רק לפני כחצי שנה, מי שהיה רץ בחוף הים בהרצליה, היה פוגש כל בוקר את טוטו תמוז מתאמן לבדו. קורע את עצמו. עולה על הגבעות, רץ על החול. רגע אחרי ששוחרר מאוראל הרוסית, עזיבה שלוותה במסע הכפשות חסר תקדים מצד המועדון, היה נדמה שהדרך של תמוז לארץ סלולה, ושהחלוץ נמצא במקום הכי נמוך בקריירה, מקום שהוא לא האמין שיהיה בו. פתאום, כשהוא בן 26, היה נדמה שהחלוץ שהשאיר לבד את הפועל פתח תקווה בליגה בגיל 16 בלבד, כבר לא יצליח להגיע לאן שכולם ניבאו לו – עוד הרבה לפני שתומר חמד, עדן בן בסט, איתי שכטר, אלירן עטר ואחרים יצאו לאירופה.
חוגג ברומניה: צפו בצמד של טוטו תמוז
כבר זמן רב שתמוז לא מתראיין. חבריו יגידו שהוא חי בתחושה שכמעט כולם נגדו. למעט מספר מצומצם של אנשים, טוטו לא סומך על איש. גם לכתבה הזו הוא לא רצה תחילה להתראיין, אבל אז הבין שדווקא מהמקום בו הוא היה עד לפני מספר חודשים, הוא הצליח לעלות הכי גבוה שאפשר והפך בתוך כמה חודשים לאחד השחקנים המוערכים ברומניה.
הוא חתם בפטרולול פלוישטי, ושם הכישרון התפוצץ שוב. בשבעה משחקים – בליגה ובאירופה – הוא כבר כבש שישה שערים, כולל צמד אמש. חצי שנה אחרי הריצות בחוף בהרצליה, טוטו תמוז הגיע לנחלה. "טוטו הוא בין שלושת השחקנים הטובים במדינה. זאת שאלה של זמן עד שיגיע לליגה בכירה", אמר מאמנו. בכלל, ברומניה הוא התקבל בחום ובאהבה והיה לו שקט, המצרך היחיד שהיה חסר לו במשך כל הקריירה כדי להביא אותו למקום אחר.
דאבל, אליפויות, מלך שערים וגם גביע הטוטו – הכל יש לו, אבל את ההצלחה המטאורית בחו"ל, זאת שכל הפרשנים ניבאו לו עוד כשהיה ילד, עדיין אין לו.
לרוסיה הגיע כשם גדול והשתכר כ-400 אלף יורו נטו, אך זכה לשחק רק 168 דקות בחצי עונה. מה שהיה נראה כצעד נכון, התרסק לו בפנים ובדיוק כמו בארץ גם שם החלו הביקורות והכותרות. אחת מאותן ביקורות, של הנשיא והמאמן, בישרה לכל מי שרק רצה לשמוע כמה תמוז שמן וחי חיים לא ממש ספורטיביים. "באותם ימים רצו לרסק אותי", אמר אחרי ששוחרר והדגיש שהוא מנהל נגד המועדון הרוסי מאבק משפטי בפיפ"א, "מילא שיחררו אותי, אבל להרוס לי גם את המשך הקריירה?"
אחרי החוויה הלא נעימה באוראל, תמוז עצר לחשוב. גם הוא הבין שצריך לשים סוף לקבלת ההחלטות הלא טובה תביעה בפיפ"א, "זו הייתה החוויה הכי קשה שלי, מזעזעת. עשו לי דברים מכוערים. מילא לא רוצים שלו, וכדי להצליח בתחנה הבאה הכל חייב להיות מתוכנן מראש והכסף לא צריך להיות הדבר העיקרי, אלא הרצון של המאמן בו. כשחתם בפלוישטי, הרגיש בפעם הראשונה בקריירה שהוא עולה לשחק ללא שום תווית. יותר מכך, החלוץ הרגיש שממש רוצים בהצלחה שלו: "לא רציתי יותר את ההד התקשורתי, את העליהום, את הכותרות. רציתי שקט. מצאתי את המקום הכי טוב בשבילי כרגע להוכיח את עצמי מחדש".
בארץ לא נתנו לך שקט להצליח?
"בארץ לא היה לי שקט על המגרש ומסביב. שאני שלו ושקט עם עצמי אני יכול להביא את עצמי ליכולת שיא. הייתי במקומות בארץ שלא היה בהם שקט והייתה לי בעיה להצליח. ברומניה יש דיסטנס בין השחקנים לתקשורת ובארץ כל אחד מרשה לעצמו להגיד מה שהוא רוצה בצורה חופשית וזה פוגע. אני מקווה שזה ישתנה ואנשים יתחילו להתעסק בכדורגל ולא בשטויות".
אתה באמת מרגיש שהודבקה לך תווית של שחקן בעייתי?
"על המגרש תמיד עשיתי את העבודה שלי, תבדוק בכל קבוצה ששיחקתי בה. בתקשורת בוחרים להדביק תוויות ולמדתי בשנים האחרונות להשאיר את זה בצד. הרבה פעמים לקחתי ללב, כי אני בן אדם. הייתי במקום אחר אבל היום אני לא שם. צריך לזכור שזה רק כדורגל ולא יותר מזה".
נפגעת מהתקשורת הישראלית?
"מאוד. היה הכי קל להסיק מסקנות לגבי, להיכנס בי. לדבר על טוטו תמוז שהוא עשה ככה או עשה ככה. השם שלי ישב ליותר מדי פרשנים ועיתונאים בפה. אתם לא מכירים אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני לא בעייתי כמו שציירו אותי".
חששת בתקופה בה לא שיחקת שתגמור כמו ראובן עובד למשל?
"לעולם לא הייתה לי מחשבה כזו. תמיד הייתי בטוח בעצמי. גם אחרי מה שקרה ברוסיה אמרתי לעצמי שזה רק עניין של זמן עד שאמצא את המקום שלי. עשיתי כל כך הרבה דברים טובים בכדורגל הישראלי שאני לא מצטער על כלום, אלא להיפך – הולך גאה עם ראש מורם. לפעמים התחושה טובה ולפעמים טובה פחות אבל בסופו של יום כשאני מסתכל במראה, אני גאה בעצמי".
בארץ היו לך לא מעט ריבים. טביב, שום, אבוקסיס, אלמוג כהן.
"רוב הזמן עשו מזה הרבה יותר ממה שזה. עברתי הרבה בקבוצות ובהרבה מקומות ושחקנים בכירים עשו דברים יותר גרועים ממה שעשיתי ולעולם זה לא יצא לתקשורת. בחרו להשתיק את זה. אצלי הכל היה בכותרות מפוצצות. אני יודע להסתכל גם על איפה אני לא הייתי בסדר ועם הזמן והגיל גם את זה הבנתי".
אתה לא שואל את עצמך למה דווקא טוטו תמוז?
"לא התעסקתי בזה ביום יום. הבנתי את המצב. הורדתי פרופיל בהרבה מקרים. לפעמים זה עבד ולפעמים זה לא עבד. כשאני יושב עם הפסיכולוג שלי, דן ולנסי, אנחנו מנתחים את הכל ורואים יחד מה לא עשיתי בסדר ואיפה אפשר לשפר".
חברך לקבוצה אדריאן מוטו גם ידע בחייו שערוריות, השעיות וסכסוכים
"אנחנו דומים בהרבה דברים, אבל הוא בא ממקום אחד ואני ממקום אחר. הוא כבר בן 35 ומבין את הטעויות שעשה. שנינו רוצים נטו בהצלחת הקבוצה. אנחנו רוצים לעשות דברים יפים כי יש פה באמת קבוצה מוכשרת. התבגרתי. אני בן 26 ועברתי המון. המחשבה שלי היום היא שונה".
עושה רושם שעשית מהפך.
"לא כל כך. לא הייתי קורה לזה ככה. תמיד הייתי איש של עבודה קשה. קיבלתי החלטה שגויה שחתמתי ברוסיה ושילמתי על זה בכמה חודשים אבל אני שמח שידעתי להתאושש מזה".
ברגעים כאלה כבר לא חושבים על ההצעה ממונאקו שהיתה לך כשהיית בהפועל ת"א, או עדיין אתה חש פיספוס שלא יצאת לשם?
"זה עבר ונגמר, זאת היסטוריה מבחינתי. אי אפשר לחשוב על זה כל החיים".
תמוז נכנס לעניינים בצורה הכי טובה שאפשר. המאמן הרומני רזבאן לוצ'סקו אוהב אותו מאוד וברומניה מספרים ששכרו שודרג אחרי שהגיעו הצעות מקבוצות אחרות לרכוש אותו. "היו לי הצעות מכל מיני קבוצות אבל פה זה המקום הכי טוב בשבילי עכשיו", אומר החלוץ.
איך מערכת היחסים עם לוצ'סקו?
"היחסים שלנו מדהימים. שיחקתי נגדו כשהוא אימן את ראפיד בליגה האירופית ואני הייתי בהפועל. כשהגעתי לפה, הוא סיפר כמה היה קשה לו להציב את ההגנה מולי. הוא נותן לי ביטחון, שזה הדבר הכי חשוב בכדורגל".
הליגה הרומנית לא מסוקרת יתר על המידה. למה לא בחרת לעבור לליגה אחרת?
"היו הצעות, אבל הליגה הזו הכי קרצה לי. בדקתי איפה אביא את עצמי הכי הרבה לידי ביטוי. מבחינתי, אם אני בא למקום שרוצים אותי ונותנים לי את המושכות אז אני יכול להצליח. רומניה אולי זה לא נוצץ ולא סקסי אבל עשיתי החלטה של קריירה שלמה".
היו לך הצעות מישראל ממועדונים גדולים מכבי חיפה ומכבי ת"א.
"לא רציתי לחזור. בינואר מכבי חיפה ממש רצו אבל ברגע האחרון החלטתי לא להגיע כי לא מיציתי את עצמי באירופה. זה החלום שלי מאז שאני ילד ובכלל כל שחקן כדורגל רוצה לצאת לאירופה. לא רציתי לחזור עם הזנב בין הרגלים. אני ידוע מה אני שווה".
בטדי הנפת את האצבע עם תנועת השתקה, הגיע הזמן שתסביר למה.
"עשיתי את זה בגלל הגזענות באותו משחק, לא רק כלפי, אלא גם כלפי אפולה אדל ואריק דג'מבה דג'מבה שספגו נהמות. זו גזענות שחצתה גבולות. באותו מקרה, באותו משחק ספציפי – לא הייתי יכול להבליג יותר. הכל התפרץ. שרקו לי בוז, זרקו עלי בננה והסיפוק הכי גדול היה לכבוש מול אצטדיון מלא. כאב לי שלא גינו את זה כמעט, כי אחר כך הגיעו שני הצ'צ'נים, זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב, ושכבר גינו זה היה מאוחר מדי".
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שפגשת בגזענות ובנהמות
"לא ברמה כזו אבל. בטדי הושפלתי. הייתי עם אוזניות, שמעתי מוזיקה וזרקו עלי בננות. נפגעתי. יש לי רגשות, גם אני בן אדם. אנחנו אנשים לפני הכל".
השגת לא מעט בארץ. אליפויות, גביעים, אבל בנבחרת ישראל לא השארת חותם בנבחרת.
"זה חסר לי מאוד. הנבחרת זה בונוס מבחינתי ואם אהיה טוב אז אקבל את ההזדמנות. אני לא אובססיבי לזה אבל אני מאוד רוצה להיות שם. אם לומר את האמת, אני מסתכל על התמונה הכוללת ולפי השנה האחרונה טבעי שאני לא בסגל. עכשיו אני בכושר מצויין ומקווה לחזור".
