בואו נאמר את האמת: אם ישראל לא הייתה מארחת את אליפות אירופה עד גיל 21, ספק גדול אם הנבחרת של גיא לוזון הייתה בין שמונה המשתתפות בטורניר. כי איך שלא נסתכל על זה, בהשוואה בין הסגל של הנבחרת הישראלית לבין אלו של שבע הנבחרות האחרות – אנחנו מפסידים.
נכון, הכל על הנייר, והכל תיאורטי. וברור שהביתיות יכולה לתת לנבחרת שלנו דחיפה עצומה. שהרי כמעט לא יהיו במשחקים של ישראל אוהדים נורבגים, איטלקים או אנגלים. האצטדיונים יהיו מלאים (כל הכרטיסיחם נמכרו) רק באוהדי נבחרת התכלת-לבן. אבל מצד שני, זה גם מלחיץ. ומדובר בשחקנים צעירים, ברובם חסרי ניסיון במשחקים כאלו: עם יציעים מלאים, כשכל המדינה מצפה מהם לנצח. הלחץ הזה, שחלק מהשחקנים כבר מודים שהם מרגישים אותו, עשוי להפריע להם ולאו דווקא לעזור.
ובכל זאת, למרות שמרבית שחקניו של גיא לוזון הם כשרונות ברמה הישראלית, אבל לא ממש כאלו ברמה הבינלאומית, יש כמה שמות שבולטים מעל כולם. שחקנים שאולי בזכות האליפות יוכלו גם לזכות בחוזה יוקרתי בקבוצה אירופאית.
הכוכב הגדול: אייל גולסה
כבר לפני שלוש וחצי שנים אייל גולסה היה על סף חתימה בקבוצת פאר אירופאית. לאציו האיטלקית כבר סיכמה עם הקשר בן ה-17 של מכבי חיפה, אבל בסופו של דבר ואחרי פיצוץ גדול, גולסה נשאר בארץ. יש פתגם ידוע האומר "כל עכבה לטובה", ויכול מאוד להיות שהוא מתאים מאוד למקרה של גולסה. לפני שלוש וחצי שנים הוא עדיין היה ילד, גם מבחינת הניסיון שלו בכדורגל המקצועני ובטח מבחינת האופי והאישיות.
השנים האחרונות ביגרו אותו, הפכו אותו לשחקן טוב יותר. הוא למד גם לעשות הגנה, להיות שחקן קבוצתי יותר ולא לסמוך רק על הכישרון הטבעי שלו. ובנבחרת של לוזון הוא הפך לאחד משחקני המפתח, לשחקן הבולט ביותר. אין כמעט ספק שהתחנה הבאה של גולסה היא מעבר לליגה בכירה באירופה. והשבועיים הקרובים יקבעו המון לגבי היעד המדוייק.
הכוכב האמיתי: טאלב טוואטחה
עוד מוקדם לקרוא לטאלב טוואטחה "רוברטו קרלוס הישראלי", אבל יש משהו שמאוד דומה באופי של המגן השמאלי של מכבי חיפה והנבחרת הצעירה של ישראל, והכוכב האגדי של נבחרת ברזיל: האופי ההתקפי. טוואטחה הוא מגן שמאלי בהגדרה אבל למעשה קיצוני שמאלי במנטליות. הוא אוהב לתקוף באגף, לנצל את המהירות הטבעית שלו, את יכולת הכדרור, את שמחת החיים שלו כדי לסייע שוב ושוב להתקפה.
הילד מג'יסר-א-זרקא סומן כבר מגיל צעיר ככישרון גדול. למרות שאביו הוא מנהל בית-הספר המקומי, טאלב היה מרוכז בעיקר בכדורגל ובקריירה שלו. גם כשפיטר מסיללה הדרום אפריקני תפס לו את המקום בהרכב הוא לא ויתר ובסופו של דבר השתלט על משבצת המגן השמאלי במכבי חיפה.
המעבר לנבחרת הבוגרת לאחר יורו הצעירות הוא כבר עובדה כמעט מוגמרת (טוואטחה כבר שיחק בבוגרת בעידן לואיס פרננדס) וגם המעבר לאירופה נמצא על הפרק, אבל לא בכל מחיר. במכבי חיפה לא ימהרו לוותר על הכישרון הגדול שלהם, אבל אם תגיע הצעה טובה יעקב שחר לא יעמוד בדרכו של טאלב.
הקריירה הכי מבטיחה: ניר ביטון
הקפטן של הנבחרת הצעירה לא חתם אומנם במנצ'סטר סיטי, אבל העובדה שהתאמן בקבוצת הפאר האנגלית לפני שנה ואפילו השתתף בכמה ממשחקי ההכנה שלה בקיץ שעבר, מוכיחים כי לא מדובר בעוד שחקן. למרות שעבר עונה בינונית למדי בקבוצתו, מ.ס. אשדוד, אין ספק שמדובר באחד הכשרונות הגדולים ביותר שצמחו לכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.
ראיית המשחק, האלגנטיות והאינטליגנציה הטבעית, כל אלו הופכים את ביטון לשחקן נדיר בכדורגל הישראלי. תוסיפו לכך את האופי השקט שלו – יש הטוענים שקט מדי – ותקבלו כדורגלן אירופאי לכל דבר. בסופו של דבר יכול להיות שהעובדה שלא חתם בסיטי דווקא היטיבה עימו. כי אם היה חותם ספק אם היה משחק בקבוצת הכוכבים של רוברטו מאנצ'יני, ואולי עדיף מבחינתו להתחיל בקבוצה פחות גדולה. מה שבטוח, אירופה כבר מחכה לניר ביטון.
המבוגר האחראי: ישראל זגורי
ישראל זגורי הוא השחקן המבוגר ביותר בסגל של גיא לוזון (נולד ב-29.1.1990), ולמרות שהוא לא אמור להיות בהרכב הפותח של ישראל במשחק מול נורבגיה, הוא עשוי להיות הג'וקר של הנבחרת. הקשר שגדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה ושיחק בהשאלה בהפועל פתח תקוה, בני יהודה והפועל רמת גן לא נחשב להצלחה גדולה – עד העונה.
דווקא במדי הפועל רמת גן, שירדה ליגה, הוא התבלט כקשר התקפי חכם, זריז, טכני וכזה שיודע להבקיע ובעיקר לבשל. אחרי חן עזרא ומהראן ראדי, שחקני מכבי חיפה ומכבי ת"א, זגורי היה המבשל הטוב ביותר בליגה בעונה החולפת. הוא בישל 8 שערים ולכך אפשר להוסיף גם 7 שערים. בהחלט מאזן מרשים כשמדובר בקבוצה שסיימה במקום האחרון.
היורש: עומרי אלטמן
השחקן הצעיר ביותר בסגל של גיא לוזון הוא גם היחיד שמשחק כיום בחו"ל - עומרי אלטמן בן ה-19 מפולהאם האנגלית. הקשר המצויין גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א וכבר לפני שנתיים הצטרף למועדון הלונדוני. אחרי ששיחק והצטיין בקבוצת הנוער של פולהאם הוא חתם לא מכבר לשנתיים כמקצוען בקבוצת הבוגרים.
זה עדיין לא מבטיח שבעונה הבאה נראה את אלטמן משחק בפרמייר ליג, אבל אם זה יקרה אין סיבה ליפול מהכיסא. בניגוד לרבים משחקני נבחרת ישראל, שמקווים להגיע דרך האליפות לקבוצה באירופה, אלטמן כבר שם, מה שיכול לסייע לו לשחק בלי לחץ, אם וכאשר גיא לוזון ישלח אותו למערכה.