ביום שישי הקרוב ייפתח טורניר הקופה אמריקה שייערך בארגנטינה בפעם התשיעית. למרות שנבחרת האלביסלסטה לא הניפה גביע מאז 1993, העם הארגנטינאי מתעסק אך ורק בירידה ההיסטורית של קבוצת המיליונרים לליגת המשנה אחרי 110 שנים.
כדי להבין את גודל האסון שחל על אוהדי ריבר פלייט, צריך להבין את משמעות משחק הכדורגל עבור העם הארגנטינאי. כשחורחה בורוצ'גה, אחד מגדולי השחקנים הארגנטינאים בכל הזמנים התבקש לנתח את ההבדל בין משמעות המשחק עבור האנגלים למשמעות המשחק עבור בני עמו הוא טען: "עבור הבריטים הכדורגל זה טעם החיים, עבורנו הכדורגל זה החיים".
כל מי שהסתובב ברחבי העיר בואנוס איירס בשבוע האחרון הבין את מילותיו של כובש שער הניצחון במונדיאל 86' לעומק. העיר הססגונית בדרום אמריקה הפכה לפתע לעיר רפאים מהמערב הפרוע, המועדונים התוססים התרוקנו מבליינים, מסעדות הבשר היוקרתיות יצאו לחופשה ומלבד אוהדיה היהודים של קבוצת ריבר שהעדיפו לנסות את מזלם בכותל המערבי, המקומות המאוכלסים ביותר בעיר הבירה היו הכנסיות הרבות.
למרות התפילות הרבות של לובשי הכיפות ועונדי הצלבים כנראה שרצונו של היושב במרומים היה להוריד את מועדון הפאר לראשונה בתולדותיו לליגה השנייה אחרת קשה להסביר את מפלתם של המיליונרים.
ישנם כאלו שינסו להשוות את ירידתו של המועדון מבואנוס למצב שבו קבוצות פאר כמו מילאן, ברצלונה, ריאל מדריד וליברפול היו יורדות ליגה. אך להבדיל מהליגות האירופאיות, לליגה הארגנטינאית ישנה שיטת ניקוד שהיתה גורמת אפילו לאבי לוזון לחוש גאווה בשיטת הקיזוז המגוחכת.
שיטה זאת קובעת כי היורדות לליגת המשנה ייקבעו על פי ממוצע נקודות של 3 עונות, כאשר כל עונה בארגנטינה מכילה שני טורנירים ( קלאוסורה – ליגת החורף ואפרטורה – ליגת הקיץ). מצב זה הגן על מועדוני הפאר בארגנטינה ולא פעם השאיר אותם בליגה.
לצערה של ריבר, שיטת הממוצע התנקמה בה בסופו של דבר ולמרות שאת העונה הנוכחית סיימה במקום התשיעי, היא שילמה את המחיר על שתי העונות החולפות ונטשה את משולש הזהב של אותן קבוצות שלא ירדו ליגה מעולם הכלל גם את בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה.
צעירים חסרי מנוע
גורם מרכזי שהפך את ריבר לאחד המועדונים הגדולים בדרום אמריקה היה מחלקת הנוער המשובחת שלו שהצמיחה כוכבי על בכל פעם מחדש. שחקנים כמו, אריאל אורטגה, רוברטו אז'אלה, הרנן קרספו, חאבייר סביולה ופאבלו איימר הם רק קמצוץ מהרשימה המפוארת שריבר ייצאה לאירופה. צעירים אלו נלחמו כל שנה על כל התארים והפכו את ריבר לשיאנית האליפויות בארגנטינה עם 33 זכיות.
בשנים האחרונות מחלקת הנוער הפסיקה לייצר אגדות מקומיות ואלו שכן הצליחו לעלות לקבוצה הבוגרת לא הצליחו למנוע את הטרגדיה. שני צעירים שמהם ציפו לקחת את המושכות ולהשאיר את ריבר בליגה הם אריק לאמלה בן ה-19 ודייגו בואנאנוטה בן ה-23.
למרות שבואנאנוטה "מתנשא" לגובה ננסי של מטר ו-59 ס"מ, כבר מגיל 17 תלו בו תקוות ענקיות, תקוות שהתנפצו כעבור שנתיים בתאונת דרכים טראגית. "הגמד מסנטה פה" יצא לבילוי לילי עם שלושה מחבריו ברכבו שהתרסק בכביש המהיר. חבריו של הקשר נהרגו במקום ואילו בואנאנוטה יצא עם פציעות קלות בלבד.
למרות הטרגדיה הנוראית, הארגנטינאי הצעיר החליט לחזור למגרשים ובינואר האחרון חתם בקבוצת מלאגה הספרדית שנרכשה על ידי השייח הסעודי עבדאללה בין נאסר.
בחוזה שנחתם בין מלאגה לריבר סוכם כי בואנאנוטה יישאר במועדון הארגנטינאי עד לסיום העונה, אך ריב מטופש בינו לבין מאמן ריבר, חואן חוסה לופס, הוציא אותו לפגרה מוקדמת שני משחקים לפני קרבות ההישרדות של התרנגולים.
מי שנאלץ לשאת את כל העומס על גבו היה אריק לאמלה. הקשר המוכשר אמנם הציג ניצוצות כדורגל במהלך העונה, אך בקרבות התחתית האחרונים קיבל פיק ברכיים ונעלם מכר הדשא.
נקמתו של אולבה
לאוהדיה השרופים של ריבר ישנה רשימת אשמים לא מבוטלת. הראשון והמרכזי ברשימה היה חוסה מאריה אגייאר, הנשיא הקודם של המועדון שהשאיר את ריבר בגירעון של 10 מיליון דולר. שניים נוספים שנושאים את אות הקלון הם הנשיא הנוכחי דניאל פסארלה והמאמן חואן חוסה לופס. למרות שהשניים נתנו את כל חייהם לקבוצה עם הסרט האדום על היד בתור שחקנים, הם כשלו לחלוטין בתפקידיהם הנוכחיים.
פסארלה, שידוע בתור אדם עיקש המשיך בדרכו האטומה ולא הקשיב לאף אחד. מי שלא זוכר, הוא אימן את נבחרת ארגנטינה בשנות ה-90 וניפה את שלושת כוכביה, פרננדו רדונדו, גבריאל בטיסטוטה וקלאודיו קנינג'ה בעקבות שיערם הארוך. הנשיא הארגנטינאי המשיך לאטום את אוזניו גם לגבי מינוי המאמן שהוריד את ריבר בסופו של דבר ליגה, חואן לופס.
לופס, שרשם 424 הופעות במדי ריבר כבר הוריד בעברו 3 קבוצות ליגה ודי קשה להבין מדוע פסארלה התעקש דווקא עליו.
האחרון שסוגר את הרשימה השחורה של אוהדי ריבר הוא שוערה המצוין של קבוצת בלגרנו, חואן קרלוס אולבה. בלגרנו, שניצחה את ריבר 1:3 בסיכום שני המשחקים, חייבת תודה מיוחדת לשוער הוותיק שפעם אחר פעם הציל את קבוצתו ממצבי כיבוש בטוחים ובראשם הפנדל של חלוץ ריבר, מריאנו פאבונה.
רבים לא יודעים, אך פאבונה ואולבה נפגשו אי שם בשנת 2006 לדרבי החם של אזור לה פלטה בין אסטודיאנטס לחימנסיה. כמו כל דרבי בארגנטינה גם הדרבי הזה הוא סוג מלחמת עולם קטנה. אותו מפגש הסתיים בניצחון 0:7 מוחץ של אסטודינטס של פאבונה שגם הספיק להשחיל את השלישי לרשתו של אולבה.
אולבה אמנם חיכה חמש שנים לנקמה, אך כל שניה של ציפייה השתלמה בסופו של דבר לאחר שקלט בקלות את כדור העונשין של החלוץ וחתם סופית את עלייתה הסנסציונית של בלגרנו.
הרעש שאחרי הסערה
מה אוהדי ריבר לא עשו כדי להשאיר את אהובת ליבם בליגה הראשונה. במשחק החוץ מול בלגרנו פרצו רעולי פנים למגרש והחלו לאיים על שחקני קבוצתם, בליל המשחק השני עמדו במשך כל הלילה ליד בית המלון בו התארחה בלגרנו ושרו לשחקניה "סרנדות שיקלו על שנתם" ובמשחק הגורלי הם מילאו את אצטדיון המונומנטאל ולא שתקו לשניה. כפי שכולנו יודעים, כלום לא עזר וכל מה שנותר ל"תרנגולים" (כינוי שהודבק לאוהדי ריבר על ידי אוהדי בוקה) היה להתפרע ברחובות בואנוס איירס.
מיד בתום המשחק מול בלגרנו יצאו אוהדי המיליונרים לרחובות הבירה והשליכו מכל הבא ליד. עד כה נרשמו 89 פצועים בדרגות שונות שמתוכם 25 שוטרים שניסו להדוף את התקף הזעם.
סביר להניח שמרבית האוהדים והשוטרים יתגברו על פציעותיהם השונות, אך כתם הירידה של קבוצת הפאר מבואנוס לא ימחה לעולם.
