ביום שלישי בשבוע החולף, ג'יאמפאולו פאציני כבש את שער הניצחון ב-0:1 של איטליה על סלובניה שהבטיח לאזורי את הכרטיס ליורו 2012. באליפות אירופה ינסו האיטלקים לתקן את הרושם מהמונדיאל האחרון בדרום אפריקה, בו הודחו עוד בשלב הבתים אחרי יכולת מחפירה. מי שלא ייטול חלק בטורניר הרשמי הראשון של העשור החדש הוא אגדת הנבחרת, פאביו קנבארו.
בגיל 37, האיש ששיחק במונדיאלים ב-1998, 2002, 2006 (הניף את הגביע) וב-2010 ובאליפויות אירופה ב-2000 וב-2004 (ב-2008 היה פצוע) החליט לתלות את נעליו בעקבות המלצת רופאיו. רגע אחרי שאיטליה הבטיחה את מקומה ביורו הבא, קבלו את סיפורו של הילד שהתחיל את דרכו בתור מביא כדורים, שבר את שיא ההופעות בנבחרתו בכל הזמנים, זכה בתואר שחקן השנה בעולם וכמובן החזיר את התקווה לעם האיטלקי.
אחרי שתי אליפויות איטליה וזכיה בגביע אופ"א עם פארמה, שתי אליפויות ספרד עם ריאל מדריד וזכיה בגביע העולם עם הנבחרת ב-2006, זה הזמן להיפרד מאחד הבלמים הכי גדולים שידע עולם הכדורגל.
סיפורו של מביא כדורים
כמו באינספור סיפורי סינדרלה גם סיפורו של פאביו הקטן, התחיל אי שם בשכונת עוני בעיר הדרומית נאפולי. קנבארו נולד למשפחה קשת יום בה האב, פסקוואלה עבד בתור פקיד בנק ושיפוצניק והאם ג'לסומינה עבדה בתור עוזרת בית על מנת לפרנס בכבוד את שלושת ילדיהם.
בניגוד לערים מצפון איטליה, לא סיפקה נאפולי עתיד זוהר לילדי העיר שבמקרים רבים נאלצו לבחור בחיים במקצועות הכפיים, או השתייכות למאפיה המקומית, "הגומורה". פסקוואלה קנבארו, כדורגלן עבר בעצמו, החליט שבניו לא ילכו בדרכים אלו וכבר מגיל צעיר דחף אותם לקבוצות הילדים של בנגולי - קבוצה מקומית ממערב העיר.
לא חלף זמן רב עד שנאפולי הבחינה בכישרונות הצעירים וצירפה את פאביו ואחיו פאולו (שמשחק בה עד היום) לשורותיה. את תחילת דרכו בילה פאביו בעמדה הנחשקת ביותר של כל כדורגלן צעיר - מביא כדורים. הבונוס הגדול בתפקיד החדש כלל את הצפייה מקרוב בשני אלילי הילדות של הנער - דייגו מראדונה וצ'ירו פררה.
כמו כל העם האיטלקי גם לבו של פאביו נשבר כשמראדונה הדיח בחצי הגמר את נבחרת איטליה במונדיאל 1990. ההדחה האכזרית שהתרחשה באצטדיונה הביתי של נאפולי, סאן פאולו, גרמה לקנבארו להוריד את מראדונה מרשימת האלילים ולהמשיך להתמקד בבלם הסקוודרה אזורה, צ'ירו פרארה.
לא חלפו שנתיים מאותה הדחה וקנבארו הגשים את חלומו כשהחל לשתף פעולה עם צ'ירו במרכז ההגנה של הקבוצה הבוגרת של נאפולי. פררה שמיד הבחין בכישרון הצעיר, לקח אותו תחת חסותו ולימד אותו את כל מה שהוא יודע. כנראה שאפילו הוא לא האמין שיום יבוא וקנבארו יניף את אותו גביע העולם שחמק מאיטליה ב-1990.
לאורך כל השנים צ'ירו ופאביו תמיד שמרו על קשר מיוחד, וביחד הם אפילו הקימו בעיר הולדתם נאפולי עמותה למלחמה במחלת הסרטן.
מימי משולש הזהב ועד לנטישת הספינה הטובעת
קנבארו הספיק לשחק במועדון נעוריו במשך ארבע שנים, אך פשיטת רגל שבסופו של דבר גם גרמה לירידתה של נאפולי לסרייה C, לא הותירה לראשי המועדון ברירה ושחקני בית רבים נאלצו להימכר כדי לצמצם חובות.
קנבארו חתם בפארמה מצפון איטליה וביחד עם ליליאן תוראם וג'יג'י בופון הקים את אחת מחוליות ההגנה הטובות ביותר שנראו בסרייה A. פארמה של אותן שנים לא נמנתה על אחת מאריות הליגה היוקרתית אך משולש הזהב לקח אותה לתקופתה הטובה ביותר אי פעם.
המועדון הקטן מצפון איטליה שמעולם לא זכה בסקודטו הפך באותן שנים למועדון פאר שלא נופל מהקבוצות המילנזיות, ומיובה ורומא. השילוש הקדוש כלל בתוכו את אחד מהשוערים האיטלקים הגדולים אי פעם, את הקטר הצרפתי שהיה חלק בלתי נפרד מדור הזהב של נבחרת הטריקולור וכמובן את קנבארו.
ממבט ראשון קנבארו לא נראה כבלם האיטלקי האידיאלי. בניגוד למרקו מאטרצי, ג'ורג'יו קייליני ואלסנדרו נסטה שנישאים לגובה מרשים וניחנים בפרצוף אימתני, קנבארו נמוך יחסית, 1.75 מטרים ובייבי פייס שלאורך השנים שיגע את הבנות ממדינת המגף.
למרות המראה המטעה קנבורו הוא אחד מגדולי הבלמים הגדולים שידע המשחק. מיקום פנטסטי, ניתור עצום ומשחק הקרבה חסר פשרות הפכו את הבחור החסון מנאפולי למעין חומה בצורה בכל חוליית הגנה אליה הגיע. היכולת הפנטסטית של משולש הזהב הוליכה את פארמה לשני גביעי איטליה, סופרקאפ איטלקי וגביע אופ"א.
ההתעניינות ממועדוני הפאר לא איחרה לבוא ובשנת 2002 משפחת מוראטי פתחה את הארנק והשקיעה 23 מיליון יורו כדי לצרף את קנבארו לשורות הנראזורי. ההשקעה הרבה לא השתלמה ויכולת ירודה שנבעה מפציעות חוזרות ונשנות הביאה בסופו של דבר להעברתו של קנאברו מאינטר לגברת הזקנה מטורינו.
קנאברו שעבר תקופה לא פשוטה בכלל בעיר מילאנו יותר משמח לחזור לשתף פעולה עם חבריו למשולש תוראם ובופון שכבר שיחקו ביובנטוס. תחת שרביטו של מאמן הביאנקונרי דאז, פאביו קאפלו, הנוסחה המנצחת שוב עבדה והגברת הזקנה הציגה שוב את חוליית ההגנה האדירה שגם עזרה ליובה לזכות בשתי אליפויות רצופות.
לצערם של צמד הפאביו, קאפלו וקנאברו שתי האליפיות נשללו מקבוצתם בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי שחשפה הטיית משחקים בסרייה A. פרשה זאת גרמה לרעידת אדמה באיטליה ובסופו של דבר הביאה גם לירידתה של יובנטוס לליגה השנייה. בפני קנבארו נותרו שתי אופציות, לרדת עם הגברת הזקנה לליגת המשנה ולהיזכר לעד בליבם של האוהדים, או לחבור למאמנו קאפלו שחתם בריאל מדריד המפוארת. בניגוד לחבריו בופון ודל פיירו הבלם החליט ללכת אחרי הכסף והתהילה ולחרוץ את גורלו במדינת המגף בתור "טרידוטרה"- כינוי איטלקי השמור ל"יחידי הסגולה" שנטשו את קבוצתם.
החטא ועונשו - פרישה בטעם רע
למרות הקריירה האדירה של הבלם הנפוליטני, אקורד הסיום היה צורם. אות הקלון שהודבק לו בעקבות נטישת הספינה הטובעת של הביאנקונרי היה בלתי ניתן למחיקה, ובנוסף היכולת הפנומנאלית שאפיינה אותו במשך כל השנים הלכה ודעכה.
למרות הירידה ביכולת, השילוב האיטלקי קנבארו את קאפלו שוב זכה באליפות שהפעם גם היתה כשרה למהדרין. הבלאנקוס שקטעו רצף של שתי אליפויות קטלוניות החליטו לשחרר את קאפלו ולהשאיר את קנאברו בודד במערכה. גם בעונת 2007/8 ריאל וקנבארו סיימו עם תואר האליפות אך הבלם הדגול של מונדיאל 2006 איבד כמעט לחלוטין את הטירוף בעיניים ואת התשוקה למשחק שכל כך אפיינה אותו במשך השנים.
די קשה להסביר אך למרות צמד האליפויות של קנבארו בספרד האירוע שזכור לאוהדים הספרדים ממנו הוא אותה פציעה ביזארית בעונתו השלישית והאחרונה במועדון המדרידאי. אותה פציעה אירעה במשחק הסופר קלאסיקו היוקרתי מול ברצלונה.
במצב של 0:1 לקטאלונים כל שחקני ריאל יצאו קדימה במטרה להשיג את השוויון מלבד השוער קסיאס והבלם האיטלקי. לצערם של השניים את הכדור האחרון קיבל גאון הכדורגל לאו מסי, שבצ'יפ אדיר מעל קסיאס שלח את האיטלקי למפגש חזיתי וכואב עם הקורה באחת הסצינות האחרונות שלו בקדנציה בברנבאו.
למרבה הפלא התחנה האחרונה של פאביו במולדתו היתה יובנטוס, אותה קבוצה אותה נטש בבושת פנים רק שלוש שנים לפני. למרות תחנונים רבים של הקפטן דל פיירו מאוהדי הביאנקונרי שיניחו לחברו הוותיק, המחילה לא התקבלה ובמשך שנתיים קנאברו נאלץ להתמודד עם שריקות בוז וגידופים על אותה "בגידה" לא נשכחת.
מאז ומתמיד קנאברו רצה לסיים את דרכו ככדורגלן באותו מועדון בו הוא התחיל: "תמיד היה לי את הרצון לחזור לנאפולי - הקבוצה לה שייך ליבי", לצערו, ראשי נאפולי לא הגשימו את חלומו ומנעו ממנו לסיים עם אחיו פאולו שישחק השנה במדי התכולים בליגת האלופות.
בסופו של דבר הבלם האגדי הלך שוב אחרי הכסף הגדול, והחליט לסיים את הקריירה בקבוצת אל אהלי מדובאי. קנבארו אומנם טען כי החתימה באיחוד האמרויות היא חלום שהתגשם אך אותו חלום התפוצץ כשקבוצתו ירדה במפתיע ליגה והאשימה אותו בחוסר מאמץ. אותן האשמות מצד המועדון העשיר הספיקו לאגדת הכדורגל שהכריזה על פרישה: "כדורגל הוא הכל בשבילי בחיים. אבל אין ברירה, הברכיים פשוט לא מאפשרות לי לשחק".
נשאר נאמן למזומן ולנבחרת בכחול לבן
די קשה להבין מדוע שחקן שבכל משחק נלחם עד טיפת הדם האחרונה ותמיד נתן את כל נשמתו על כר הדשא, תמיד העדיף את הכסף הגדול על פני האוהדים. אין צל של ספק שאם קנבארו היה נשאר ביובנטוס, נאפולי או פארמה במהלך הקריירה הוא היה הסמל הבלתי מעורער שלהן.
למרות ההחלטות השנויות במחלוקת של קנבארו במהלך הקריירה, המזומנים שתמיד היוו חלק משמעותי בהחלטותיו היו רק במקום השני בסדר העדיפויות של החומה האיטלקית. מעל הכול בסדר עדיפויותיו תמיד ניצבה לה נבחרתו - הסקוואדרה אזורי. בשנת 2009 הפך קנבארו לשיאן ההופעות בנבחרת האיטלקית לאחר שחלף על פני פאולו מאלדיני. האזורי הוותיק שיחק בנבחרתו 136 משחקים, לקח חלק בלא פחות מ-4 מונדיאלים ושתי אליפויות אירופה.
אין ספק שהופעתו הגדולה ביותר וכנראה הגדולה ביותר של שחקן הגנה אי פעם היתה במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה. האיטלקים הגיעו לאחר חשיפת פרשת השחיתות האיומה ורבים חשבו שחוסר הוודאות הנוראי יהפוך את הנבחרת הכחולה לשבר כלי.
בסופו של דבר מעז יצא מתוק ולהפתעת כולם איטליה זכתה בגביע העולם לראשונה מאז 1982. זכייה זאת רשומה בעיקר בזכות יכולת אדירה של חוליית ההגנה האיטלקית בראשות קנבארו. החומה האיטלקית פשוט עצרה כל יריב ובסיום הטורניר ספגה רק שני שערים שאחד מהם בפנדל.
כדי להבין את מחויבותו של קנבארו לנבחרתו צריך לחזור למשחק הפרישה שלו מול סלובקיה במונדיאל האחרון. האיטלקים שהודחו בצורה מחפירה מהבית הקליל אליו הוגרלו היו פשוט המומים. המאמן, מרצ'לו ליפי ברח בפחדנות מיד עם שריקת הסיום לחדר ההלבשה כשכל שחקניו ממררים בבכי כל הדשא.
מי שכמובן דאג להרים ולחבק כל אחד מהשחקנים היה הקפטן האגדי קנבארו שלעד יזכר בתור החומה האיטלקית שהחזירה את גביע העולם ואת התקווה לסקוודרה אזורי.
