כשאנחנו שומעים על שחקן ברזילאי מתחת לגיל 30 עוזב את אירופה וחוזר למולדתו, רבים מאיתנו רואים במהלך כזה ירידה ברמה, את תחילת הדרך לקראת סיום מוקדם של הקריירה והאפשרות להתהולל ולבלות. אבל יש שחקנים שהמעבר הזה עשה להם רק טוב. פרד הוא אחד מהם.
רובנו זוכרים את פרדריקו צ'אבס גוודש מהתקופה בה שיחק בליון וההצלחה האדירה לה זכה שם, עם שלוש אליפויות בארבע עונות במועדון ו-34 שערים ב-88 משחקים. לאחר שאיבד את האשראי בקבוצה הצרפתית בעקבות פציעה וההתקדמות האדירה של כרים בנזמה, הוא התעקש לחזור לברזיל למרות הצעות מאירופה וחתם בפלומיננזה. העושר של הברזילראו פתח את הדלת לחזרה הביתה להרבה ברזילאים שלא מצאו את עצמם באירופה. מלבד על הדשא, פרד היה החלוץ גם בתהליך הזה. חוץ מהחזרה המרגשת הביתה, השחקנים ראו בליגה אופציה כלכלית מצוינת, לדוגמא אלשנדרה פאטו.
למרות שזכה בשתי אליפויות בשלוש עונות וכבש 59 פעמים ב-87 משחקים, אוהדי פלומיננזה לא אהבו את פרד. חיי ההוללות שלו לא התקבלו בעין יפה על ידם. הם טענו כי לא אכפת לו מהקבוצה ואף הקימו "משמר" שעקב אחרי הבילויים שלו. זה הגיע למצב שהוא ביקש לעזוב לאחר שהכריז ש"הוא לא מרגיש בטוח יותר", אך בסופו של דבר הוא נשאר וסיים את העונה האחרונה עם אליפות וכמלך שערי הליגה עם 20 כיבושים. הבעיות זלגו גם לנבחרת תחת המאמן הקודם, מאנו מנזס, שדגל בשיטה בה "חלוצי מטרה" כמו פרד פחות באים לידי ביטוי. רבים קראו לזה מערך של "4-6-0". מעבר לזה, אביו של החלוץ הצהיר שבנו ביים פציעה על מנת להתחמק ממשחק ידידות שנערך לפני שנתיים. זה בטוח לא הוסיף לאחוזי האהדה.
חזרתו של לואיז פליפה סקולארי לאימון הנבחרת באה כמתנה משמיים עבור פרד. מהר מאוד המאמן המשופם בחר בו לאייש את השפיץ בקו הקדמי של הסלסאו וקיבל ממנו יופי של תמורה עם שערים במשחקי ידידות נגד איטליה, אנגליה ורוסיה לאורך החצי השנה הראשונה בתפקיד. אבל גם זה לא ריצה את האוהדים והתקשורת המקומית. "אם אני מבקיע, אומרים עליי שאני לא רץ מספיק. אם אני רץ, אומרים שאני יותר מדי מחוץ לרחבה. קשה מאוד לרצות אתכם", הוא התלונן.
"ביקרו אותי המון. חלק מהביקורות היו מוצדקות וחלק ממש לא היו לעניין", אמר פרד, שגם לא שכח להודות למי שצריך: "סקולארי תמיד האמין בי ועקב אחרי ההתקדמות שלי יום-יום". גם סקולארי יצא להגנת הפרויקט האישי שלו, בעיקר אחרי המשחקים בהם לא הבקיע: "התקשורת לפעמים לא הוגנת כלפי פרד. הוא היה מאוד יעיל, פינה שטחים ועזר לחבריו". הוא אפילו תהה "איך אפשר לא לאהוב את פרד?", אחרי הניצחון על יפן.
אחת הסיבות העיקריות שפיליפאו מונה למאמן פעם נוספת היא לשחזר את מה שעשה בקדנציה הקודמת: לקחת נבחרת שפופה ולהפוך אותה לאלופת עולם, על אחת כמה וכמה שהוא מארח את המונדיאל הקרוב. עד כה, הוא עומד היטב בלחצים של טורניר ביתי עם שלושה ניצחונות בשלושה משחקים בגביע הקונפדרציות. אבל יותר מזה, סקולארי גם מציב עובדה, פרד הוא החלוץ שלו ואם הכל יילך כשורה, הוא גם יהיה בשפיץ הסלסאו במונדיאל.
אין לו את ההילה של רונאלדו, אין לו את הכישרון של רונאלדיניו והוא לא וירטואוז כמו ריבאלדו. הוא הכי רחוק מהגיבורים של הזכיה האחרונה של ברזיל בגביע העולם, אבל אי אפשר לקחת מפרד את זה שהוא סקורר בחסד. אם הערב הוא ידאג להדיח את אורוגוואי בחצי הגמר ולהחזיר לקהל את התהילה היבשתית, פרד יעשה צעד חשוב בהשבת התהילה אליו. אם יעזור להביא לאוהדים הברזילאים את גביע הקונפדרציות, תהיו בטוחים שאף אחד מהם לא יתנגד לראות אותו מוביל את ההתקפה גם בעוד שנה.
