות מאוד מוצלחים בקבוצות שאימנתי. משחק של קהל נגד שחקנים מאד מקרב את האוהדים לקבוצה.
מחירים סמליים למנויים ולכרטיסים. מנויים לסטודנטים, חיילים, בעלי מוגבלויות, מנויי משפחתי, מנוי אב ובן וכד'. צריכים להתייחס לנושא הכספי בכובד ראש. יש הרבה אוהדים שגם כמה עשרות שקלים לא מצויים בכיסם ויעדיפו לשמור אותם למטרות יותר נחוצות עבורם. מכיוון שהתקציב השנתי ניזון גם ככה בצורה מזערית ממחירי כרטיסים ומנויים, ניתן לבוא לקראת הקהל ולגרום לו להגיע. הוא יגיע בוודאות ברגע שלא תהיה עליו מעמסה כספית נוספת, אלא מחירים נמוכים ביותר שיוצגו כלפי חוץ כתרומה ותו לא. 10 ₪ או 20 ₪.
שמירה על ניקיון האצטדיון, כסאות נוחים, קירוי בחורף, שירותים נקיים ומבוסמים, מחירי מזנון שפויים וכד'. חלק מההחלטה של אוהד אם לבוא או לא לבוא למשחק הוא הזיכרון שיש לו לגבי השירותים, הלכלוך שמסביב וכד'. אני לא זוכר הרבה אצטדיונים שיש בהם פחים. שמתייחסים לקהל בצורה כזו הוא גם מתנהג באותה צורה כלפי חוץ. לא מוצא שום סיבה מדוע אי אפשר לדאוג לשירותים נקיים עם ריח טוב פעם בשבועיים למשך שעתיים במשחק בית..כמה כסף זה כבר מהתקציב השנתי לשים כמה חבילות של נייר טואלט וריח טוב ולנקות את השירותים? שאני מגיע למסעדה חדשה, לפי מצב השירותים אני אדע איך בעל הבית מתייחס ללקוחות שלו.
יש המון חוגי אוהדים בעולם ובארצנו. אולטראס הפועל ת"א, אולטראס מכבי ת"א, אריות יהודה של בני יהודה, החזית הכחולה של הפועל פ"ת, הלב הירוק של הפועל כפ"ס, הקופים הירוקים של מכבי חיפה, קאמלס של הפועל ב"ש ועוד המון אוהדים מאוגדים. קבוצה שלא תיקח בחשבון את קהל האוהדים שלה ולא תתייחס אליו בכובד מראש מתוך כוונה אמיתית לקרב אותו אל הקבוצה תגרום נזק גדול לקבוצה בראייה מערכתית לאורך זמן.
יש לציין ששבעה מתוך 20 המועדונים בליגה הספרדית הן בבעלות האוהדים. נוסיף לזה שהפרלמנט האירופי מאמין ומשוכנע שמעורבות נכונה ומבנית של אוהדים בניהול המועדון עוזרת לניהול נכון של המועדונים וגם ליציבות הפיננסית שלה.
"כדורגל מקצועני לא קיים ללא אוהדים. בלעדיהם פשוט אין משחק", אמר אנדי וולש מנכ"ל פ.צ יונייטד ממנצ'סטר, קבוצת האוהדים שהוקמה בעקבות רכישת מנצ'סטר יונייטד על ידי משפחת גלייזר. לפני חמש שנים פרסמה אופ"א מסמך שלפיו המבנה המועדף לניהול מועדון כדורגל הוא ניהול של האוהדים והקהילה.
בחירת מאמן
מאמן אמור להיות הפנים של המועדון. על פיו יקום ויישק דבר. הדרך שהוא יתווה, התוצאות שהוא יביא לטווח ארוך אמורים להביא אוהדים או לגרום להם לא לבוא, להביא ספונסרים או לא להביא, לגרום למועדון להתרומם או להיות באפרוריות או במצב הגרוע להעלם מהנוף.
מאמן חייב להיות בעל ידע מקצועי ולא פחות חשוב מכך כאחד שמתווה דרך קדימה לכמה שנים. מועדון בריא צריך להישען על מחלקות נוער ולא לרדוף כל שנה אחרי שחקני רכש ללא מחויבות טוטאלית למועדון. דרישה חד משמעית מהמאמן היא ליצור קבוצה שתשחק כדורגל התקפי ולא פחדני ותהנה את הקהל. כדורגל זהו שואו, בדיוק כמו תיאטרון או הצגה והצופים שמשלמים כסף מחכים לראות הצגה טובה. משחק פחדני שמבוסס על מקריות בסופו של דבר יבריח את האוהדים. אף פעם לא הבנתי מה השמחה הגדולה לקבוצה שניצחה 0:1 במקרה.
מעבר לצבירה מקרית של 3 נקודות מה המסר של המאמן/הקבוצה לקהל שלה? מאמן צריך להתוות דרך לטווח ארוך, ליצור שיטה, סגנון. צריכים להתייחס למשחק כהצגה, לא פחות ולא יותר. לאורך זמן הדרך מנצחת. מאמן צריך לקבל הנחיה מההנהלה לשלב כמה שיותר שחקנים צעירים בסגל/בהרכב. צריכים לתת למאמן את הזמן והשקט ולא לחפש תוצאות בטווח הקצר. צריך המון סבלנות למי שמתעסק כדורגל.
מאמן צריך לגרום לסביבת עבודה נוחה. לתת לשחקנים ביטחון גם ברגעים קשים. אחד המשפטים השכיחים שלי בתחילת עונה הוא שאם שחקן שלי לא מחכה לאימון, פה כבר נכשלתי. שחקנים עם המון כישרון לא פורחים ומאבדים ביטחון או לעיתים גם פורשים רק בגלל גישה לא נכונה של מאמן. אסור לתת למאמן להאשים שחקנים מכיוון שהוא האחראי לטוב ולרע. אף פעם לא הבנתי את אותם המאמנים שצועקים באסיפות אחרי הפסד ומאשימים את השחקנים.
אותו מאמן לא היה רוצה שחבר הנהלה יצעק עליו אחרי הפסד, זה בדיוק אותו דבר. מי מאמן אותם? מי קובע את ההרכב/החילופים? לכן מאמן צריך תמיד להיות ליד השחקנים ולעודד ולתמוך בהם ברגעים שאחרי הפסד ולא לחפש אשמים, כי קודם כל כמאמן הקבוצה הוא אשם לפני כולם.
כמובן שמאמן צריך להיות בעל יחסי אנוש מצוינים כי הוא צריך לעבוד בסביבה חיובית עם אנרגיות טובות לכל הסביבה. כדורגל זה הנאה לפני הכול. מסי בברצלונה מקבל סכומים דמיוניים ועדיין רואים אצלו חדוות משחק והנאה גדולה במשחק, רק בגלל זה הוא טוב יותר. גם אם שחקנים מרוויחים הרבה כסף, לא צריכים להתייחס אליהם בצורה אחרת ובכל פעם שתהיה ירידה ברמתם יתחילו להלחיץ אותם כי הם מרוויחים הרבה כסף.
כמובן שמאמן צריך לקבל מההנהלה את כל התנאים הבסיסיים לפחות על מנת שיוכל לעבוד בסביבת עבודה מתאימה ונוחה כי אחרת עבודתו תהיה קשה הרבה יותר. לצערי עבדתי במקומות שהייתי צריך להתחנן לכדורים נוספים והתשובה שקיבלתי הייתה שאי אפשר כי חייבים כסף לאותה חברה שקונים ממנה, הייתי צריך להתחנן לשערים ניידים ולציוד אלמנטארי לקבוצת כדורגל והתשובה שקיבלתי שאין כסף, לקנות מכספי האישי ציוד כמו קונוסים ולקבל החזר כספי אחרי כמה חודשים. כמובן שבסביבת עבודה כזו הרבה יותר קשה לעבוד ולהצליח. כן, כל אלו קיימים בליגות המקצועניות ואם שחקן מחכה ומחכה למשכורת שלו האם הוא יוכל לתת מעצמו 100% במגרש ? כל אלו נופלים בסופו של דבר על המאמן. בשנה שעברה בליגת העל שלנו בשתי קבוצות לפחות לא שולמו משכורות במשך מספר חודשים, ואח"כ יבואו בטענות למאמן במקום לבוא בטענות לעצמם.
מחירי כרטיסים
בדו שיח החרשים שמתנהל באופן כללי בחברה הישראלית, ובצורה ברורה בכדורגל ישנה אג'נדה שנגזרת מאי-הקשבה. הצורך להיות בעל המילה האחרונה, עוצר תהליכים בכדורגל מכיוון שכל אחד בטוח שהוא יודע הכי טוב, ומסרב בעקביות להקשיב. דוגמא טובה לכך הינה נושא מחירי הכרטיסים. נעשו ניסיונות לא מעטים ומובנים הן מצד "היציע" והן מצד ההתאחדות לכדורגל להוריד את מחירי הכרטיסים, אך דמויות מובילות במועדונים ובהתאחדות מסרבות להקשיב לאינטרס המשותף הכללי, למרות שברור לחלוטין שהורדת מחירי הכרטיסים תביא אוהדים נוספים ליציעים.
מי הוא המשוגע לשלם עשרות שקלים ואפילו מאות עבור כדורגל ישראלי כאשר יש לו את האופציה במציאות של היום לקבל שידורים חיים מהליגות הטובות בעולם ?! מה הבעיה לקבוע מחיר של עשרה או 20 שקלים ולהגדיר זאת בתור תרומה לקבוצה ולא שום דבר אחר? במציאות הזו, כל מבקשי/מתחנני הכרטיסים יתביישו לבקש כרטיסים וישלמו סכום פעוט זה בתור תרומה לקבוצה.
הכדורגל כשואו לקהל
כדורגל הוא קודם כל כלי בידור להמונים, אירוע תרבותי משעשע, שואו לקהל. ברגע שמגיעים אנשים למקום מסוים, משלמים כסף בכניסה על מנת לצפות באירוע מסוים הרי שזה מוגדר כהצגה לכל דבר. אנשים טורחים להגיע מהבית במיוחד לאירוע הזה ולוותר על דברים אחרים וכמובן על כספם. אנשים אלו צריכים לקבל את כל היחס והתנאים על מנת שייהנו ויקבלו תמורה לכספם. ברוב המקומות בארצנו זה לא כך. רק מהתבוננות בהצגות ספורט בעולם הגדול ועל היחס שמקבלים משלמי הכרטיס גורמים לנו לקנא בהם. שם זה שואו, זה שם המשחק.
הכול בסדר מופתי. כרטיסים מסומנים, מסעדות מכל הסוגים, שירותים נקיים, חנייה מסודרת ומה לא. כאן כמובן הייתי מוסיף שוב על מה שכתבתי קודם שזה חייב להיות גם ברור למאמן ולשחקנים שהם אמורים לתת הצגה לקהל והצגה זה שערים, משחק התקפי ופתוח, גם עם לקיחת סיכונים.
כל מי שנסע לברצלונה לצפות במשחק של ברצלונה בקמפ נואו בליגת האלופות או בליגה, יודע איזו אווירה חווה כל אחד מ-90 אלף היושבים ביציע. מה הופך את ברצלונה לקבוצה אהובה כל כך? מה סוד הקסם שלה?
בטח יצא לכם לראות יותר מ-100 פעם קלוז אפ על הפנים של מסי בבארסה. במאי הטלויזיה הספרדית לא חסכו בהם. שמתם לב? בטח ששמתם לב. האיש לא הפסיק לחייך בברצלונה, כי כמוהו כל השחקנים, הם באים ליהנות. זה חלק מהערכים ומהדי.אן.אי של הקבוצה. הם רוקדים, קופצים, ומבצעים מהלכי כדורגל שמפיקים משדרי הכדורגל צלילים שכלל לא ידעו שקיימים במיתרי הקול שלהם. נכון, השחקנים האלה מקבלים על הדרך כמה מליוני יורו, אבל הם עולים למגרש כדי ליהנות.
עכשיו קחו אתנחתא קצרה ואעביר אתכם ישירות לישראל..
אצטדיון רמת גן, משחק של נבחרת ישראל
(תבחרו את המשחק ואת התאריך כי זה לא באמת משנה).
המאמן יושב על הספסל וממלמל מתחילת המשחק: "רק שלא נפסיד".
השחקנים מבצעים תנועות זהירות, משחק "טקטי".
אם אנחנו בטעות מובילים, כל יושבי היציעים בר"ג נושאים את עיניהם יותר לכיוון שעון המשחק מאשר לכר הדשא . יאללה שיגמר כבר.
הלו?! מה קרה?
באנו להצגה. איך קוראים לבחורים בכחול לבן? ש ח ק נ י ם.
העיקר ההנאה
הכדורגל הוא בידור ואת הנקודה הכי פשוטה הזו אנשים מתקשים להפנים. משחק כדורגל חייב להיות מקום שנהנים בו. אם אתה משחק כל הזמן כדי לא להפסיד, במערך זהיר, ככל הנראה תסיים הרבה משחקים בתיקו, חלקם הגדול תיקו אפס. אם השחקנים באים ליהנות, ולתת שואו לקהל, הניצחונות כבר יגיעו. אף אחד לא מבטיח לך ניצחון במשחק (גם בארסה מפסידה לעיתים...), אבל הדרך להצלחה גדולה עוברת באווירה טובה, בחדוות יצירה ובהנאה מהתהליך. הנאה אין פירושה חיים קלים, אלא תפיסת עולם.
בישראל חושבים שאם שחקנים מגיעים לאימון בחיוך ובהנאה משהו במאמן לא בסדר כי הרי צריך "לתת להם בראש", "לקרוע אותם", שירוצו מסביב למגרש ללא הפסק, בים, ביערות ואיפה לא. רק להיות בטוח שהם עובדים תמורת השכר שהם מקבלים שלא פעם מגיע אחרי איחור של כמה חודשים גם בליגות המקצועניות שלנו רחמנא לצלן.
ליהנות? נו באמת, למה ליהנות? ואני תמיד אומר בואו נלמד מהטובים ביותר בעולם, מברצלונה האגדית, מה יותר טבעי מזה? את מי צריכים לחקות אם לא את הטובים ביותר? הבעיה אצלנו מתחילה קודם כל בהתנהלות שמסביב לקבוצה. גם אם בא מאמן שמבקש שישחקו כדורגל מרגל לרגל, הרי אחרי ההפסד הראשון תמיד יצוצו "מומחי הכדורגל" (אלו שיושבים ביציע ונותנים עצות לכל עבר רק בלי אחריות על עצמם. שתמיד יודעים בדיוק מה היה צריך להיות ההרכב ומה החילופים הכי טובים והכל בדיעבד כמובן...) שיגידו, עזוב אותך מכדורגל, תריץ אותם, קרע אותם שיעלו למשחק ויעיפו כדורים. עזוב אותך מדרך, שיהיה לנו נקודות אז נשחק כדורגל. זהו אחד הפתגמים האומללים שהשתרשו אצלנו. כאילו שמישהו הבטיח שאם קבוצה תעלה רק להילחם ולהעיף כדורים היא תצבור יותר נקודות מקבוצה שמשחקת כדורגל.
בשנה שעברה שוחק המשחק בין ארסנל וברצלונה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. שתי קבוצות שמודרכות ע"י מאמנים שדרכם היא משחק מסירות ולא בעיטות סתמיות למעלה. ללא ספק זו הייתה הצגה.
המסר שצריכים להעביר לשחקנים, הוא אותו המסר שסר אלכס פרגסון אומר לשחקניו לפני כל משחק: "תהנו".
lets have some fun!
