הכישלון של אנגליה במונדיאל האחרון הוא הרבה דברים, אבל דבר אחד הוא בטוח לא - מפתיע. מעבר לעובדה שאנגליה נכשלת באופן קבוע בכל טורניר גדול כבר 30 שנים, הבעיה העיקרית היא שהפרמייר ליג, הליגה הטובה בעולם לדעת רבים, נשלטת בעיקרה על ידי זרים. לא סתם אמרו שהדבר הכי טוב שקרה לאנגליה ב-1966 הוא הולדתו של אריק קאנטונה.
עוד לפני הכישלון האחרון, כבר בספטמבר של השנה שעברה, אישרו פה אחד כל נציגי הקבוצות בפרמייר ליג את ה- home grown rule, או בתרגום חופשי חוק "השחקנים שגדלו בבית".
באנגליה ראו חוקים דומים עוברים בספרד ובהולנד, התקנאו בהצלחות של הנבחרות שלהן ביחד עם הצלחת נבחרת גרמניה, והחליטו שהם רוצים גם (אולי אפילו למדו מהחוק הרוסי).
גם בליגת האלופות יש חוק דומה, עם סגל של 25 שחקנים לקבוצה, זאת על אף שלא אחת התלוננו על החוק כבר בספרד וגווארדיולה טען רבות שהוא מביא לעומס רב מדי על השחקנים.
יחד עם זאת, כבר הרבה פרשנויות ניתנו לחוק. כמות השחקנים שמותר לרשום, מה המשמעות של "גדלו בבית" ועוד. אז בואו נעשה סדר ונראה מה בעצם אומר החוק, ויותר חשוב, מה הן ההשלכות שלו על הקבוצות ועל הליגה האנגלית בכלל.
מהו החוק?
החוק קובע כי כל קבוצה רשאית לרשום בסגל שלה עד 25 שחקנים מעל גיל 21 (אפשר גם פחות), כאשר מתוך אותם 25, לפחות שמונה חייבים להיות כאלו שגדלו בבית. אפשר למשל גם סגל של 24 עם שבעה שגדלו בבית וכן הלאה. המקסימום של שחקנים מעל גיל 21 שלא "גדלו בבית" הוא 17. להם ניתן להוסיף עד שמונה "מקומיים" מעל גיל 21, להשלמת סגל של 25 שחקנים במקסימום. מתחת לגיל 21 יכולים להיות בקבוצה כמה שחקנים שהיא תרצה, ללא קשר למוצאם והמקום בו גדלו.
מה זה גדלו בבית? כל שחקן ששיחק תחת קבוצה אנגלית או וולשית כשלוש שנים, בין הגילאים 16-21 (לא חובה ברצף), לא משנה מוצאו, גם כאשר הוא עבר את גיל 21 במהלכה של עונת הכדורגל השלישית שלו. החוק ייכנס לתוקף בתום מועד ההעברות, שהוא ה-31 לאוגוסט, עד אז יוכלו המנג'רים להמשיך להשתמש בסגל רחב יותר. ישנם יוצאי דופן: לו נפצעו שני שוערים מתוך השלושה הרשומים, או מקרים דומים, בהם יצטרך להתקבל אישור מיוחד מהנהלת הפרמייר ליג להוסיף שחקן לסגל.
כל זאת מתוך מטרה לקדם את השחקן האנגלי, שנדחק אי שם לשוליים ואפילו בפאבים של לונדון כבר לא תמיד עובר סלקציה. לצורך העניין, פברגאס נחשב לשחקן שגדל בבית, כי שיחק מעל לשלוש שנים בארסנל מתחת לגיל 21 (על אף היותו ספרדי), בעוד אואן הארגריבס האנגלי, שהתחנך בגרמניה, הוא לא כזה.
נשמע מסובך? הנה עוד דוגמא. מאמן אנגלי יכול לבנות קבוצה של עד 17 דרום אמריקנים שלא התחנכו באנגליה והם מעל גיל 21. לו ירצה, לצרף עוד שמונה או פחות מעל גיל 21, שבילו שלוש שנים באקדמיות אנגליות או וולשיות כשהיו מתחת לגיל 21, ולהשלים סגל של עד 25 שחקנים. וברוך השם, לא חסר כאלה.
מאידך, מאמן גם יכול לקבוע סגל של 50 שחקנים, לא משנה מוצאם, אם כולם מתחת לגיל 21, אבל לא ייתכן מצב של יותר מ-25 שחקנים מעל גיל 21 בסגל, כאשר לפחות שמונה מתוך ה-25 חייבים להיות כאלה שהתחנכו, מה שנקרא, בבית. מקווה שהבנו, כל זה תופס כמובן לליגה הסדירה, כאשר לאירופה ולגביע החוקים נשארו כפי שהיו.
המשמעות: הקבוצות מוותרות על שחקנים
ג'ונתן וודגייט לדוגמא, שמסובך בפציעות, לא עבר את המכסה של הארי רדנאפ מטוטנהאם, על אף היותו "שחקן בית", בגלל שעבר את גיל 21. אדוארדו שוחרר מארסנל גם כן, עקב היותו מעל גיל 21 והעובדה שהוא לא "שחקן בית". הנטייה לפציעות לבטח היתה שיקול מכריע. פרגוסון טרם יודע אם לרשום את הארגריבס, שוב, בעקבות נטייתו לפציעות והעובדה כי הוא מעל גיל 21 ולא התחנך באנגליה או בוויילס. גם הסיבה לוויתור המהיר על קרבאליו היתה ללא ספק בגלל החוק החדש.
נפצעת בדצמבר? קבל כניסה לכלא, בדיוק כמו במונופול. בינואר נפתח חלון ההעברות ואפשר לקבוע את רשימת ה-25 מחדש, ויש מצב סביר שאת המשך העונה תבלה ביציע, כשהמשכורת משולמת כמובן. למה? כי השמיכה קצרה וכל שחקן זר מעל גיל 21 (כזה שלא התחנך באנגליה) חשוב מאין כמוהו ואי אפשר להרשות להחזיק שחקנים בסטטוס הזה פצועים בסגל שמונה 17 שחקנים שלא גדלו באנגליה, ביחד עם עוד שמונה שכן גדלו.
ונגר: "זו החלטה הרסנית", פרגוסון: "זה היה חייב לקרות"
הראשון לצאת נגד השיטה היה מנג'ר ארסנל, ארסן ונגר, שאמר: "אני מאמין שזו החלטה הרסנית לכדורגל ולשחקנים ואני בהלם מכך שאיגוד השחקנים אישר זאת. אני גם מאמין שזו החלטה רעה מאוד למועדונים". לטענתו, שחקנים רבים ימצאו עצמם נטולי עבודה ובנוסף זה יעמיד את המועדונים בעמדת נחיתות בשוק ההעברות.
גם מנג'ר טוטנהאם, הארי רדנאפ, טען: "לא ייתכן שיכריחו אותנו לשתף שחקנים באופן מלאכותי. מי שטוב בסוף ישחק וזה שניתן לשחקנים לא מספיק טובים לשחק לא יקדם את הליגה ובטח שלא את הנבחרת".
לעומת שני האחרונים, דווקא מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון, חושב אחרת ואמר: "אני חושב שהחוקים החדשים הם דבר טוב, דבר שהיה חייב לקרות. עכשיו חובה לשים לב ביתר זהירות בעת בחירת הסגל ולוודא שלא עושים טעויות". החלוץ המצטיין שלו, ווין רוני, גם כן הגיב בהתלהבות: "כבוגר מחלקת נוער בעצמי, הייתי רוצה לראות יותר שחקנים מתקדמים מהאקדמיות. זה דבר שיתרום גם לכדורגל וגם לנבחרת".
גם מנג'ר ווסטהאם, אברהם גרנט, טען לאחרונה כי החוק החדש לא טוב גם לקבוצה כמו שלו, אצלה רוב השחקנים הם צעירים וסגל של 25 הוא קצר מדי. קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי, ליברפול בתקופת בניטז, וצ'לסי, שמחזיקות סגלים של 40 שחקנים, בטוח לא ייהנו מכך. מצד שני ניתן לשאול, מדוע צריך אנצ'לוטי שישה שוערים רשומים בסגל שלו?
הבעייתיות: פשוט יקנו את הזרים בגיל צעיר
האם באמת נראה שחקנים אנגלים מקבלים יותר דקות, או שמא שוק השחקנים הצעירים יהפוך להיות אף סוער יותר? ארסנל לדוגמה בכל מקרה קונה את הזרים שלה צעירים וגם בחוק החדש תוכל להעמיד סגל ראוי שכולו על טהרת הזרים.
בנוסף ובאופן מפתיע, קבוצות הפרמייר ליג לא התכוננו לחוק כראוי ומנצ'סטר סיטי למשל תיאלץ לשחרר שחקנים רבים שרק לא מזמן קנתה. בנוסף, כל זר חדש יבוא על חשבונו של זר קיים, מה שיהפוך את מלאכת הבחירה לקשה הרבה יותר.
ומה עם קבוצות קטנות שמגדלות שחקנים ומוכרות אותן בגיל מאוחר יותר כמו ווסטהאם, אברטון ועוד? כעת הן יאלצו לראות את השחקנים שלהן מחוזרים כבר בגילאים צעירים על ידי המועדונים הגדולים והן למעשה תישארנה חסרות אונים מול הסכומים הגבוהים שילד בן 15 מוויגאן יקבל באולד טראפורד. מצד שני, יש שיגידו שזה המצב כבר עכשיו.
ומה עם שחקנים שלא פרצו עד גיל 21? לא ישתלם להחזיק שחקנים כאלה. לשחקן יונייטד בן 22 שטרם פרץ הסיכוי היחידי להתקדם יהיה בליגה נמוכה יותר. בעיה נוספת אליה כבר התייחסו, היא הסגל הקצר יחסית לקבוצות שמשתתפות באירופה.
רוברטו מנצ'יני כבר התלונן: "לקבוצה שמשחקת בארבעה מפעלים זה כמעט בלתי אפשרי לתמרן עם סגל של 25 שחקנים". בעיה נוספת שקיימה, היא שחקנים אפורים כמו גארת' בארי או ג'יימס מילנר, שגם ככה עולים יותר מדי. כעת מחירם ירקיע שחקים. האם זאת המטרה? או שאולי הפיתרון נעוץ בתקרות שכר, הגבלת הסכומים שמועדונים רשאים להוציא בקיץ וכו'.
כיצד ישפיע החוק על הליגה האנגלית השנה עוד נותר לראות, אך בשורה התחתונה, לחוק יש מטרה אחת - קידום הנבחרת האנגלית והכדורגלן האנגלי. את התוצאות נוכל לשפוט רק בעוד כמה שנים טובות ובינתיים נקווה שרמת הכדורגל בפרמייר ליג לא תרד. אם על הדרך יגיע דור חדש של שחקנים מוכשרים שהממלכה האנגלית כל כך זקוקה לו, אז כולם ירוויחו.
לראייה, הסגל האנגלי במונדיאל היה המבוגר ביותר מבין כל הנבחרות. דבר אחד בטוח לא יכול להמשיך בממלכה. להפסיד שוב לנבחרות גדולות ולהמשיך לגנוב ניצחונות דחוקים בבית מול נבחרות אנמיות כמו הונגריה. בשביל זה לא צריך חוקים, צריך קוסם.
